שכר עבודה

חוק חופשה שנתית, תשי"א-1951 קובע את ימי החופשה להם זכאים כלל העובדים השכירים, בהתאם לוותק שצברו במקום עבודתם והיקף משרתם.

חוק דמי מחלה, תשל"ו-1976 מסדיר את זכאותם של עובדים לימי מחלה (בהתאם לוותק שצברו במקום עבודתם) ולתשלום דמי מחלה (בהתאם לוותק ולשכר עבודתם).

חוק גיל פרישה, התשס"ד-2004, מסדיר את נושא גיל הפרישה בישראל וקובע כללים אחידים לעניין גיל פרישה מעבודה (כולל גיל פרישה חובה וגיל פרישה מוקדמת).

חוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין), תשנ"ז-1997, מגן על עובדים שחשפו או סייעו בחשיפה של אי סדרים או פגיעה במנהל התקין במקום עבודתם ואוסר על מעסיקים לפטר עובדים או להרע את תנאי עבודתם מטעמים אלה.

התקנות מכילות הוראות שונות המתייחסות לזכאות לפיצויי פיטורים ולחישובם, ובין היתר: קביעת המשכורת לעניין חישוב פיצויי פיטורים, רכיבי השכר שיש לכלול בחישוב, התחשבות בחופשה ללא תשלום, משרה חלקית, שכר קבלני, ישובים שמעבר אליהם עשוי לזכות בפיצויים גם אם העובד התפטר וכויו"ב.

חוק עבודת הנוער, תשי"ג-1953 נועד להסדיר את ההבטים השונים בתעסוקת בני נוער, כגון: גיל העסקה, עבודות אסורות, בדיקות רפואיות, הדרכה בבחירת מקצוע, שעות עבודה ומנוחה, חופשה שנתית, הפסקות, לימודים, עבודת לילה ועוד.

חוק ארגון הפיקוח על העבודה, תשי"ד-1954 מורה על הקמת שירות הפיקוח על העבודה ומגדיר את תפקידיו וסמכויותיו.

חוק הגנה על עובדים בשעת חרום, תשס"ו – 2006, קובע כי אין לפטר עובד במצב שבו נבצר ממנו להגיע לעבודה בשל הוראות לפי חוק ההתגוננות האזרחית, בעת הכרזה על מצב מיוחד בעורף או בשעת התקפה, או כאשר על העובד להשגיח על ילדו עקב הפסקת פעילות מוסדות החינוך מחמת הוראות כאמור.

חוק איסור קבלת ביטחונות מעובד תשע"ב-2012 אוסר על מעביד לקבל בטחונות מעובד או ממועמד לעבודה, במישרין או בעקיפין, או לממשן.