המשפט האזרחי
המשפט האזרחי (נקרא גם משפט פרטי) הוא שם כולל למספר ענפים משפטיים, המסדירים את מערכות היחסים שבין הפרטים (בני אדם או חברות) לבין עצמם. המשפט האזרחי מסדיר את הזכויות ברכוש (דיני קניין), עוסק בהתחייבויות רצוניות ולא רצוניות בין פרטים (דיני חוזים ודיני נזיקין) ובמערכת היחסים בתוך התא המשפחתי (דיני משפחה). למשפט האזרחי תפקיד חשוב בעיצוב יחסי הגומלין שמתקיימים בתוך חברה אנושית, הן כדי להבטיח מערכת חברתית יציבה והן כדי לאפשר שגשוג וצמיחה חברתית וכלכלית.
מאפיינים עיקריים
המשפט האזרחי משמש כמערכת כללים שעל פי הם פועלים ביום-יום: כיצד יוצרים הבטחה מחייבת (חוזה), כמה יש להיזהר בעת ביצוע פעולה מסוכנת (רשלנות, המוסדרות במסגרת דיני הנזיקין), כיצד רוכשים זכויות בנכס ומה היקפה של כל זכות כזו (דיני הקניין מסדירים). המשפט האזרחי מסדיר את חיי המשפחה, החברה, המסחר והכלכלה הרגילים ואינו עוסק בהתנהגויות אסורות או בפעולות שלטוניות (אף על פי שגם המדינה כפופה למשפט האזרחי, למשל בעת כריתת הסכם).
ענפים מרכזיים במשפט האזרחי
- דיני החוזים, עוסקים בהתחייבויות והסכמים, ובאופן כללי בחיובים רצוניים.
- דיני הנזיקין, עוסקים בנזקים שגרמו פרטים זה לזה, ובאופן כללי בחיובים לא-רצוניים, כולל רשלנות רפואית ועוולות מסחריות. דיני הנזיקין קשורים לדיני הביטוח ולדיני לשון הרע.
- דיני עשיית עושר ולא במשפט, עוסקים בכל חיוב שאינו נופל בשטח דיני החוזים או דיני הנזיקין.
- דיני הקניין, עוסקים בזכויות שונות החלות על קניין:
קניין פיזי: – דיני מקרקעין (קשורים לדיני התכנון והבנייה) – דיני מיטלטלין וכן דיני קניין רוחני.
- דיני המשפחה, עוסקים בסוגיות של נישואין, גירושים ודאגה לילדים. מוסדרים גם בדין הדתי. דיני המשפחה קשורים לדיני הירושה והעיזבון.
- דיני העבודה, מסדירים את היחסים בין עובדים, מעבידים וארגוני עובדים, וכן עוסקים בשוויון הזדמנויות בעבודה. דיני העבודה קשורים לדיני הביטחון הסוציאלי.
- דיני תאגידים, מסדירים את פעילותם של תאגידים שונים כמו חברות, שותפויות, אגודות שיתופיות וכדומה. דיני התאגידים קשורים לדיני הבנקאות, דיני חדלות פירעון, דיני המסמכים הסחירים, דיני הגבלים עסקיים, דיני ביקורת פנימית, דיני מכרזים, דיני רישוי עסקים ודיני ניירות ערך.
- משפט בינלאומי פרטי, עוסק בסוגיות בהן מעורב גורם משיטה משפטית זרה.
המשפט האזרחי מתנהל על פי סדרי דין שונים מאלו המאפיינים את המשפט הפלילי, ולכן הוא מכיל גם הוראות דין פרוצדורליות נפרדות. הדין הפרוצדורלי עוסק בדיני ההתיישנות, בדיני הראיות ובסדרי הדין. לכל היבט במשפט האזרחי יש גם סוגיות של מיסוי, שמוסדרות בדיני המס.
עקרונות כלליים
ישנם מספר עקרונות יסוד המשותפים לכל ענפי המשפט האזרחי:
- צדק מתקן – לפי עיקרון זה, המערכת המשפטית תתערב רק לאור קיומה של פגיעה בזכות משפטית ובמטרה להשיב את המצב לקדמותו – קרי להעמיד את הנפגע במקום שבו היה אלמלא הפגיעה בזכותו. מעיקרון זה נגזרת הזכות לפיצוי, אשר מקבלת ביטוי בהתאם לטיב הזכות הנפגעת ולסוג הפגיעה. כך למשל, בגין פגיעת גוף ניתן להגיש תביעה נזיקית – בה יבקש התובע פיצוי בעבור הוצאות הטיפול הרפואי שנדרש להוציא, אובדן ההשתכרות שנגרם לו כאשר היה פצוע וכו'. הפיצוי יינתן לנפגע בהתאם לנזק שנגרם לו והפיצוי אף מוגבל עד לגובה הנזק שאירע בפועל. לכן, ככלל, במסגרת המשפט האזרחי לא נפסקים פיצויים שמטרתם להעניש את הנתבע או שאינם משקפים את הנזק שנגרם לתובע (חריגים לכך ניתן למצוא פיצויים לדוגמה ופיצויים עונשיים).
- צדק חלוקתי – גישה זו אינה מסתפקת בהשבת המצב לקדמותו אלא בוחנת את חלוקת הזכויות המשפטיות בתוך החברה. התומכים בגישה זו סבורים שיש להתחשב בהשפעת ההכרעה המשפטית על יחסי הכוחות וחלוקת הזכויות בחברה. כך למשל, יש להביא בחשבון האם אחד הצדדים חזק יותר (מבחינה משפטית, כלכלית או חברתית) ולכן עמדו לראשונות אמצעים רבים יותר למימוש זכויותיו. בנוסף, נבחנת התוצאה החברתית שתביא פסיקה פלונית, למשל האם היא מטיבה עם החזק על חשבון החלשים.
- הכוונת התנהגות והסתמכות – עיקרון זה, אשר נתמך על ידי אנשי הניתוח הכלכלי של המשפט, בוחן כיצד הכרעה שיפוטית תשפיע על התנהגות של צדדים דומים בעתיד. כך למשל, קביעה כי התנהגות מסוימת אינה מהווה עוולה משפטית, תעודד בעתיד ביצוע של התנהגות זו. מנגד, קביעה כי התנהגות פלונית מהווה עוולה, תרתיע מפני ביצועה בעתיד. על כן, במסגרת המשפט האזרחי נהוג לבחון כיצד הכלל המשפט ואופן יישומו יעצב את התנהגותם של צדדים דומים בעתיד. כך למשל, ההגדרה של התנהגות מסוימת כמהווה "הטעיה" (עילה המקימה זכות לבטל את החוזה) תבחן לאור השפעתה בעתיד על צדדים שמנהלים משא ומתן לקראת כריתתו של חוזה.
- אין חוטא יוצא נשכר – עקרון מופשט זה קובע כי לא ראוי שהתנהגות עוולתית תצמיח עילה או זכות משפטית. עיקרון זה מבוסס על תפיסה מוסרית לפיה אל למשפט להכשיר פעולות פסולות וודאי שאין לתת בגינן פרס או זכות. השימוש בעיקרון זה נעשה במסגרת עילת תביעה (לרוב במסגרת דיני עשיית עושר ולא במשפט) או כטענת הגנה. דוגמת לעיקרון זה ניתן למצוא בסעיף 5 לחוק הירושה, אשר קובע כי מי שגרם (או ניסה לגרום) למותו של המוריש יהיה פסול מלרשת אותו.
- תום לב – זהו עיקרון על אשר חולש כיום על המשפט הישראלי בכללותו. עיקרון זה קובע נורמת התנהגות כללית, גם כאשר אין כלל פרטני. דוגמה לכך ניתן למצוא בסעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי), אשר קובע כי בעת משא ומתן לקראת כריתתו של חוזה על הצדדים לנהוג בתום לב ובדרך מקובלת. טרם כריתת החוזה הצדדים אינם כפופים לדיני החוזים, ולכן חל העיקרון הכללי לפיו יש לנהוג בתום לב.
- המוציא מחברו עליו הראיה הכלל במשפט האזרחי הוא, כי התובע את חברו, עליו מוטלת ההוכחה, וכי הנתבע אינו יעסוק בהגנתו טרם הובאו ראיות להוכחת התביעה. כלל זה הוא יסוד משמעותי בהליכים האזרחיים בבתי משפט השונים. הרלוונטיות לכלל זה, הוא השלב בו נדרש הנתבע להוכיח את טענות ההגנה אשר עומדות לו מול התובע. עם זאת, ישנן טענות הגנה המעבירות את נטל ההוכחה מן התובע אל הנתבע. כך, למשל, טענת "פרעתי", מעבירה את נטל ההוכחה מן התובע חוב כספי, אל הטוען כי פרע את החוב.
- תום לב – זהו עיקרון על אשר חולש כיום על המשפט הישראלי בכללותו. עיקרון זה קובע נורמת התנהגות כללית, גם כאשר אין כלל פרטני. דוגמה לכך ניתן למצוא בסעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי), אשר קובע כי בעת משא ומתן לקראת כריתתו של חוזה על הצדדים לנהוג בתום לב ובדרך מקובלת. טרם כריתת החוזה הצדדים אינם כפופים לדיני החוזים, ולכן חל העיקרון הכללי לפיו יש לנהוג בתום לב.
- המוציא מחברו עליו הראיה הכלל במשפט האזרחי הוא, כי התובע את חברו, עליו מוטלת ההוכחה, וכי הנתבע אינו יעסוק בהגנתו טרם הובאו ראיות להוכחת התביעה. כלל זה הוא יסוד משמעותי בהליכים האזרחיים בבתי משפט השונים. הרלוונטיות לכלל זה, הוא השלב בו נדרש הנתבע להוכיח את טענות ההגנה אשר עומדות לו מול התובע. עם זאת, ישנן טענות הגנה המעבירות את נטל ההוכחה מן התובע אל הנתבע. כך, למשל, טענת "פרעתי", מעבירה את נטל ההוכחה מן התובע חוב כספי, אל הטוען כי פרע את החוב.
- המוציא מחברו עליו הראיה הכלל במשפט האזרחי הוא, כי התובע את חברו, עליו מוטלת ההוכחה, וכי הנתבע אינו יעסוק בהגנתו טרם הובאו ראיות להוכחת התביעה. כלל זה הוא יסוד משמעותי בהליכים האזרחיים בבתי משפט השונים. הרלוונטיות לכלל זה, הוא השלב בו נדרש הנתבע להוכיח את טענות ההגנה אשר עומדות לו מול התובע. עם זאת, ישנן טענות הגנה המעבירות את נטל ההוכחה מן התובע אל הנתבע. כך, למשל, טענת "פרעתי", מעבירה את נטל ההוכחה מן התובע חוב כספי, אל הטוען כי פרע את החוב.
האם יש לך שאלות?
מוזמן לפנות לייעוץ חינם