חוקי עבודה

תקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד-1964 

• בתוקף סמכותי לפי הסעיפים 6, 8, 13 ו-33 לחוק פיצויי-פיטורים, התשכ"ג-1963, ובאישור ועדת העבודה של הכנסת, אני מתקין תקנות אלה:

  רכיבי השכר

  1. (א) הרכיבים שיובאו בחשבון שכר-עבודה לענין תקנות אלה הם:
  (1) שכר יסוד;
  (2) תוספת ותק;
  (3) תוספת יוקר המחיה;
  (4) תוספת-משפחה.
  (ב) נכללת בשכר עבודה תוספת מחלקתית או תוספת מקצועית, יראו תוספות אלה כחלק משכר היסוד.
  (ג) לא היה שכר העובד משתלם לפי הרכיבים המנויים בתקנת-משנה (א) או לפי חלק מהם, יובא בתשבון שכרו שכר העבודה הרגיל ללא תוספות
  .
  שכר משרה אחת [תיקון התשכ"ח (מס' 2)]
  1א. לענין חישוב פיצויי-הפיטורים המגיעים לעובד על פי תקנות אלה ממעביד פלוני, יובא בחשבון שכר-העבודה שהשתלם לעובד על ידי אותו מעביד בעד משרה אחת בלבד כמקובל באותה עבודה.
  חישוב השכר לפי הסכם קיבוצי [תיקונים: התשכ"ז, התשכ"ח, התשל"ג (מס' 2)]
  2. השכר שישמש בסיס לחישוב פיצויי פיטורים יחושב על פי ההוראות שבהסכם הקיבוצי החל על המעביד והעובד, ובאין הסכם כזה על פי ההסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים באותו ענף, ובלבד שבעד התקופה שלאחר ט"ז בטבת התשכ"ד (1 בינואר 1964) יהיה החישוב האמור לפי שכרו של העובד ערב פיטוריו (להלן – שכר אחרון), ובעד יתרת התקופה – לפי 80 אחוז לפחות מהשכר האחרון.
  אישור על קיום הסכם קיבוצי

  3. אישור של הממונה הראשי על יחסי-עבודה כי הסכם קיבוצי פלוני חל על מעביד ועובד, או על המספר הגדול ביותר של
  עובדים בענף, יהיה ראיה מכרעת לענין תקנה 2.
  חישוב השכר כשאין הסכם קיבוצי [תיקונים: התשכ"ז, התשכ"ח, התשל"ג (מס' 2)]
  4. השכר שישמש בסיס לחישוב פיצויי-פיטורים בענף עבודה שאין בו הסכם קיבוצי יהיה:
  (1) בעד התקופה שלאחר ט"ז בטבת התשכ"ד (1 בינואר 1964) – שכרו האחרון של העובד;
  (2) בעד יתרת התקופה – שכר העבודה הממוצע של העובד, בלי תוספת יוקר המחיה, כשהוא מחושב לכל התקופה שבעדה מגיעים הפיצויים, בצירוף תוספת יוקר המחיה על השכר הממוצע האמור בשיעור לפיו חושבה תוספת יוקר המחיה בשכרו האחרון, אך בשום מקרה לא פחות מ-80 אחוז מהשכר האחרון.

  תשלום תוספת יוקר שינוי בשכר אחרון (תיקון התשמ"ז)

  5. (א) על אף האמור בתקנות 2 ו-4, היתה הזכות לפיצויי פיטורים מותנית, על פי הוראה שבחיקוק, במילוי תנאי מצד העובד לאחר יום הפסקת יחסי עובד ומעביד או במילוי תנאי במשך תקופה מסויימת שלאחר אותו יום, יכלול השכר האחרון את תוספת היוקר שהיתה חלה לגבי העובד ביום מילוי התנאי האמור או ביום תום התקופה האמורה, לפי הענין, אילו המשיך לעבוד.

  (ב) נדחה מועד תשלום פיצויי הפיטורים מכוח הוראה של חיקוק, למועד שלאחר הפסקת יחסי עובד ומעביד, יכלול השכר האחרון את תוספת היוקר שהיתה חלה לגבי העובד, במועד תשלום פיצויי הפיטורים שנקבע באותו חיקוק, אילו המשיך לעבוד.
  חישוב פיצויים בחופשה ללא תשלום (תיקון התשמ"א)
  5א. לענין חישוב פיצויי פיטורים לעובד שהיה בחופשה ללא תשלום יהיה השכר האחרת –
  (1) בחופשה ללא תשלום מכוח הוראה של דין – השכר שהיה משתלם לו ערב פיטוריו אילו עבד אצל אותו מעביד;
  (2) בכל מקרה אחר – השכר שהשתלם לו ערב יציאתו לחופשה ללא תשלום בצירוף תוספת יוקר המחיה על השכר האמור בשיעור שהיה מתווסף לשכרו האמור אילו עבד אצל אותו מעביד ערב פיטוריו.

  שינוי זמני
  6. חל בשכרו של העובד שינוי זמני, יחושב השכר האחרון לפי שכר העובד כאילו לא חל שינוי כאמור.

  עבודה חלקית
  7. עבר עובד מעבודה מלאה לעבודה חלקית או מעבודה חלקית לעבודה מלאה, יחושב שכרו האחרון לגבי כל אחת מתקופות העבודה לפי שכרו ערב פיטוריו באופן יחסי למידת החלקיות של עבודתו.
  הפחתת שכר
  8. חלה הפחתה בשכרו של העובד, אשר כתוצאה ממנו קטן שכרו האחרון, יראו כשכר אחרון לגבי התקופה שלפני ההפחתה את שכרו של העובד ערב ההפחתה.
  שכר קבלני
  9. היה שכר עבודתו של עובד, כולו או מקצתו, משתלם בעד ביצוע עבודה מסויימת או בחלק מהפדיון או שהיה עיקר שכר עבודתו לפי כמוה התוצרת, יראו כשכרו האחרון ביחר לשכר האמור את השכר הממוצע של שנים-עשר החדשים שקדמו לפיטורים.
  הפסקות שאינן באות במנין
  10. לענין קביעת סכום הפיצויים לא יבואו במנין:
  (1) שירות צבאי, או שירות צבאי מלא על פי התחייבות לשירות קבע, כאמור בסעיף 2(1) לחוק;
  (2) תקופה של שירות חלקי כאמור בסעיף 2(1) לחוק העודפת על 120 יום;
  (3) תקופה של חופשה או פגרה שלא בשכר כאמור בסעיף 2(5) לחוק העודפת על 14 יום לשנת עבודה, למעט תקופה כאמור שבעדה זכאית העובדת לדמי לידה בהתאם לתוספת השביעית לחוק הביטוח הלאומי, התשי"ד-1953; (4) הפסקה מחמת תאונה או מחלה, למעט תקופת הפסקה כאמור שעבורה זכאי העובד לתשלום מכוח היותו עובד, על פי חוק, הסכם קיבוצי, חוזה עבודה או נוהג ושלא תעלה על 30 יום לשנת עבודה, עם זכות צבירה; (5) הפסקה כאמור בסעיף 2(9) לחוק העודפת על 7 ימים לשנת עבודה.

  בן משפחה
  11. בן משפחה לענין סעיף 6 לחוק הוא אחד מאלה:
  (1) בן זוגו של העובד, לרבות הידועה בציבור כבן-זוגו;
  (2) ילדו של העובד, לרבות ילד מאומץ או חורג;
  (3) הורה של העובד;
  (4) נכדו של העובד, סבו או הורה של בן-זוגו הגר עם העובד ועיקר כלכלתו עליו.

  התפטרות לרגל העתקת מגורים [תיקונים:התשכ"ד, התשכ"ה, התשכ"ו, התשל"א, התשל"ג, התשל"ה, התשל"ו, התשל"ט, התשמ"ב, התשמ"ב (מס' 2), התשמ"ד, התשמ"ה, התש"ן, התשנ"ח, התשס"א] 12. (א) רואים התפטרותו של עובד כפיטורים לפי פיסקה (1) לסעיף 8 לחוק אם המרחק בין מקום מגוריו החדש לבין מקום מגוריו הקודם הוא 40 ק"מ לפחות, ומקום מגוריו החדש רחוק יותר ממקום עבודתו מאשר מקום מגוריו הקודם. המרחקים לענין תקנת משנה זו יחושבו לפי המרחק שבין ישובים כמובא בפרסומי מרחקי הדרך של מחלקת המדידות במשרד העבודה. (ב) רואים התפטרותו של עובד בפיטורים לפי פיסקה (2) לסעיף 8 לחוק אם העובד גר לפחות 6 חדשים בישוב חקלאי או בישוב באיזור פיתוח שאליו העתיק את מגוריו. בתקנת משנה זו –
  "ישוב חקלאי" – קיבוץ, מושב, או ישוב שמרבית תושביו הם חקלאים;
  "ישוב באזור פיתוח" – אחד הישובים: אופקים, אילת, בית-שאן, בית-שמש, דימונה, חצור, ירוחם, כרמיאל, מגדל העמק, מדרשת שדה-בוקר, מצפה רמון, מעלות-תרשיחה, נתיבות, נצרת-עילית, ערד, צפת, קרית-גת, קרית-מלאכי, קרית-שמונה, שדרות, שלומי, יקנעם-עילית, עכו, טבריה, עפולה, גילון, עצמון, יודפת, יעד, קורנית, שכניה, מורשת, מנוף, מרכז ספיר, יבניאל, כפר-ורדים, הילה, מתת, אדר, עמקה, תרשים, כמון, מכמנים, ורד הגליל, ארשת, עדי, הררית, פרחי אביב, צורית, טל אל, כליל, קציר, מנחמיה, מטולה, מגדל, רמת ישי, ראש פינה, כנרת ,(המושבה), כפר תבור, יסוד המעלה, מסד, מצפה נטופה, חיספין, אשחר, הר חלוץ,
  יובלים, מעלה צביה, רקפת, חורפיש, מצפה הושעיה, גבעת אלה, גבעת אבני, אלון הגליל, אבטליון, שרשים.
  (ג) רואים התפטרותו של עובד לפי פסקה (3) לסעיף 8 לחוק כפיטורים אם העתיק מקום מגוריו עקב העברה בתפקיד של בן זוגו המשרת בשירות צבאי על פי התחייבות לשירות-קבע, והמרחק בין מקום מגוריו החדש רחוק יותר ממקום עבודתו מאשר מקום-מגוריו הקודם; המרחקים לענין תקנת משנה זו יחושבו כאמור בתקנת משנה (א). (ד) רואים התפטרות של עובד כפיטורים לענין פסקה (3) לסעיף 8 לחוק, אם העובד העתיק את מקום מגוריו למקום התנחלות או היאחזות שאישרו לענין זה שר הבטחון ושר החקלאות וגר באותו מקום לפחות ששה חדשים רצופים. (ה) רואים התפטרותו של עובד לפי פיסקה (3) לסעיף 8 לחוק כפיטורים אם העתיק מקום מגוריו עקב העברה בתפקיד של בן זוגו המשרת במשטרת ישראל או בשירות בתי הסוהר, והמרחק בין מקום מגוריו החדש לבין מקום מגוריו הקודם הוא לפחות 40 ק"מ ומקום מגוריו החדש רחוק יותר ממקום עבודתו מאשר מקום מגוריו הקודם; המרחקים לענין תקנת משנה זו יחושבו כאמור בתקנת משנה (א). (ו) רואים התפטרותו של עובד לפי פיסקה (3) לסעיף 8 לחוק כפיטורים, אם העתיק מקום מגוריו עקב הצטרפותו לבן זוג היוצא לתקופה העולה על ששה חדשים לחוץ לארץ בשליחות המדינה, ההסתדרות הציונית העולמית – הסוכנות היהודית לארץ-ישראל, קרן קיימת לישראל או קרן היסוד – המגבית המאוחדת לישראל, והמעביד סירב לאשר לעובד חופשה שלא בשכר לתקופת השליחות כאמור. (ז) רואים התפטרותו של עובד לפי פסקה (3) לסעיף 8 לחוק כפיטורים אם התפטר מעבודתו עקב גירושיו והעתיק מקום מגוריו ליישוב בישראל המרוחק 40 ק"מ לפחות ממקום מגוריו הקודם, ובלבד שגר ביישוב כאמור ששה חדשים לפחות; המרחקים לענין תקנת משנה זו יחושבו כאמור בתקנת משנה (א). (ח) רואים התפטרות של עובד לפי פסקה (3) לסעיף 8 לחוק כפיטורים, אם התפטר מעבודתו והעתיק מקום מגוריו עקב הצטרפותו לבן זוג העובד בשירות המדינה או גוף ציבורי אחר שאישרה לענין זה הממשלה, ואשר היחידה שבה הועסק בן הזוג מועברת לירושלים על-פי החלטת הממשלה, והמרחק בין מקום מגוריו הקודם ובין ירושלים הוא 40 ק"מ לפחות. (ט) רואים התפטרותו של עובד לפי פסקה (3) לסעיף 8 לחוק כפיטורים, אם התפטר מעבודתו והעתיק מקום מגוריו עקב הצטרפותו לבן זוגו העובר למקום עבודה אחר ולמקום מגורים אחר בישראל הנמצאים לפחות ארבעים קילומטרים ממקום מגוריו הקודם, ובלבד שמקום מגוריו החדש של העובד רחוק יותר ממקום עבודתו ממקום מגוריו הקודם ושהעובד גר שישה חודשים לפחות במקום מגוריו החדש.
  השם
  13. לתקנות אלה ייקרא "תקנות פיצויי פיטורין (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד-1964". א' בשבט התשכ"ד (15 בינואר 1964)
  יגאל אלון
  שר העבודה

תקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד-1964

• בתוקף סמכותי לפי הסעיפים 6, 8, 13 ו-33 לחוק פיצויי-פיטורים, התשכ"ג-1963, ובאישור ועדת העבודה של הכנסת, אני מתקין תקנות אלה:

  רכיבי השכר
  
  1. (א) הרכיבים שיובאו בחשבון שכר-עבודה לענין תקנות אלה הם:
  (1) שכר יסוד;
  (2) תוספת ותק;
  (3) תוספת יוקר המחיה;
  (4) תוספת-משפחה.
  (ב) נכללת בשכר עבודה תוספת מחלקתית או תוספת מקצועית, יראו תוספות אלה כחלק משכר היסוד.
  (ג) לא היה שכר העובד משתלם לפי הרכיבים המנויים בתקנת-משנה (א) או לפי חלק מהם, יובא בתשבון שכרו שכר העבודה הרגיל ללא תוספות
  .
  שכר משרה אחת [תיקון התשכ"ח (מס' 2)]
  1א. לענין חישוב פיצויי-הפיטורים המגיעים לעובד על פי תקנות אלה ממעביד פלוני, יובא בחשבון שכר-העבודה שהשתלם לעובד על ידי אותו מעביד בעד משרה אחת בלבד כמקובל באותה עבודה.
  חישוב השכר לפי הסכם קיבוצי [תיקונים: התשכ"ז, התשכ"ח, התשל"ג (מס' 2)]
  2. השכר שישמש בסיס לחישוב פיצויי פיטורים יחושב על פי ההוראות שבהסכם הקיבוצי החל על המעביד והעובד, ובאין הסכם כזה על פי ההסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים באותו ענף, ובלבד שבעד התקופה שלאחר ט"ז בטבת התשכ"ד (1 בינואר 1964) יהיה החישוב האמור לפי שכרו של העובד ערב פיטוריו (להלן – שכר אחרון), ובעד יתרת התקופה – לפי 80 אחוז לפחות מהשכר האחרון.
  אישור על קיום הסכם קיבוצי
  
  3. אישור של הממונה הראשי על יחסי-עבודה כי הסכם קיבוצי פלוני חל על מעביד ועובד, או על המספר הגדול ביותר של
  עובדים בענף, יהיה ראיה מכרעת לענין תקנה 2.
  חישוב השכר כשאין הסכם קיבוצי [תיקונים: התשכ"ז, התשכ"ח, התשל"ג (מס' 2)]
  4. השכר שישמש בסיס לחישוב פיצויי-פיטורים בענף עבודה שאין בו הסכם קיבוצי יהיה:
  (1) בעד התקופה שלאחר ט"ז בטבת התשכ"ד (1 בינואר 1964) – שכרו האחרון של העובד;
  (2) בעד יתרת התקופה – שכר העבודה הממוצע של העובד, בלי תוספת יוקר המחיה, כשהוא מחושב לכל התקופה שבעדה מגיעים הפיצויים, בצירוף תוספת יוקר המחיה על השכר הממוצע האמור בשיעור לפיו חושבה תוספת יוקר המחיה בשכרו האחרון, אך בשום מקרה לא פחות מ-80 אחוז מהשכר האחרון.

  תשלום תוספת יוקר שינוי בשכר אחרון (תיקון התשמ"ז)

  5. (א) על אף האמור בתקנות 2 ו-4, היתה הזכות לפיצויי פיטורים מותנית, על פי הוראה שבחיקוק, במילוי תנאי מצד העובד לאחר יום הפסקת יחסי עובד ומעביד או במילוי תנאי במשך תקופה מסויימת שלאחר אותו יום, יכלול השכר האחרון את תוספת היוקר שהיתה חלה לגבי העובד ביום מילוי התנאי האמור או ביום תום התקופה האמורה, לפי הענין, אילו המשיך לעבוד.

  (ב) נדחה מועד תשלום פיצויי הפיטורים מכוח הוראה של חיקוק, למועד שלאחר הפסקת יחסי עובד ומעביד, יכלול השכר האחרון את תוספת היוקר שהיתה חלה לגבי העובד, במועד תשלום פיצויי הפיטורים שנקבע באותו חיקוק, אילו המשיך לעבוד.
  חישוב פיצויים בחופשה ללא תשלום (תיקון התשמ"א)
  5א. לענין חישוב פיצויי פיטורים לעובד שהיה בחופשה ללא תשלום יהיה השכר האחרת –
  (1) בחופשה ללא תשלום מכוח הוראה של דין – השכר שהיה משתלם לו ערב פיטוריו אילו עבד אצל אותו מעביד;
  (2) בכל מקרה אחר – השכר שהשתלם לו ערב יציאתו לחופשה ללא תשלום בצירוף תוספת יוקר המחיה על השכר האמור בשיעור שהיה מתווסף לשכרו האמור אילו עבד אצל אותו מעביד ערב פיטוריו.

  שינוי זמני
  6. חל בשכרו של העובד שינוי זמני, יחושב השכר האחרון לפי שכר העובד כאילו לא חל שינוי כאמור.

  עבודה חלקית
  7. עבר עובד מעבודה מלאה לעבודה חלקית או מעבודה חלקית לעבודה מלאה, יחושב שכרו האחרון לגבי כל אחת מתקופות העבודה לפי שכרו ערב פיטוריו באופן יחסי למידת החלקיות של עבודתו.
  הפחתת שכר
  8. חלה הפחתה בשכרו של העובד, אשר כתוצאה ממנו קטן שכרו האחרון, יראו כשכר אחרון לגבי התקופה שלפני ההפחתה את שכרו של העובד ערב ההפחתה.
  שכר קבלני
  9. היה שכר עבודתו של עובד, כולו או מקצתו, משתלם בעד ביצוע עבודה מסויימת או בחלק מהפדיון או שהיה עיקר שכר עבודתו לפי כמוה התוצרת, יראו כשכרו האחרון ביחר לשכר האמור את השכר הממוצע של שנים-עשר החדשים שקדמו לפיטורים.
  הפסקות שאינן באות במנין
  10. לענין קביעת סכום הפיצויים לא יבואו במנין:
  (1) שירות צבאי, או שירות צבאי מלא על פי התחייבות לשירות קבע, כאמור בסעיף 2(1) לחוק;
  (2) תקופה של שירות חלקי כאמור בסעיף 2(1) לחוק העודפת על 120 יום;
  (3) תקופה של חופשה או פגרה שלא בשכר כאמור בסעיף 2(5) לחוק העודפת על 14 יום לשנת עבודה, למעט תקופה כאמור שבעדה זכאית העובדת לדמי לידה בהתאם לתוספת השביעית לחוק הביטוח הלאומי, התשי"ד-1953; (4) הפסקה מחמת תאונה או מחלה, למעט תקופת הפסקה כאמור שעבורה זכאי העובד לתשלום מכוח היותו עובד, על פי חוק, הסכם קיבוצי, חוזה עבודה או נוהג ושלא תעלה על 30 יום לשנת עבודה, עם זכות צבירה; (5) הפסקה כאמור בסעיף 2(9) לחוק העודפת על 7 ימים לשנת עבודה.

  בן משפחה
  11. בן משפחה לענין סעיף 6 לחוק הוא אחד מאלה:
  (1) בן זוגו של העובד, לרבות הידועה בציבור כבן-זוגו;
  (2) ילדו של העובד, לרבות ילד מאומץ או חורג;
  (3) הורה של העובד;
  (4) נכדו של העובד, סבו או הורה של בן-זוגו הגר עם העובד ועיקר כלכלתו עליו.

  התפטרות לרגל העתקת מגורים [תיקונים:התשכ"ד, התשכ"ה, התשכ"ו, התשל"א, התשל"ג, התשל"ה, התשל"ו, התשל"ט, התשמ"ב, התשמ"ב (מס' 2), התשמ"ד, התשמ"ה, התש"ן, התשנ"ח, התשס"א] 12. (א) רואים התפטרותו של עובד כפיטורים לפי פיסקה (1) לסעיף 8 לחוק אם המרחק בין מקום מגוריו החדש לבין מקום מגוריו הקודם הוא 40 ק"מ לפחות, ומקום מגוריו החדש רחוק יותר ממקום עבודתו מאשר מקום מגוריו הקודם. המרחקים לענין תקנת משנה זו יחושבו לפי המרחק שבין ישובים כמובא בפרסומי מרחקי הדרך של מחלקת המדידות במשרד העבודה. (ב) רואים התפטרותו של עובד בפיטורים לפי פיסקה (2) לסעיף 8 לחוק אם העובד גר לפחות 6 חדשים בישוב חקלאי או בישוב באיזור פיתוח שאליו העתיק את מגוריו. בתקנת משנה זו –
  "ישוב חקלאי" – קיבוץ, מושב, או ישוב שמרבית תושביו הם חקלאים;
  "ישוב באזור פיתוח" – אחד הישובים: אופקים, אילת, בית-שאן, בית-שמש, דימונה, חצור, ירוחם, כרמיאל, מגדל העמק, מדרשת שדה-בוקר, מצפה רמון, מעלות-תרשיחה, נתיבות, נצרת-עילית, ערד, צפת, קרית-גת, קרית-מלאכי, קרית-שמונה, שדרות, שלומי, יקנעם-עילית, עכו, טבריה, עפולה, גילון, עצמון, יודפת, יעד, קורנית, שכניה, מורשת, מנוף, מרכז ספיר, יבניאל, כפר-ורדים, הילה, מתת, אדר, עמקה, תרשים, כמון, מכמנים, ורד הגליל, ארשת, עדי, הררית, פרחי אביב, צורית, טל אל, כליל, קציר, מנחמיה, מטולה, מגדל, רמת ישי, ראש פינה, כנרת ,(המושבה), כפר תבור, יסוד המעלה, מסד, מצפה נטופה, חיספין, אשחר, הר חלוץ,
  יובלים, מעלה צביה, רקפת, חורפיש, מצפה הושעיה, גבעת אלה, גבעת אבני, אלון הגליל, אבטליון, שרשים.
  (ג) רואים התפטרותו של עובד לפי פסקה (3) לסעיף 8 לחוק כפיטורים אם העתיק מקום מגוריו עקב העברה בתפקיד של בן זוגו המשרת בשירות צבאי על פי התחייבות לשירות-קבע, והמרחק בין מקום מגוריו החדש רחוק יותר ממקום עבודתו מאשר מקום-מגוריו הקודם; המרחקים לענין תקנת משנה זו יחושבו כאמור בתקנת משנה (א). (ד) רואים התפטרות של עובד כפיטורים לענין פסקה (3) לסעיף 8 לחוק, אם העובד העתיק את מקום מגוריו למקום התנחלות או היאחזות שאישרו לענין זה שר הבטחון ושר החקלאות וגר באותו מקום לפחות ששה חדשים רצופים. (ה) רואים התפטרותו של עובד לפי פיסקה (3) לסעיף 8 לחוק כפיטורים אם העתיק מקום מגוריו עקב העברה בתפקיד של בן זוגו המשרת במשטרת ישראל או בשירות בתי הסוהר, והמרחק בין מקום מגוריו החדש לבין מקום מגוריו הקודם הוא לפחות 40 ק"מ ומקום מגוריו החדש רחוק יותר ממקום עבודתו מאשר מקום מגוריו הקודם; המרחקים לענין תקנת משנה זו יחושבו כאמור בתקנת משנה (א). (ו) רואים התפטרותו של עובד לפי פיסקה (3) לסעיף 8 לחוק כפיטורים, אם העתיק מקום מגוריו עקב הצטרפותו לבן זוג היוצא לתקופה העולה על ששה חדשים לחוץ לארץ בשליחות המדינה, ההסתדרות הציונית העולמית – הסוכנות היהודית לארץ-ישראל, קרן קיימת לישראל או קרן היסוד – המגבית המאוחדת לישראל, והמעביד סירב לאשר לעובד חופשה שלא בשכר לתקופת השליחות כאמור. (ז) רואים התפטרותו של עובד לפי פסקה (3) לסעיף 8 לחוק כפיטורים אם התפטר מעבודתו עקב גירושיו והעתיק מקום מגוריו ליישוב בישראל המרוחק 40 ק"מ לפחות ממקום מגוריו הקודם, ובלבד שגר ביישוב כאמור ששה חדשים לפחות; המרחקים לענין תקנת משנה זו יחושבו כאמור בתקנת משנה (א). (ח) רואים התפטרות של עובד לפי פסקה (3) לסעיף 8 לחוק כפיטורים, אם התפטר מעבודתו והעתיק מקום מגוריו עקב הצטרפותו לבן זוג העובד בשירות המדינה או גוף ציבורי אחר שאישרה לענין זה הממשלה, ואשר היחידה שבה הועסק בן הזוג מועברת לירושלים על-פי החלטת הממשלה, והמרחק בין מקום מגוריו הקודם ובין ירושלים הוא 40 ק"מ לפחות. (ט) רואים התפטרותו של עובד לפי פסקה (3) לסעיף 8 לחוק כפיטורים, אם התפטר מעבודתו והעתיק מקום מגוריו עקב הצטרפותו לבן זוגו העובר למקום עבודה אחר ולמקום מגורים אחר בישראל הנמצאים לפחות ארבעים קילומטרים ממקום מגוריו הקודם, ובלבד שמקום מגוריו החדש של העובד רחוק יותר ממקום עבודתו ממקום מגוריו הקודם ושהעובד גר שישה חודשים לפחות במקום מגוריו החדש.
  השם
  13. לתקנות אלה ייקרא "תקנות פיצויי פיטורין (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד-1964". א' בשבט התשכ"ד (15 בינואר 1964)
  יגאל אלון
  שר העבודה

   

חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951

• פרק ראשון: מבוא

  פירושים
  1. בחוק זה –
  "שעות עבודה" פירושו – הזמן שבו עומד העובד לרשות העבודה, לרבות הפסקות קצרות ומוסמכות הניתנות לעובד להחלפת כוח ואויר, חוץ מהפסקות על פי סעיף 20; "שעות נוספות" פירושו – שעות העבודה העודפות –
  (א) על התחום שנקבע ליום עבודה בסעיף 2, או על יום עבודה שייקבע על פי סעיף 4, או
  (ב) על התחום שנקבע לשבוע עבודה בסעיף 3, או על שבוע עבודה שייקבע על פי סעיף 4;
  "עבודת לילה" פירושו – עבודה ששתי שעות ממנה, לפחות, הן בתחום השעות שבין 00:22 ובין 00:06;
  "מפקח עבודה" פירושו – מפקח כמשמעותו בפקודת מחלקת העבודה, 1943;
  "מפקח עבודה אזורי" פירושו – מפקח עבודה שנתמנה על ידי שר העבודה להיות מפקח עבודה אזורי.

  פרק שני: שעות עבודה

  יום עבודה
  2. (א) יום עבודה לא יעלה על שמונה שעות עבודה.
  (ב) בעבודת לילה וביום שלפני המנוחה השבועית וביום שלפני חג שהעובד אינו עובד בו, בין על פי חוק ובין על פי הסכם או נוהג, לא יעלה יום העבודה על שבע שעות עבודה.
  שבוע עבודה (תיקון התשנ"ג)
  3. שבוע עבודה לא יעלה על ארבעים וחמש שעות עבודה.

  שינוי יום עבודה ושבוע עבודה (תיקון התשנ"ג)
  4. (א) שר העבודה רשאי לקבוע בתקנות –
  (1) יום עבודה שתחומו פחות מן הקבוע בסעיף 2 ושבוע עבודה שתחומו פחות מן הקבוע בסעיף 3 – לעבודות מסויימות, אם ראה צורך בכך מטעמים שבבריאות העובד או שבנסיבות העבודה; (2) יום עבודה שתחומו יתר על הקבוע בסעיף 2 ושבוע עבודה שתחומו יתר על הקבוע בסעיף 3 –
  (א) לעבודות מסויימות בחקלאות ועבודות הקשורות במישרים לטיפול בבעלי חיים;
  (ב) לעבודות במקום שמטפלים בחולים, בבתי-מרקחת, במוסדות החלמה, במוסדות לטיפול בזקנים או בילדים;
  (ג) לעבודות בבתי אוכל, בבתי מלון ובבתי קפה;
  (ד) לשמירה;
  (ה) לעובדים בשירות המדינה או בשירות רשות מקומית עבודה שאינה תעשייתית, לכולם או לחלק מהם, בעבודות שהן לדעת שר העבודה חיוניות לציבור ושפורטו בתקנות,
  ובלבד שיום עבודה לא יעלה על עשר שעות עבודה, ושבוע עבודה לא יעלה, בממוצע לתקופה שתיקבע בתקנות, על ארבעים וחמש שעות עבודה. (ב) על אף האמור בסעיף 2, לא יעלה יום עבודה של עובד חדשי במשק בית פרטי שאינו עובד חלקי, על 10 שעות עבודה; דין יום עבודה לפי סעיף קטן זה כדין יום עבודה לפי סעיף 2.
  שינוי לפי הסכם קולקטיבי (תיקון התשנ"ג)
  5. (א) אישר שר העבודה הסכם קולקטיבי, שבו נקבע יום עבודה ארוך משמונה שעות עבודה או שבוע עבודה ארוך מארבעים וחמש שעות, דינם של יום עבודה ושבוע עבודה כאלה כדין יום עבודה ושבוע עבודה לפי הסעיפים 2 ו-3. שר העבודה לא יתן אישור על פי סעיף קטן זה, אלא אם –
  (1) נוכח שבגלל הנסיבות המיוחדות אין לקיים יום עבודה כקבוע בסעיף 2 או שבוע עבודה כקבוע בסעיף 3;
  (2) המספר הממוצע של שעות העבודה לתקופה שנקבעה בהסכם הקולקטיבי אינו עולה על עשר ליום וארבעים וחמש לשבוע. (ב) אישר שר העבודה הסכם קולקטיבי, שבו נקבע לאחד הימים בשבוע יום עבודה שלא למעלה מחמש שעות עבודה ולשני ימים בשבוע יום עבודה שלא למעלה מתשע שעות עבודה, דינם של ימי עבודה כאלה כדין יום עבודה לפי סעיף 2.
  איסור העבדה בשעות נוספות
  6. העבדת עובד בשעות נוספות אסורה, אם אינה מותרת לפי סעיף 10, או אם לא הותרה לפי סעיף 11.

  פרק שלישי: מנוחה שבועית

  שעות המנוחה השבועית
  7. (א) לפחות שלושים ושש שעות רצופות לשבוע הן המנוחה השבועית של העובד.
  (ב) המנוחה השבועית תכלול –
  (1) לגבי יהודי – את יום השבת;
  (2) לגבי מי שאינו יהודי – את יום השבת או את יום הראשון או את היום הששי בשבוע, הכל לפי המקובל עליו כיום המנוחה השבועית שלו.
  שינוי שעות המנוחה השבועית
  8. שר העבודה רשאי לקבוע בתקנות, לעבודות מסויימות, מנוחה שבועית שתחומה פחות משלושים ושש שעות, אך לא פחות מעשרים וחמש שעות רצופות. דין המנוחה השבועית שתיקבע בתקנות לפי סעיף זה כדין המנוחה השבועית לפי סעיף 7.
  איסור העבדה במנוחה השבועית
  9. העברת עובד במנוחה השבועית אסורה, אם לא הותרה לפי סעיף 12.

  איסור עבודה במנוחה השבועית (תיקון התשכ"ט)
  9א. (א) בימי המנוחה הקבועים כמשמעותם בפקודת סדרי השלטון והמשפט, התש"ח-1948, לא יעבוד בעל בית מלאכה בבית מלאכתו, ולא בעל מפעל תעשיה במפעלו, ולא יסחר בעל חנות בחנותו. (ב) בימי מנוחה כאמור לא יעבוד חבר של אגודה שיתופית בבית מלאכה או במפעל תעשיה של האגודה; בבית מלאכה או מפעל תעשיה של אגודה שיתופית חקלאית לא יעבוד חבר אלא אם העבודה קשורה בשירותים הנחוצים למשק שלה. (ג) מי שאינו יהודי רשאי – לגבי בית מלאכתו, מפעל תעשייתו או חנותו, הנמצאים בתחום רשות מקומית שמספר תושביה שאינם יהודים הוא, לפי קביעת הרשות, לפחות רבע מכלל תושבי הרשות – לקיים את האיסורים לפי סעיף זה, או בימי המנוחה כאמור או בימי שבתו וחגיו, לפי בחירתו; והוא הדין לגבי רובע של רשות מקומית, שתחומו ומספרם היחסי של תושביו שאינם יהודים בכלל תושביו – שהוא רבע לפחות – נקבעו לענין זה על ידי אותה רשות. (ד) האמור בסעיף קטן (ג) אין בו כדי למנוע נאשם לפי סעיף זה מלהביא ראיות כי מספר התושבים שאינם יהודים בתחום רשות מקומית או רובע שלה, לפי הענין, אינו פחות מרבע מכלל תושבי הרשות או הרובע.
  תחולת סעיף 12 (תיקון התשכ"ט)
  9ב. הוראות סעיף 12 יחולו, בשינויים המחוייבים, על מתן היתרי עבודה בימי מנוחה למי שהוראות סעיף 9א חלות עליו.
  איסור הפליה (תיקון התשמ"א)
  9ג. (א) לא יסרב הזקוק לעובד לקבל אדם לעבודה בשל כך בלבד שהוא הודיע עם קבלתו לעבודה שאינו מסכים לעבוד בימי המנוחה השבועית על פי איסור שבמצוות דתו שאותן הוא מקיים, ולא ידרוש ממנו ליתן התחייבות לעבוד בימי המנוחה השבועית כתנאי לקבלתו לעבודה. (ב) הזקוק לעובד רשאי לדרוש ממי שהודיע כאמור בסעיף קטן (א) שימסור לו, לא יאוחר משבעה ימים מיום הדרישה, תצהיר בכתב לפי סעיף 15 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971, ובו הפרטים המבססים את הודעתו, ובכללם פרטים המעידים על הכרתו הדתית ועל קיום מצוות דתו, ואם הוא יהודי – שהוא גם שומר על כשרות בביתו ומחוצה לו ואינו נוסע בשבת.
  עובד שנדרש לעבוד במנוחה השבועית (תיקונים: התשמ"א, התשס"ב)
  9ד. (א) עובד שמעבידו דורש ממנו לעבוד בימי המנוחה השבועית, או שהודיע לו על כוונתו לדרוש ממנו לעבוד כאמור, רשאי להודיע למעבידו, לא יאוחר משלושה ימים מיום הדרישה או ההודעה כאמור, שהוא אינו מסכים לעבוד בימי המנוחה השבועית על פי איסור שבמצוות דתו שאותן הוא מקיים. (ב) מעביד רשאי לדרוש מעובד שהודיע לו כאמור בסעיף קטן (א) שימסור לו, לא יאוחר משבעה ימים מיום הדרישה, תצהיר בכתב לפי סעיף 15 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971, ובו הפרטים כאמור בסעיף 9ג(ב).
  שינוי סביר בתנאי עבודה (תיקון התשמ"א)
  9ה. מעביד רשאי לשנות באופן סביר את תנאי עבודתו וסדרי עבודתו של מי שהודיע לפי סעיפים 9ג או 9ד, שאינו מסכים לעבוד בימי המנוחה השבועית.
  אי-תחולה (תיקון התשמ"א)
  9ו. (א) הודעה לפי סעיפים 9ג או 9ד שהיא הודעת שקר, או שנותנה נדרש למסור תצהיר כאמור בסעיפים אלה, ולא עשה כן – בטלה. (ב) הוראות סעיפים 9ג ו-9ד לא יחולו –
  (1) במקום עבודה שהוא מפעל או מוסד או חלק מהם המופקדים על בטחון הציבור;
  (2) בעבודה הקשורה בבטחון המדינה או בשמירת בטיחותם, שלומם או בריאותם של בני אדם;
  (3) בעבודה הקשורה באירוח בבתי מלון;
  (4) בעבודה הקשורה בייצור חשמל והזרמתו;
  (5) בעבודה הקשורה בקיום אספקה או שירותים חיונים ושנקבעה בצו מאת ועדת השרים הנזכרת בסעיף 12(ב), באישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, אם לדעת ועדת השרים תחולת הסעיפים האמורים עלולה למנוע קיום האספקה או השירותים כאמור.
  סמכות בית הדין לעבודה (תיקון התשמ"א)
  9ז. (א) לבית דין אזורי כמשמעותו בחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 (להלן – בית הדין האזורי), תהיה סמכות יחודית לדון בתובענות שעילתן בהוראות סעיף 9ג. (ב) לא יזדקק בית הדין האזורי לתובענה שעילתה בהוראות סעיפים 9ג עד 9ו, שהוגשה לאחר שחלפו שנים עשר חדשים מיום תחילת העילה.
  פרק רביעי: עבודה בשעות אסורות

  העבדה המותרת בשעות נוספות (תיקון התשנ"ג)
  10. (א) העבדת עובד בשעות נוספות מותרת –
  (1) כשתאונה או מאורע בלתי צפוי מראש מחייבים זאת, או כשיש לטפל באופן דחוף במכונות או בציוד, ואינה מותרת אלא במידה הדרושה למניעת הפרעה קשה בתהליך הרגיל של העבודה, או למניעת נזק לגוף או לנכס שאין למנוע אותו בדרך אחרת; (2) כשעובדים במשמרות; ובלבד שלא יעבדו יותר משעה נוספת אחת ליום, ושהממוצע לשלושה שבועות לא יעלה על ארבעים וחמש שעות עבודה לשבוע; (3) בהכנת מאזן שנתי, ברישום מלאי הסחורה ובמכירה שלפני חג; ובלבד שלא יעבדו יותר מארבע שעות נוספות ליום וממאה לשנה. (ב) הועבד עובד שעות נוספות על פי פיסקה (1) של סעיף קטן (א) – תימסר לכל המאוחר למחרת היום הודעה על כך בכתב למפקח עבודה אזורי, ולא ימשיכו בעבודת שעות נוספות, אלא אם נתן המפקח היתר לכך בכתב וקוימו התנאים שבהיתר.
  היתר העבדה בשעות נוספות
  11. שר העבודה רשאי להתיר העבדת עובד בשעות נוספות –
  (1) בתקופה שבה קיים במדינה מצב של חירום בתוקף הכרזה לפי סעיף 9(א) לפקודת סדרי השלטון והמשפט, התש"ח-1948, וכן בשעה שצרכי ההספקה והשירותים החיוניים מחייבים זאת, לדעת שר העבודה, או לדעת שר הבטחון, כשהמדובר הוא במקומות עבודה הנתונים להוראותיו, או שבהם מבצעים הזמנות של צבא-הגנה לישראל; (2) בשירותים ציבוריים לא תעשייתיים;
  (3) בשמירה;
  (4) במקום שבו מטפלים בחולים, בבתי מרקחת, במוסדות החלמה, במוסדות לטיפול בזקנים או בילדים;
  (5) בבתי אוכל, בבתי מלון, בבתי קפה, במפעלי תרבות, ספורט ושעשועים;
  (6) בעבודת הכנה או גמר שיש לעשותה מחוץ לשעות העבודה הרגילות, ובעבודה שמטבעה היא נעשית לסירוגין ובהפסקות, ועל העובד להיות כל הזמן במקום עבודתו; (7) בעבודה עונתית או במקרים יוצאים מן הכלל כשיש לחץ עבודה זמני בלתי רגיל.

  היתר העבדה במנוחה השבועית (תיקון התשמ"ג)
  12. (א) שר העבודה רשאי להתיר העבדת עובד בשעות המנוחה השבועית או בחלק מהן, אם הוא משוכנע שהפסקת העבודה למנוחה השבועית, לכולה או לחלק ממנה, עלולה לפגוע בהגנת המדינה או בבטחון הגוף או הרכוש, או לפגוע פגיעה רבה בכלכלה, בתהליך עבודה או בסיפוק צרכים שהם, לדעת שר העבודה, חיוניים לציבור או לחלק ממנו. (ב) היתר כללי לפי סעיף קטן (א) לא יינתן אלא על פי החלטת ועדת שרים המורכבת מראש הממשלה, שר הדתות ושר העבודה 3. (ג) בהיתר מיוחד לפי סעיף קטן (א) יפורטו המקצועות או התפקידים של העובדים שלגביהם ניתן ההיתר או המחלקות במקום העבודה שלגבי עובדיהן ניתן ההיתר.
  שעות נוספות והגברת תעסוקה
  13. שר העבודה רשאי, בצו שפורסם ברשומות או בהודעה מיוחדת, לאסור או להגביל העבדת עובד בשעות נוספות המותרת לפי סעיף 10(א), להוציא פיסקה (1), או שהותרה לפי סעיף 11, אם ראה צורך לעשות כן לשם הגברת התעסוקה.
  תנאים והגבלות להיתר
  14. (א) שר העבודה רשאי לקבוע תנאים והגבלות להיתר.
  (ב) בהיתר העבדה בשעות נוספות יקבע שר העבודה את תחום השעות הנוספות המותרות.

  היתר כללי והיתר מיוחד
  15. (א) היתר יכול להיות כללי או מיוחד.
  (ב) הודעה על מתן היתר כללי ועל התנאים וההגבלות שנקבעו לו וכן הודעה על ביטול היתר כללי או על שינוי התנאים שנקבעו לו, תפורסם ברשומות. היתר מיוחד לא יינתן לתקופה העולה על שתי שנים, ומי שניתן לו ההיתר, יציג אותו הצגה נראית לעין במקום שבו מעבידים לפיו.
  גמול שעות נוספות
  16. (א) הועבד עובד שעות נוספות, ישלם לו המעביד בעד שתי השעות הנוספות הראשונות שבאותו יום שכר עבודה לא פחות מ-1¼ מהשכר הרגיל, ובעד כל שעה נוספת שאחריהן לא פחות מ-1½ מהשכר הרגיל. היה שכרו של עובד, כולו או חלקו לפי כמות התוצרת, ישלם לו המעביד בעד כל יחידה, שנעשתה בשתי השעות הנוספות הראשונות שבאותו יום, שכר עבודה לא פחות מ-1¼ מהשכר המשתלם בעד כל יחידה שנעשתה בשעות העבודה הרגילות, ובעד כל יחידה שנעשתה בשעות הנוספות שלמעלה משתיים – לא פחות מ-1½ מהשכר המשתלם בעד כל יחידה שנעשתה בשעות העבודה הרגילות. (ב) היה שכרו של העובד על בסיס של חודש או של תקופה ארוכה יותר, יהא המעביד זכאי ליתן לעובד בעבודה מן העבודות המפורטות בפיסקה (2) של סעיף 4(א) ובסעיף 4(ב), במקום תשלום שכר לפי סעיף זה, מנוחה של שעה ורבע לפחות תמורת כל שעה משתי השעות הנוספות הראשונות שבאותו יום, ומנוחה של שעה וחצי לפחות תמורת כל שעה נוספת שאחריהן.
  גמול עבודה במנוחה השבועית
  17. (א) הועבד עובד בשעות המנוחה השבועית או בחלק מהן:
  (1) ישלם לו המעביד בעד שעות אלה שכר עבודה לא פחות מ-1½ משכרו הרגיל. היה שכרו של העובד, כולו או חלקו, לפי כמות התוצרת, ישלם לו המעביד בעד כל יחידה שנעשתה בשעות המנוחה השבועית שכר עבודה לא פחות מ-1½ מהשכר המשתלם בעד כל יחידה שנעשתה בשעות העבודה הרגילות; (2) יתן לו המעביד, במקום שעות המנוחה השבועית שבהן עבד, שעות מנוחה במספר ובזמן שנקבעו בהיתר שלפיו הועבד. (ב) היה שכרו של העובד על בסיס של חודש או של תקופה ארוכה יותר, יהא המעביד זכאי ליתן לעובד, במקום הגמול לפי פיסקה (1) של סעיף קטן (א), מנוחה של שעה וחצי לפחות תמורת כל שעה משעות המנוחה השבועית שבה עבד.
  שכר רגיל
  18. לענין הסעיף 16 ו-17 "שכר רגיל" כולל כל התוספות שמעביד משלם לעובדו.

  תקנות בדבר חישוב הגמול
  19. שר העבודה רשאי לקבוע בתקנות הוראות משלימות בדבר חישוב גמול שעות נוספות וגמול עבודה במנוחה השבועית, לענין הסעיפים 16 ו-17.
  פרק חמישי: הפסקות

  הפסקות (תיקון התש"ס)
  20. (א) ביום עבודה של שש שעות ולמעלה, תופסק העבודה למנוחה ולסעודה ל-¾ שעה לפחות, ובכלל זה תהיה הפסקה רצופה אחת של חצי שעה לפחות; ביום שלפני המנוחה השבועית וביום שלפני חג ההפסקה היא של חצי שעה לפחות. (ב) הפסקה לפי סעיף קטן (א) לא תעלה על שלוש שעות.
  (ג) בעת הפסקה לפי סעיף קטן (א) הנמשכת חצי שעה או יותר רשאי העובד לצאת מהמקום שבו הוא עובד, אלא אם נוכחותו במקום העבודה היא הכרח לתהליך העבודה או להפעלת הציוד והשימוש בו, והעובד נדרש על ידי מעבידו להישאר במקום העבודה, ובמקרה זה ייחשב זמן ההפסקה כחלק משעות העבודה. (ד) עובד רשאי להתפלל במהלך יום עבודתו בהתאם לדרישות דתו; זמן התפילה ייקבע במקום העבודה בהתאם לצורכי העבודה ואילוציה, ובהתחשב בדרישות דתו של העובד.
  הפסקה בין יום עבודה למשנהו
  21. בין יום עבודה למשנהו תחול הפסקה של שמונה שעות לפחות.

  עבודת לילה (תיקון התשנ"א)
  22. (א) מפעל שעובדים בו במשמרות, לא יועבד בו עובד בעבודה לילה יותר משבוע אחד בתוך שלושה שבועות.
  (ב) בשנים 1991, 1992, ו-1993 יראו כאילו בסעיף קטן (א) במקום "משבוע אחד" נאמר "משני שבועות".

  היתר בדבר הפסקות (תיקון התשמ"א)
  23. שר העבודה רשאי להתיר סטיה מהוראות הסעיפים 20 ו-22, אם נראה לו שסדרי העבודה או שתפקידו או טובתו של העובד מחייבים או מצדיקים זאת, וכן לגבי מי שאינו מסכים לעבוד בימי המנוחה השבועית, על פי האמור בסעיפים 9ג או 9ד. הוראות הסעיפים 14(א) ו-15 חלות על היתר על פי סעיף זה.

  פרק ששי: פיקוח וענשים

  סמכויות מפקח עבודה
  24. (א) סמכויותיו של מפקח עבודה, ביחס לכל מקום שיש לו יסוד להניח כי מועבד בו עובד, הן כסמכויותיו של מפקח לפי סעיף 10(א) לפקודת מחלקת העבודה, 1943. (ב) מפקח עבודה רשאי לחקור כל אדם הנמצא במקום שאליו בא מפקח העבודה בתוקף סמכויותיו לפי סעיף קטן (א), בכל ענין הנוגע לחוק זה, אך לא יידרש אדם ליתן תשובה או עדות העלולה לגלגל עליו אשמה. מפקח עבודה רשאי לרשום בפרוטוקול את תשובותיו והודעותיו של הנחקר.
  (ג) דין פרוטוקול שנרשם בהתאם לסעיף קטן (ב) כדין הודעה שנרשמה בהתאם לסעיף 2 לפקודת הפרוצדורה הפלילית (עדות) והסעיפים 3 ו-4 לאותה פקודה חלים עליו.
  פנקס שעות עבודה וכו'
  25. (א) מעביד חייב לנהל פנקס בדבר שעות עבודה, שעות מנוחה שבועית, שעות נוספות, גמול שעות נוספות וגמול עבודה במנוחה השבועית, ובו יירשמו הפרטים שייקבעו בתקנות. (ב) שר העבודה יקבע, בהודעה שתפורסם ברשומות, את סוגי המעבידים שעליהם יחול סעיף זה.

  ענשים (תיקון התשכ"ט)
  26. (א) מי שהעביד בניגוד לחוק זה או שלא בהתאם לתקנות או להיתר שניתנו לפיו, דינו – קנס עד חמישים לירות על כל עובד שהועבד כאמור או מאסר עד חודש אחד או שני הענשים כאחד. (ב) מי שהפריע למפקח עבודה להשתמש בסמכויותיו, מי שסירב להשיב לו על שאלה שהוא חייב להשיב עליה, וכן מי שלא הציג היתר לפי סעיף 15(ב), דינו – קנס עד חמישים לירות או מאסר עד שני שבועות או שני הענשים כאחד. (ג) העובר על הוראות סעיף 9א, דינו – קנס 1,000 לירות.

  אחריותם של חברי ההנהלה ושל מנהלים
  27. (א) 4 חברה, אגודה שיתופית או כל חבר אנשים אחר, שהעבידו בניגוד לחוק זה או שלא בהתאם לתקנות או להיתר שניתנו לפיו, רואים כאחראי לעבירה גם כל חבר הנהלה, מנהל או פקיד של אותו חבר אנשים ואפשר להביאו לדין ולהענישו כאילו עבר הוא את העבירה, אם לא הוכיח אחד משני אלה:
  (1) שהעבירה נעברה שלא בידיעתו;
  (2) שנקט בכל האמצעים הנאותים כדי להבטיח שהוראות חוק זה בקשר לעבירה הנידונה יקוימו.

  דין חבורת עובדים
  28. בחבורת עובדים, בין שהיא גוף מאוגד ובין שאינה גוף מאוגד, רואים את כל אחד מבני החבורה כעובדו של האדם שמסר לחבורה את העבודה, אם היו רואים אותו כך אילו היה קיים קשר ישיר בינו ובין כל אחד מבני החבורה.
  (תיקון התש"ם)
  29. (בוטל).

  פרק שביעי: הוראות שונות

  תחולת החוק [תיקונים: התשכ"ט (מס' 2), התשל"א]
  30. (א) חוק זה אינו חל על העבדתם של: –
  (1) שוטרים במשטרת ישראל וכן מי שנמנה על שירות בתי הסוהר;
  (2) עובדי המדינה שתפקידם מחייב לעמוד לרשות העבודה גם מחוץ לשעות העבודה הרגילות;
  (3) יורדי ים ועובדי דיג;
  (4) אנשי צוות אויר;
  (5) עובדים בתפקידי הנהלה או בתפקידים הדורשים מידה מיוחדת של אמון אישי;
  (6) עובדים שתנאי עבודתם ונסיבותיה אינם מאפשרים למעביד כל פיקוח על שעות העבודה והמנוחה שלהם.
  (ב) נתעוררו חילוקי דעות אם עובד שייך לאחד מסוגי העובדים שחוק זה אינו חל על העבדתם, רשאים העובד, המעביד, ועד העובדים במקום, אם ישנו, או מפקח עבודה, לבקש את הכרעת בית הדין לעבודה כמשמעותו בחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969; בית הדין יתן לועד העובדים הזדמנות להשמיע את דברו בדרך שיורה אף אם לא הועד הוא שביקש את ההכרעה.
  המדינה כמעביד
  31. לענין חוק זה דין עובד המדינה כדין כל עובד אחר.

  ביצוע ותקנות
  32. שר העבודה ממונה על ביצוע חוק זה והוא רשאי להתקין תקנות בכל ענין הנוגע לביצוע, לרבות תקנות בדבר הדרכים שבהן יביא מעביד לידיעת עובדיו את הוראות חוק זה.
  חובת התייעצות
  33. שר העבודה לא יתקין תקנות לפי הסעיפים 4, 8 ו-19, לא יתן היתר כללי לפי הסעיפים 11, 12 ו-23, לא יתן צו לפי סעיף 13 ולא ישתמש בסמכויותיו לפי סעיף 25(ב), אלא לאחר התייעצות עם ארגון העובדים הארצי המייצג את המספר הגדול ביותר של עובדים ועם ארגונים ארציים רפרזנטטיביים של מעבידים שלדעת השר הם נוגעים בדבר.
  העברת סמכויות
  34. שר העבודה רשאי להעביר את הסמכויות הנתונות לו על פי חוק זה, חוץ מן הסמכויות להתקין תקנות ליתן צו לפי סעיף 13 או היתר כללי לפי הסעיפים 11, 12 ו-23 ולפרסם הודעה לפי סעיף 25(ב). הודעה על העברת סמכויות תפורסם ברשומות.

  שמירת זכויות
  35. חוק זה אינו בא למעט מכל זכות הנתונה לעובד על פי חוק, הסכם קולקטיבי, חוזה עבודה או נוהג.

  ביטול
  36. סעיף 495 מהמג'לה – בטל.

  תחילת תוקף
  37. תקפו של חוק זה הוא מיום כ"ז באלול התשי"א (28 בספטמבר 1951).

  
  משה שרת פנחס לבון
  שר החוץ שר החקלאות
  ממלא מקום ראש הממשלה ממלא מקום שר העבודה
  חיים וייצמן
  נשיא המדינה

  —————
  1. ס"ח 76, התשי"א (22.5.1951), עמ' 204 (ת"ט 249).
  תיקונים:
  ס"ח 551, התשכ"ט (18.3.1969), עמ' 54;
  ס"ח 553, התשכ"ט (27.3.1969), עמ' 78 [התשכ"ט (מס' 2)];
  ס"ח 618, התשל"א (5.3.1970), עמ' 69;
  ס"ח 972, התש"ם (5.6.1980), עמ' 135;
  ס"ח 1010, התשמ"א (6.3.1981), עמ' 124;
  ס"ח 1079, התשמ"ג (30.3.1983), עמ' 62;
  ס"ח 1351, התשנ"א (27.3.1991), עמ' 129;
  ס"ח 1430, התשנ"ג (11.8.1993), עמ' 167. הוראות המעבר בחוק התיקון קובעות כדלקמן: "מקום עבודה שערב תחילתו של חוק זה יש בו הסכם קיבוצי ששעות העבודה שבין 45 שעות ל-47 שעות אינן שעות נוספות – ההוראות שבהסכם הקיבוצי בטלות תוך ששים ימים מיום תחילתו של חוק זה";  ס"ח 1742, התש"ס (25.6.2000), עמ' 213;
  ס"ח 1757, התשס"א (26.11.2000), עמ' 12;
  ס"ח 1824, התשס"ב (21.1.2002), עמ' 100.

  2. חוק זה לא יחול על העבדת נער (סעיף 44 לחוק עבודת הנוער, התשי"ג-1953).

  3. היתר לפי סעיף זה יש לראותו גם כהיתר לפי סעיף 9ב.

  4. במקור מופיע סעיף קטן (א) ואין אחריו סעיף קטן (ב).

חוק חופשה שנתית, התשי"א-1951

• פרק ראשון: מבוא

  פירושים
  1. בחוק זה –
  "החופשה" פירושו – חופשה שנתית המגיעה לעובד על פי חוק זה;
  "מפקח עבודה" פירושו – מפקח, כמשמעותו בפקודת מחלקת העבודה, 1943;
  "עובד בשכר" פירושו – עובד שגמול-עבודתו, כולו או חלקו, משתלם שלא על בסיס של חודש או תקופה ארוכה מזו;
  "קרן-חופשה" פירושה – קרן-חופשה ששר העבודה הקימה או הסמיכה על פי סעיף 18;
  "שנת-עבודה"3 פירושו – פרק זמן של שנים-עשר חודש, שתחילתו אחד באפריל של כל שנה, מיום 1 באפריל 1951 ואילך.
  פרק שני: החופשה

  הזכות לחופשה
  2. כל עובד זכאי לחופשה שתינתן לפי הוראות חוק זה.

  אורך החופשה (תיקונים:התשכ"ה, התשכ"ז)
  3. (א) אורך החופשה לכל שנת-עבודה אצל מעביד אחד או במקום-עבודה אחד הוא:

  (1) בעד כל אחת מ-4 השנים – 14 יום;
  הראשונות
  (2) בעד השנה החמישית – 16 יום;
  (3) בעד השנה הששית – 18 יום;
  (4) בעד השנה השביעית – 21 יום;

  (5) בעד השנה השמינית ואילך – יום נוסף לכל שנת-עבודה עד לחופשה של 28 יום.
  אך שר העבודה רשאי לקבוע, בתקנות, לעבודה מסויימת חופשה ארוכה מזו, אם ראה צורך בכך מטעמים שבבריאות העובד או שבנסיבות העבודה. בימי החופשה לא ייכלל אלא מנוחה שבועית אחת לכל שבעה ימי-חופשה. (ב) היה הקשר המשפטי שבין העובד ובין המעביד קיים כל שנת-העבודה, והעובד עבד באותה שנה –
  (1) לפחות 200 ימים – יהיה מספר ימי-החופשה כאמור בסעיף-קטן (א);
  (2) פחות מ-200 ימים – יהיה מספר ימי-החופשה חלק יחסי ממספר הימים שלפי סעיף-קטן (א), כיחס מספר ימי-העבודה בפועל אל המספר 200; חלק של יום-חופשה לא יובא במנין. (ג) היה הקשר המשפטי שבין העובד ובין המעביד קיים בחלק משנת-העבודה, והעובד עבד בתוך אותו חלק-שנה –
  (1) לפחות 240 ימים – יהיה מספר ימי-החופשה כאמור בסעיף-קטן (א);
  (2) פחות מ-240 ימים – יהיה מספר ימי-החופשה חלק יחסי ממספר הימים שלפי סעיף-קטן (א), כיחס מספר ימי-העבודה בפועל אל המספר 240; חלק של יום-חופשה לא יובא במנין.
  עובד זמני בשכר
  4. (א) סעיף 3 אינו חל על עובד בשכר שעבד פחות מ-75 ימים רצופים, אצל מעביד אחד או במקום-עבודה אחד, בין בשנת-עבודה אחת ובין בשתי שנות-עבודה רצופות. לעובד כאמור תשולם תמורת חופשה, כמפורש בפרק השלישי. (ב) לענין סעיף-קטן (א) רואים ימי-עבודה כרצופים, אפילו חלה הפסקה בעבודה מחמת –
  (1) שירות-מילואים לפי חוק שירות-בטחון, התש"ט-1949;
  (2) יום המנוחה השבועית או חג שאין עובדים בהם, אם על פי חוק ואם על פי הסכם או נוהג, וכן אחד במאי;
  (3) חופשה על פי חוק זה וכל חופשה או פגרה שניתנה לעובד על פי חוק או בהסכמת המעביד, בין בשכר ובין שלא-בשכר; (4) שביתה או השבתה;
  (5) תאונה או מחלה;
  (6) ימי-אבל במשפחה שמטעמי דת או נוהג לא עבד בהם העובד;
  (7) הפסקה ארעית ללא הפסקת יחסי עובד ומעביד;
  (8) אימון לשירות עבודה לפי חוק שירות עבודה בשעת חירום, התשכ"ז-1967.

  חישוב ימי החופשה
  5. (א) ואלה הימים שלא יובאו במנין ימי-החופשה:
  (1) הימים בהם שירת העובד שירות-מילואים לפי חוק שירות-בטחון, התש"ט-1949;
  (2) ימי-חג שאין עובדים בהם, אם על פי חוק ואם על פי הסכם או נוהג – להוציא ימי המנוחה השבועית;
  (3) ימי חופשת-לידה;
  (4) הימים שבהם אין העובד מסוגל לעבוד מחמת תאונה או מחלה;
  (5) ימי-אבל במשפחה, שמטעמי דת או נוהג אין העובד עובד בהם;
  (6) ימי שביתה או השבתה;
  (7) ימי הודעה מוקדמת לפיטורים, אלא אם עלו על ארבעה-עשר, ובמידה שעלו.
  (ב) חלו ימים מן האמורים בסעיף-קטן (א) בימי-החופשה, יראו את החופשה כנפסקת לאותם הימים, ויש להשלימה ככל האפשר תוך אותה שנת-עבודה.
  מועד החופשה (תיקון התשס"ב)
  6. (א) החופשה תינתן בחודש האחרון של שנת-העבודה שבעדה היא ניתנת, או במשך שנת-העבודה שלאחריה.
  (ב) על אף הוראות סעיף קטן (א), רשאי עובד לקחת יום אחד מן החופשה במהלך שנת העבודה שבעדה היא ניתנת במועד שיבחר, ובלבד שהודיע על כך למעבידו 30 ימים מראש לפחות.
  צבירת החופשה
  7. (א) אין החופשה ניתנת לצבירה; ואולם רשאי העובד בהסכמת המעביד, לקחת רק שבעה ימי-חופשה לפחות ולצרף את היתרה לחופשה שתינתן בשתי שנות-העבודה הבאות. (ב) שר העבודה רשאי, בתקנות, לאסור צבירת-חופשה אם, לדעתו, בריאות העובד או הנסיבות בהן העבודה נעשית מחייבים כי כל החופשה תינתן לעובד מדי שנה בשנה.
  רציפות החופשה
  8. החופשה תהיה רצופה, אלא שבהסכמת העובד והמעביד ובאישור ועד העובדים במקום, אם ישנו, אפשר לחלקה, ובלבד, שפרק אחד ממנה יהיה לפחות שבעה ימים.
  תחילת החופשה
  9. (א) תאריך תחילת החופשה ייקבע לפחות ארבעה-עשר יום מראש, ומשנקבע התאריך, ירשום אותו המעביד בפנקס המתנהל על פי סעיף 26, אם הוא חייב לנהל פנקס כזה. (ב) סעיף זה אינו חל על חלקי-חופשה של פחות משבעה ימים.

  פרק שלישי: תשלומים

  דמי החופשה (תיקון התשכ"ז)
  10. (א) המעביד חייב לשלם לעובד בעד ימי החופשה דמי-חופשה בסכום השווה לשכרו הרגיל.
  (ב) השכר הרגיל לענין סעיף זה הוא –
  (1) לגבי עובד שגמול עבודתו, כולו או חלקו, משתלם על בסיס של חודש או תקופה ארוכה מזו – שכר העבודה שהעובד היה מקבל בעד אותו פרק זמן אילו לא יצא לחופשה והוסיף לעבוד; (2) לגבי עובד בשכר – שכר-העבודה היומי הממוצע כפול במספר ימי החופשה; שכר-העבודה היומי הממוצע הוא הסכום היוצא מחילוק שכר רבע השנה שקדמה לחופשה למספר תשעים; היו ברבע השנה כאמור חדשי-עבודה לא-מלאה, יחושב השכר היומי הממוצע לפי רבע-השנה של העבודה המלאה ביותר שבשנים-עשר החדשים שקדמו לחופשה, הכל לפי בחירת העובד. (ג) שכר-עבודה לענין סעיף (ב) הוא כל תמורה, בכסף או בשווה-כסף, המשתלמת לעובד על-ידי המעביד בעד שעות-העבודה הרגילות, זולת אם נקבע אחרת בהסכם קיבוצי שאושר לענין זה על-ידי שר העבודה. סכום המשתלם לעובד לכיסוי הוצאות מיוחדות שאינן קיימות בעד החופשה, אין רואים אותו כחלק משכר העבודה.
  המועד לתשלום דמי החופשה
  11. דמי החופשה ישולמו לכל המאוחר ביום שבו היו משלמים לעובד את שכרו, אילו לא יצא לחופשה והוסיף לעבוד; אך אם העובד יוצא לחופשה של שבעה ימים לפחות, ודרש להקדים את תשלום דמי-החופשה ישולמו לכל המאוחר שני ימים לפני תחילת החופשה.
  איבוד הזכות לדמי חופשה
  12. עובד לא יעבוד בשכר בימי חופשתו, ואם עבד עבודה סדירה בשכר, איבד את זכותו לדמי-חופשה; ואם כבר שולמו, רשאי המעביד לנכותם משכר העבודה שישולם לעובד, או לגבותם בכל דרך בה גובים חוב אזרחי.
  פדיון חופשה
  13. חדל עובד לעבוד לפני שניתנה לו החופשה המגיעה לו עד ליום שבו חדל לעבוד, ישלם המעביד פדיון-חופשה בסכום השווה לדמי-החופשה שהיו משתלמים לעובד אילו יצא לחופשה ביום שבו חדל לעבוד.
  חישוב השכר הרגיל, חילוקי דעות בדבר תשלומים (תיקון התשכ"ט)
  14. (א) שר העבודה רשאי לקבוע, בתקנות, הוראות משלימות בדבר חישוב השכר הרגיל לענין סעיף 10.
  (ב) התעוררו חילוקי-דעות בדבר דרך חישובם של דמי-החופשה, או של פדיון החופשה, או בקשר לסעיף 12, יכריע בית-דין אזורי כמשמעותו בחוק בית-הדין לעבודה, התשכ"ט-1969.
  תשלום תמורת חופשה (תיקון התשכ"ה)
  15. (א) עובד בשכר העובד אצל מעביד אחד או במקום-עבודה אחד לפחות יום אחד אך פחות מ-75 ימים רצופים כאמור בסעיף 4, בין בשנת-עבודה אחת ובין בשתי שנות-עבודה רצופות, ואין ביניהם חוזה-עבודה בכתב לתקופת-עבודה רצופה העולה על 74 ימים – ישלם בעדו המעביד תמורת חופשה 4% לפחות משכר-העבודה. (ב) תמורת החופשה תשולם לקרן-החופשה של ענף-העבודה שבו עבד העובד או בכל דרך אחרת שנקבעה בתקנות.
  (ג) היתה תמורת החופשה משתלמת לקרן-החופשה, חייב המעביד לשלמה בתחילת החודש שלאחר חודש-העבודה, לפי שכר-העבודה המשתלם בחודש שלפניו לעובדים כאמור בסעיף-קטן (א); המשיך העובד לעבוד אצל אותו מעביד או באותו מקום-עבודה מעל ל-74 ימים רצופים, ישלם לו המעביד את דמי-החופשה, או פדיון-חופשה, הכל לפי הענין, וקרן-החופשה תחזיר למעביד, לפי בקשתו, את הסכומים שהעביר לה בשל אותו עובד; שר העבודה רשאי לקבוע בתקנות את המועדים והסדרים להחזרת הסכומים על ידי קרן-החופשה, כאמור. (ד) תמורת החופשה ששולמה לקרן-חופשה תימסר לעובד לפי הוראות תקנון הקרן, ותמורת החופשה ששולמה בדרך אחרת תימסר לעובד בדרך שתיקבע בתקנות. (ה) קרן-החופשה רשאית – בהסכמת העובדים שתינתן בהסכם קיבוצי, בחוזה-עבודה או בדרך אחרת שתיקבע – לבוא לידי הסכם עם המעביד בדבר תשלום דמי-החופשה לקרן גם בעד עובדים שעבדו אצלו מעל ל-75 ימים.
  זכות לתבוע תמורת חופשה
  16. תמורת חופשה שמעביד חייב לשלמה, יראוה כחוב המגיע ממנו לקרן-החופשה או למי שיש לשלמה בהתאם לתקנות.

  דין התשלומים
  17. דמי-חופשה, פדיון-חופשה ותמורת-חופשה, דינם לכל דבר כדין שכר-עבודה.

  פרק רביעי: קרנות-חופשה

  הקמה או הסמכה
  18. (א) שר העבודה רשאי להקים קרן-חופשה, וכן רשאי הוא להסמיך קרן-חופשה בתנאים שימצא לנכון, אם נוכח כי יש בה ערובה מספקת לשימוש יעיל בתמורת-החופשה לנופש ולהבראה. (ב) לא יקים ולא יסמיך שר העבודה יותר מקרן-חופשה אחת לענף-עבודה אחד.
  (ג) קרן-החופשה תתנהל על ידי העובדים כפי שייקבע בתקנות.

  פיקוח
  19. קרן-חופשה תהיה נתונה לפיקוח שר העבודה, בהתאם לתקנות.

  גוף מאוגד
  20. קרן-חופשה היא גוף מאוגד, ורשאית היא להתקשר בחוזים ולהיות צד בכל הליך משפטי ובכל משא-ומתן אחר.

  התקנון
  21. שר העבודה יקבע תקנון לדוגמה לקרנות-חופשה ואותו תקנון, בשינויים שיאושרו על ידיו, יהיה לתקנון של קרן-חופשה, והקרן תפעל לפיו; התקנון לדוגמה יפורסם ברשומות.
  דרכי הפעולה
  22. שר העבודה רשאי לקבוע בתקנות הוראות בדבר דרך ייסודה של קרן-חופשה, דרך פעולתה, הנהלת חשבונותיה, הגשת דינים-וחשבונות ופרסומם, דרכי-הפיקוח עליה, ואופן השקעת-כספים והשימוש בעודפים לשם נופש והבראה, וכן בדבר הקמתן של ועדות-ביקורת, הרכבן ודרכי-פעולתן.
  ביטול הסמכה או פירוק
  23. (א) שר העבודה רשאי לבטל את הסמכתה של קרן-חופשה, או לפרק קרן-חופשה שהוקמה על ידיו, בכל אחד משלושה אלה:
  (1) אין הקרן מקיימת את התנאים שנקבעו להסמכתה;
  (2) אין הקרן ממלאה אחרי תקנות שהותקנו לפי חוק זה;
  (3) הביטול או הפירוק רצוי, לדעת שר העבודה, לטובת האנשים שלהם משתלמת תמורת-חופשה.
  (ב) ביטל שר העבודה את הסמכתה של קרן-חופשה, או פירק קרן-חופשה, יודיע בצו, למי ובאיזה תנאים יעברו כספי הקרן. ניתן הצו, יוקנו כספי הקרן למי שהועברו אליו לפי הצו, ולאיש זולתו לא תהיה שליטה עליהם.
  פרסום הודעות
  24. הודעה על הקמת קרן-חופשה או הסמכתה, וכן הודעה על פירוק קרן-חופשה או על ביטול-הסמכה, תפורסם ברשומות.
  רושם קרנות החופשה
  25. (א) שר העבודה ימנה אדם להיות רושם קרנות-חופשה; הודעה על המינוי תפורסם ברשומות.
  (ב) שר העבורה רשאי להעביר לרושם קרנות-החופשה את הסמכויות הנתונות לו על פי פרק זה, חוץ מהסמכויות להתקין תקנות, לפרק קרן-חופשה או לבטל את הסמכתה; הודעה על העברת סמכויות תפורסם ברשומות.
  פרק חמישי: ביצוע וענשים

  פנקס חופשה
  26. (א) מעביד חייב לנהל פנקס-חופשה שבו יירשמו ביחס לכל עובד הפרטים שייקבעו בתקנות.
  (ב) שר העבודה יקבע, בהודעה שתפורסם ברשומות, את סוגי המעבידים שעליהם יחול סעיף זה.
  (ג) בהודעה על פי סעיף-קטן (ב) רשאי שר העבודה לקבוע שפנקס-החופשה יהיה חלק מפנקס אחר שהמעביד חייב לנהלו על פי חוק ששר העבודה ממונה על ביצועו.
  סמכויות מפקח עבודה
  27. (א) סמכויותיו של מפקח-עבודה, ביחס לכל מקום שיש לו יסוד להניח כי עובד בו עובד, הן כסמכויותיו של מפקח לפי סעיף 4(1) לפקודת מחלקת העבודה, 1943. (ב) מפקח-עבודה רשאי לחקור, בכל ענין הנוגע לחוק זה, כל אדם הנמצא במקום שאליו בא מפקח-העבודה בתוקף סמכויותיו לפי סעיף-קטן (א); אך לא יידרש אדם ליתן תשובה או עדות העלולה לגלגל עליו אשמה פלילית. מפקח-עבודה רשאי לרשום בפרוטוקול את תשובותיו והודעותיו של הנחקר.
  (ג) דין פרוטוקול שנרשם בהתאם לסעיף-קטן (ב) כדין הודעה שנרשמה בהתאם לסעיף 2 לפקודת הפרוצדורה הפלילית (עדות), והסעיפים 3 ו-4 לאותה פקודה חלים עליו.
  עבירות ועונשים
  28. (א) מעביד שעבר אחת העבירות האלה –
  (1) לא נתן לעובדו חופשה לפי חוק זה;
  (2) לא שילם, בלי צידוק מספיק ותוך זמן המתקבל על הדעת, דמי-חופשה, פדיון-חופשה או תמורת-חופשה לפי חוק זה, דינו – קנס חמישים לירות ביחס לכל עובד שלגביו נעברה העבירה.
  (ב) אדם שעבר אחת העבירות האלה-
  (1) הפריע למפקח-עבודה להשתמש בסמכויותיו;
  (2) סירב להשיב למפקח-עבודה על שאלה שהוא חייב להשיב עליה;
  (3) לא ניהל פנקס-חופשה לפי סעיף 26;
  (4) לא רשם את הפרטים שיש לרשמם בפנקס-חופשה או רשם פרטים לא-נכונים או לא-מלאים;
  (5) עבר על תקנות שהתקין שר העבודה על פי חוק זה,
  דינו – קנס עד חמישים לירות.

  אחריות של חבר הנהלה ושל מנהלים
  29. חברה, אגודה שיתופית או כל חבר-אנשים אחר שלא נתן לעובד חופשה לפי חוק זה או שלא שילם, בלי צידוק מספיק ותוך זמן המתקבל על הדעת, דמי-חופשה, פדיון-חופשה או תמורת-חופשה, רואים כאשם לעבירה גם כל חבר-הנהלה, מנהל או פקיד של אותו חבר-אנשים, ואפשר להביאו לדין ולהענישו כאילו עבר הוא את העבירה, אם לא הוכיח אחד משני אלה:
  (א) שהעבירה נעברה שלא בידיעתו;
  (ב) שנקט כל האמצעים הנאותים כדי להבטיח שהוראות חוק זה בקשר לעבירה הנידונה יקויימו.

  חיוב תשלום (תיקון התש"ן)
  30. (א) במשפט שבו נאשם אדם בעבירה על פי סעיף 28(א)(1), הזכות בידי העובד לטעון ולחקור עדים, ורשאי בית-המשפט או בית דין לעבודה, לפי בקשת העובד, לחייב את הנאשם לשלם לעובד סכום השווה לדמי-חופשה שהיו משתלמים לו אילו ניתנה החופשה בסוף שנת-העבודה שאחרי שנת-העבודה שבעדה הגיעה החופשה. (ב) במשפט שבו נאשם אדם בעבירה על פי סעיף 28(א)(2), הזכות בידי העובד או בידי מי שיש לשלם לו את תמורת-החופשה, הכל לפי הענין, לטעון ולחקור עדים, ורשאי בית-המשפט או בית דין לעבודה, לפי בקשת העובד או לפי בקשת מי שיש לשלם לו את תמורת-החופשה, לחייב את הנאשם לשלם את דמי-החופשה, פדיון-החופשה או את תמורת-החופשה, שהנאשם היה חייב לשלם ולא עשה כן. (ג) החלטת בית-המשפט או בית דין לעבודה המחייבת את הנאשם בתשלום, כאמור בסעיף-קטן (א) או בסעיף-קטן (ב), דינה, בכל הנוגע להוצאה לפועל, כדין פסק-דין סופי של בית-משפט מוסמך, לטובת העובד או לטובת מי שיש לשלם לו את תמורת-החופשה, הכל לפי הענין.
  התישנות
  31. תקופת ההתיישנות לכל תביעה על פי חוק זה, בין אזרחית ובין פלילית, היא שלוש שנים.

  חופשה בשעת חירום
  32. בתקופה שקיים במדינה מצב-חירום בתוקף הכרזה על פי סעיף 9(א) לפקודת סדרי השלטון והמשפט, התש"ח-1948, וכן בשעה שלדעת שר העבודה צרכי ההספקה במדינה מחייבים זאת, רשאי שר העבודה, בצו כללי או מיוחד, לדחות את מועד החופשה, לגבי כל העובדים או לגבי סוג מסויים של עובדים; נתן שר העבודה צו כאמור, יקבע הוא מתוך איזה מועד תינתן החופשה או באיזו דרך יפצו את העובד על החופשה.
  דין עובדי המדינה
  33. לענין חוק זה דין עובד המדינה כדין כל עובד אחר.

  חבורת עובדים
  34. בחבורת-עובדים, בין שהיא גוף מאוגד ובין שאינה גוף מאוגד, רואים את כל אחד מבני החבורה כעובדו של האדם שמסר לחבורה את העבודה, אם היו רואים אותו כך אילו היה קיים קשר ישיר בינו ובין כל אחד מבני החבורה; ואת כל אחד מבני החבורה כאמור רואים כעובד בשכר שעבד פחות מ-75 ימים רצופים ושבעדו יש לשלם תמורת-חופשה לפי סעיף 15.
  אי-חלות (תיקון התשי"ז)
  35. (א) חוק זה אינו חל על –
  (1) עובד בחקלאות המקבל את כל גמול עבודתו בחלק מהיבול, בשירותים או בשווה-כסף;
  (2) (בוטלה);
  (3) עובד ארעי בעבודה שאינה לצורך עסקי המעביד או מקצועו.
  (ב) שר העבודה רשאי להתקין תקנות המפרשות מה הן עבודות ארעיות לצורך סעיף-קטן (א)(3).

  ביצוע ותקנות
  36. שר העבודה ממונה על ביצוע חוק זה והוא רשאי להתקין תקנות בכל ענין הנוגע לביצועו.

  חובת התיעצות
  37. שר העבודה לא יתקין תקנות, להוציא תקנות על פי סעיף 26(א), ולא ישתמש בסמכויותיו לפי הסעיפים 18(א), 21, 23(א), 26(ב) ו-32, אלא לאחר התייעצות עם ארגון העובדים הארצי המייצג את המספר הגדול ביותר של העובדים וכן עם ארגונים ארציים של מעבידים שלדעת שר העבודה הם רפרזנטטיביים ונוגעים בדבר.
  שמירת זכויות
  38. חוק זה אינו בא למעט מכל זכות הנתונה לעובד לפי חוק, הסכם קולקטיבי, חוזה-עבודה או נוהג.

  תחילת תוקף
  39. תקפו של חוק זה הוא מיום א' בתשרי התשי"ב (1 באוקטובר 1951).

  דוד בן-גוריון גולדה מאירסון
  ראש הממשלה שרת העבודה
  חיים וייצמן
  נשיא המדינה

  —————
  1. ס"ח 81, התשי"א, עמ' 234.
  תיקונים:
  ס"ח 231, התשי"ז, עמ' 134;
  ס"ח 461, התשכ"ה, עמ' 214;
  ס"ח 504, התשכ"ז, עמ' 100;
  ס"ח 553, התשכ"ט (27.3.1969), עמ' 78 (חוק בית-הדין לעבודה);
  ס"ח 795, התשל"ו (5.2.1976), עמ' 96;
  ס"ח 1319, התש"ן, (14.6.1990), עמ' 151;
  ס"ח 1821, התשס"ב (7.1.2002), עמ' 95;
  ס"ח 1986, התשס"ה (3.3.2005), עמ' 224.

  2. חוק זה, להוציא סעיף 9, לא יחול על עבודת מגוייס לפי חוק שירות-עבודה בשעת-חירום, התשכ"ז-1967, אלא במידה ששר העבודה הורה כן, והוא רשאי, לאחר התייעצות בועדת-השרים האמורה בסעיף 12(ב) לחוק זה, לתת היתר כללי להעבדת מגוייס בימי המנוחה כמשמעותם בפקודת סדרי השלטון והמשפט, התש"ח-1948.
  3. החל מיום 1.1.2006, במקום הסיפא החל במילים "אחד באפריל" יבוא: "אחד בינואר של כל שנה". ראו הוראות תחילה, תחולה ומעבר בחוק חופשה שנתית (תיקון מס' 8), התשס"ה-2005, בעמוד 5978א להלן.

חוק דמי מחלה, התשל"ו-1976

• הגדרות (תיקון התשס"ה)
  1. בחוק זה –
  "הסכם קיבוצי" – כמשמעותו בסעיף 1 לחוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957, בין שנעשה והוגש לרישום לפי החוק האמור ובין אם לאו, או הסדר קיבוצי אחר, לרבות צו הרחבה לפי החוק האמור; "עובד" – עובד שענין תשלום לתקופת מחלה אינו מוסדר לגביו על-פי הסכם קיבוצי;
  "עובד במשכורת" – עובד שעיקר גמול עבודתו משתלם על בסיס של חודש או של תקופה ארוכה יותר;
  "עובד בשכר" – עובד שאינו עובד במשכורת;
  "מחלה" – אי כשרו הזמני או הקבוע של העובד לבצע עבודתו, הנובע, על פי ממצאים רפואיים, ממצב בריאות לקוי;
  "קופת גמל" – כהגדרתה בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל), התשס"ה-2005.

  הזכות לדמי מחלה
  2. (א) עובד שנעדר מעבודתו עקב מחלה יהיה זכאי לקבל ממעבידו, בכפיפות לתקופת הזכאות המקסימלית כאמור בסעיף 4 –
  (1) החל מהיום הרביעי להעדרו כאמור – תשלום על פי חוק זה בעד תקופת מחלתו (להלן – דמי מחלה);
  (2) בעד הימים השני והשלישי להעדרו כאמור – מחצית דמי מחלה; אולם שר העבודה, באישור ועדת העבודה של הכנסת, רשאי לקבוע בתקנות הוראות לענין תשלום דמי מחלה בעד הימים הראשון, השני והשלישי להעדר העובד כאמור, וכוחן יפה על אף האמור בסעיף זה. (ב) "תקופת מחלה" תחושב לפי הוראות אלה:
  (1) לגבי עובד במשכורת – תהא תקופת המחלה כל ימי מחלתו, לרבות ימי מנוחה שבועית וחגים;
  (2) לגבי עובד בשכר שעבד עבודה מלאה אצל אותו מעביד או באותו מקום עבודה – תהא תקופת המחלה כל ימי מחלתו, למעט ימי מנוחה שבועית וחגים; (3) לגבי עובד בשכר שלא עבד עבודה מלאה אצל אותו מעביד או באותו מקום עבודה (להלן – עובד לסירוגין) – תהא תקופת המחלה כל ימי מחלתו, למעט ימי מנוחה שבועית וחגים, כפול היחס שבין הימים שעבד העובד ברבע השנה של העבודה המלאה ביותר שבשנים-עשר החדשים שקדמו למחלה לבין ימי העבודה באותו רבע שנה; (4) לגבי עובד לסירוגין שטרם עבד אצל אותו מעביד או באותו מקום עבודה תקופה של שלושה חדשים – תהא תקופת המחלה כל ימי מחלתו, למעט ימי מנוחה שבועית וחגים, כפול היחס שבין הממוצע השבועי של ימי עבודתו בתקופת עבודתו שקדמה למחלה לבין שש; (5) עובד בשכר או עובד לסירוגין שנהגו לעבוד בימי מנוחה שבועית וחגים על פי היתר לפי חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951, יובאו הימים האמורים בחשבון תקופת המחלה, ולגבי עובד לסירוגין כאמור בפסקה (3) יבוא "תשעים" במקום "ימי העבודה באותו רבע שנה" בפסקה האמורה, ולגבי עובד לסירוגין כאמור בפסקה (4) יבוא "שבע" במקום "שש" שבפסקה האמורה. (ג) שר העבודה, באישור ועדת העבודה של הכנסת, רשאי להתקין תקנות בדבר נהלים הכרוכים בקבלת דמי מחלה, לרבות מסירת פרטים וראיות למעביד בקשר למחלה, וכן בדבר מועד תשלום דמי המחלה.
  עבודה מתאימה אחרת או עבודה חלקית
  3. (א) קבע רופא על-פי ממצאים רפואיים שמחמת מגבלות רפואיות אין העובד מסוגל, בפרק זמן מסויים, לבצע עבודה מסוג פלוני או בתנאים מסויימים, וכתוצאה מכך העובד אינו מסוגל לבצע עבודתו אלא באופן חלקי, והמעביד הציע לו עבודה מתאימה אחרת, מלאה או חלקית, באותו מקום עבודה – לא יהיה העובד זכאי לדמי מחלה, אך שכרו בעבודה שהוצעה לו לא יפחת מהשכר שהיה מקבל אילו המשיך בעבודתו הקודמת כשהוא מחושב לפי הרכיבים לדמי מחלה כאמור בסעיף 6. (ב) לא הציע המעביד עבודה מתאימה כאמור בסעיף קטן (א), יהיה העובד זכאי לסכום דמי המחלה שהיו מגיעים לו אילולא הוראות סעיף זה. (ג) לענין סעיף זה, "עבודה מתאימה" – עבודה שלא חלות לגביה המגבלות הרפואיות כאמור בסעיף קטן (א) והיא מסוג העבודה העיקרית שבה עבד העובד תוך שלוש השנים שקדמו בתכוף למחלתו או שהיא עבודה אחרת התואמת את הכשרתו המקצועית, רמת השכלתו וכשרו הגופני. (ד) הצעת עבודה מתאימה כאמור בסעיף קטן (א) טעונה התייעצות עם ועד העובדים במקום העבודה; באין ועד העובדים כאמור – יחולו הוראות סעיף קטן (ב) כאילו לא הציע המעביד עבודה מתאימה.
  תקופת הזכאות המקסימלית לדמי מחלה
  4. (א) תקופת הזכאות לדמי מחלה לא תעלה על תקופה מצטברת של יום וחצי לכל חודש עבודה מלא שהעובד עבד אצל אותו מעביד או באותו מקום עבודה החל מהיום שבו חל עליו חוק זה ולא יותר מ-90 יום, בניכוי התקופה שבעדה קיבל העובד דמי מחלה על פי חוק זה. (ב) עובד שבחודש פלוני לא עבד אצל אותו מעביד או באותו מקום עבודה בכל ימי העבודה שבאותו חודש, יראו, לענין סעיף קטן (א), 25 ימי עבודה כחודש עבודה מלא, וחלק של חודש עבודה מלא יזכה את העובד בימי מחלה יחסיים. (ג) התקופה שבה קיים לגבי עובד ביטוח דמי מחלה על-פי הוראות סעיפים 8 ו-9 לא תובא בחשבון לענין חישוב תקופת הזכאות המקסימלית לדמי מחלה, אולם תקופת זכאותו לדמי מחלה של עובד שנעשה לגביו ביטוח כאמור, תעמוד לו לגבי כל תקופת מחלה שבעדה אין הוא זכאי לתשלום בהתאם לתנאי הביטוח, למעט תקופת המתנה או אכשרה לדמי מחלה המתחייבת מתנאי הביטוח. (ד) שר העבודה, באישור ועדת העבודה של הכנסת, רשאי להתקין תקנות בדבר שיטת חישוב תקופת הזכאות ובדבר תקופות עבודה והפסקות עבודה שיובאו בחשבון לענין זה, ובלבד שיראו כעבודה גם כל הפסקה בעבודה שבעדה זכאי העובד לשכר או לתשלום אחר שדינו כדין שכר.
  שיעור דמי מחלה
  5. (א) שיעור דמי המחלה יהיה שבעים וחמישה אחוזים משכר העבודה שהיה העובד זכאי לקבל בתקופת זכאותו לדמי מחלה אילו המשיך בעבודתו. (ב) לגבי עובד ששכרו משתלם לפי כמות התוצרת – יהיה שיעור דמי המחלה שבעים וחמישה אחוזים משכר העבודה שהיה העובד זכאי לקבל בתקופת זכאותו לדמי מחלה אילו המשיך לעבוד והפיק בכל אחד מהימים הכלולים בתקופה האמורה את כמות התוצרת הממוצעת ליום עבודה שהפיק בשלושת החדשים שקדמו למחלתו.
  רכיבי השכר לענין דמי מחלה
  6. (א) רכיבים אלה יובאו בחשבון השכר המשמש בסיס לחישוב דמי מחלה:
  (1) שכר יסוד;
  (2) תוספת ותק;
  (3) תוספת יוקר או פיצוי בעד התייקרות;
  (4) תוספת משפחה;
  (5) תוספת מחלקתית או מקצועית.
  (ב) לא היה שכר העובד משתלם לפי הרכיבים המנויים בסעיף קטן (א) או לפי חלק מהם, יובא בחשבון לענין סעיף קטן (א) שכרו המשתלם לו בעד יום עבודתו הרגילה בצירוף כל תוספת מהתוספות האמורות בסעיף קטן (א) שהשתלמה לו. (ג) שר העבודה באישור ועדת העבודה של הכנסת רשאי לקבוע בתקנות שיטה אחרת או רכיבים אחרים לענין השכר שישמש בסיס לחישוב דמי מחלה.
  דין דמי מחלה
  7. דין דמי מחלה המשתלמים מאת מעביד כדין שכר עבודה לכל דבר.

  ביטוח דמי מחלה
  8. מעביד יהיה פטור מחובתו לשלם דמי מחלה לעובדו על-פי הוראות סעיפים 2 עד 7 –
  (1) אם הוא ביטח את העובד ביטוח דמי מחלה בקופת הגמל שבה מבוטח בביטוח דמי מחלה המספר הגדול ביותר של עובדים בענף שבו מועסק העובד, המבוטחים בביטוח האמור מכוח הסכם קיבוצי, בתנאים שאינם נופלים מתנאי ביטוחם; (2) בהעדר הסכם קיבוצי כאמור בפיסקה (1) – אם הוא ביטח את העובד ביטוח דמי מחלה בקופת גמל שניתנה לגביה הסכמתו בכתב של העובד, ובלבד שהביטוח יהיה בתנאים שאינם נופלים מאלה שלפיהם מבוטה בביטוח כאמור המספר הגדול ביותר של עובדים במדינה מכוח הסכם קיבוצי; (3) לא ניתנה הסכמת העובד כאמור בפיסקה (2) – אם הוא ביטח את העובד ביטוח דמי מחלה בקופת הגמל שבה מבוטח בביטוח זה המספר הגדול ביותר של עובדים במדינה, בתנאים שאינם נופלים מתנאי ביטוחם.
  הסכמה
  9. ניתנה הסכמה בכתב לענין סעיף 8 מאת רוב העובדים במקום עבודה פלוני, יראו בכך כאילו ניתנה הסכמתם של כל העובדים באותו מקום עבודה; שינוי בהסכמה שניתנה כאמור, טעון רוב של שני שלישים של העובדים.
  שלילת הזכות לדמי מחלה
  10. עובד שבתקופת מחלתו עבד למעשה בשכר או בתמורה אחרת לא יהיה זכאי לדמי מחלה עקב אותה מחלה, ואם כבר שולמו, רשאי המעביד או קופת הגמל, לפי הענין, לתבוע החזרתם או לנכותם מכל סכום שהם חבים לעובד.
  תחולת דינים אחרים (תיקון התשל"ז)
  11. עובד הזכאי לתשלום על-פי כל חיקוק בעד תקופת אי-כושר לעבודה מטעמי בריאות, למעט תשלום בעד נכות, גימלה לפי פרק ג'2 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשכ"ח-1968, או פיצויים מכוח פקודת הנזיקין [נוסח חדש], לא יהיה זכאי לדמי מחלה על פי חוק זה לגבי התקופה שבעדה הוא זכאי לתשלום כאמור ולגבי כל תקופה שנקבע במפורש באותו חיקוק שאין העובד זכאי לתשלום בעדה עקב המחלה.
  שמירת זכויות
  12. (א) היה העובד זכאי לדמי מחלה הן לפי חוק זה והן לפי תנאי העבודה המוסכמים בינו לבין מעבידו או הנהוגים במקום עבודתו, יהיה זכאי לדמי מחלה לפי אחת מהעילות האמורות לפי בחירתו. (ב) חוק זה אינו בא לגרוע מזכויות עובדים על פי הסכמים קיבוציים, בין אם חל על העובדים חוק זה ובין אם לאו.
  ביצוע ותקנות
  13. (א) שר העבודה ממונה על ביצוע חוק זה והוא רשאי להתקין תקנות בכל ענין הנוגע לביצועו.
  (ב) תקנות לפי חוק זה יכול שיהיו לגבי כלל העובדים או המעבידים או לגבי סוגים מהם.

  תחילה
  14. תחילתו של חוק זה ביום ב' בתשרי התשל"ז (1 באוקטובר 1976).

  
  יצחק רבין משה ברעם
  ראש הממשלה שר העבודה
  אפרים קציר
  נשיא המדינה

חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת בן זוג), התשנ"ח-1998

• היעדרות בשל מחלת בן זוג
  1. עובד זכאי לזקוף עד 6 ימים בשנה של היעדרות, בשל מחלת בן זוגו, על חשבון תקופת המחלה הצבורה שלו.

  כללים
  2. שר העבודה והרווחה 2 יתקין בתקנות, באישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, כללים בדבר הוכחת מחלתו של בן הזוג ובן כללים בדבר מסירת הודעות למעביד על ידי העובד.
  הגדרת מחלה
  3. לענין חוק זה –
  (1) יראו כחולה – בן זוג שחלה והפך להיות תלוי לחלוטין בעזרת הזולת בביצוע פעולות יום-יום;
  (2) "פעולות יום-יום" – בהגדרת מונח זה בסעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995.

  שמירת זכויות
  4. חוק זה בא להוסיף על זכות עובד מכוח דין או הסכם ולא לגרוע ממנה.

  דין המדינה
  5. לענין חוק זה דין המדינה כמעביד כדין כל מעביד אחר.

  ביצוע ותקנות
  6. שר העבודה והרווחה 2 ממונה על ביצוע חוק זה והוא רשאי להתקין תקנות בכל הנוגע לביצועו.

חוק הגנת השכר, התשי"ח-1958

• הגדרות (תיקונים:התשל"ו, התש"ם, התשמ"ה, התשמ"ז)
  "שכר-עבודה" – לרבות תשלומים בעד חגים, פריון עבודה ושעות נוספות ותשלומים אחרים המגיעים לעובד עקב עבודתו ובמשך עבודתו; "שכר מולן" – שכר עבודה שלא שולם עד ליום הקובע;
  "קופת גמל" – קופת חולים, קופת תגמולים, קרן פנסיה או ביטוח או קרן או קופה כיוצא באלה שהעובד חבר בה, או קופת גמל כמשמעותה בסעיף 47 לפקודת מס הכנסה שהמעביד והעובד או המעביד בלבד חייבים לשלם לה מכוח הסכם קיבוצי או צו הרחבה, או מכוח חוזה עבודה או הסכם אחר בין העובד והמעביד שניתנה להם הסכמת קופת הגמל, וכן קופת גמל כאמור שמטרתה ביטוח העובד ושאיריו שהעובד בלבד חייב לשלם לה מכוח הסכם קיבוצי או צו הרחבה, או תאגיד ששר העבודה אישר תשלום לו לענין סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963; "היום הקובע" – היום התשיעי שלאחר המועד לתשלום שכר העבודה או הקצבה לפי סעיפים 9, 10, 11, 13, 14 ו-16(ב), לפי הענין, ולגבי עובד שירות בעבודת משק לפי סימן ב'1 לפרק ו' של חוק העונשין, התשל"ז-1977 – היום העשרים ואחד שלאחר המועד האמור; "הפרשי הצמדה", לגבי תקופה פלונית – הפרשי הצמדה למדד המחירים לצרכן שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לפי שיעור עליית המדד מן המדד שפורסם לאחרונה לפני תחילת התקופה עד המדד שפורסם לאחרונה לפני סוף התקופה.
  חובת תשלום במזומנים

  תשלום בשווה-כסף

  איסור הגבלות
  הוגן שאין בו ריווח; ואם סופקו על דעת המעביד על-ידי אדם מהחוץ – יסופקו במחיר הוגן. המחיר בו יסופקו מצרכים ושירותים כאמור טעון הסכמת ועד העובדים במפעל, ובמקרה של חילוקי דעות יקבע את המחיר מי שהוסמך לכך על-ידי שר העבודה.
  איסור שכר כולל (תיקון התש"ל)
  5. עובד שחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951, חל לגביו ונקבע לו שכר-העבודה הכולל תשלום בעד שעות נוספות או גמול-עבודה במנוחה השבועית כאמור בחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951, או הכולל דמי-חופשה תמורת חופשה או פדיון-חופשה כאמור בחוק חופשה שנתית, התשי"א-1951, רואים את השכר שנקבע כשכר רגיל בלבד, אלא אם נקבע אחרת בהסכם קיבוצי לגבי תשלום בעד שעות נוספות או גמול עבודה במנוחה השבועית וההסכם אושר לענין זה על-ידי שר העבודה.
  דרך תשלום שכר (תיקונים:התש"ך, התשכ"ד התשמ"ז, התשס"ד)
  6. (א) שכר-עבודה ישולם לידי העובד במישרין, אך מותר שישולם לו, על פי הוראתו בכתב, באמצעות בן-זוגו, הורו, ילדו 2, חבר בעבודה, הקיבוץ שהעובד חבר בו, מוסד בנקאי כמשמעותו בחוק בנק ישראל, התשי"ד-1954, בנק הדואר3, לשכת-עבודה שהוקמה על פי סעיף 23 לחוק שירות התעסוקה, התשי"ט-1959, או כל תאגיד שאושר לכך על-ידי שר העבודה בהסכמת ארגון העובדים הגדול ביותר ובאישור ועדת העבודה של הכנסת. (ב) שכר עבודה לעובד שירות בעבודת משק לפי סימן ב'1 לפרק ו' של חוק העונשין, התשל"ז-1977, ישולם באמצעות שירות בתי הסוהר או באמצעות שירות התעסוקה.
  שכרו של עובד שנפטר (תיקון התשל"ז)
  7. 4 נפטר עובד לפני ששולם שכר העבודה המגיע לו, ישולם שכר העבודה, על אף האמור בדיני הירושה, לידי מי שהעובד הורה לענין זה; לא הורה – ישולם לבן-זוגו, ובאין לו בן-זוג – ליורשו.
  עיקול העברה ושעבוד (תיקונים: התשמ"ז, התשס"ג, התשס"ד)
  8. (א) משכר העבודה החדשי לא יהיה ניתן לעיקול, להעברה או לשעבוד סכום השווה לגימלה בשיעור הנקוב בטור ג' בתוספת השניה לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א-1981, שהיתה משתלמת בחודש שקדם לתשלום השכר לאותו עובד לפי הרכב משפחתו אילו היה זכאי לגימלה כאמור; היה הסכום האמור יותר מ-80% משכר העבודה החדשי, יקטן הסכום שאינו ניתן לעיקול, להעברה או לשעבוד כדי 80% משכר העבודה החדשי; לענין זה, "שכר העבודה החדשי" – שכר העבודה החדשי הנותר אחרי ניכוי תשלום אשר המעביד חייב לנכותו משכר עבודה על פי חיקוק. (א1) היה שכר העבודה משתלם על בסיס של יום, יהיה הסכום שאינו ניתן לעיקול, להעברה או לשעבוד משכר העבודה היומי – החלק העשרים וחמישה מהסכום כאמור בסעיף קטן (א). (ב) סעיף קטן (א) אינו חל על עיקול, העברה או שעבוד לשם תשלום מזונות.
  (ג) מקום שהשכר משתלם שלא על בסיס של חודש או של יום, רשאי שר העבודה לקבוע בתקנות הוראות בדבר חלק השכר שאינו ניתן לעיקול, להעברה או לשעבוד. (ד) (בוטל).
  (ה) קיצבה המשתלמת מאת מעביד או קופת גמל תיחשב כשכר עבודה לענין סעיף זה; הוראה זו אינה באה לגרוע מהגנה בפני עיקול, העברה או שעבוד, הניתנת לקיצבה כאמור על פי חיקוק. (ו) ההגבלות שבסעיף זה חלות גם על שכר עבודה שבידי לשכת העבודה, שירות בתי הסוהר או תאגיד כאמור בסעיף 6, שבאמצעותו מבוצע תשלום לעובד, אבל רשאים הם לנכות כל סכום שנתנו לעובד כמקדמה על חשבון שכר העבודה; שולם שכר העבודה באמצעות מוסד בנקאי או בנק הדואר5, יחולו ההגבלות שבסעיף זה על שכר העבודה שבידיהם במשך חודש ימים מיום ששולם להם. (ז) הוראה שבחיקוק הנוגדת הוראת סעיף זה לא ינהגו לפיה.

  מועד לתשלום שכר חודשי (תיקון התשמ"ה)
  9. שכר עבודה המשתלם על בסיס של חודש ישולם עם תום החודש בעדו הוא משתלם. בשכר עבודה המשתלם על בסיס תקופה ארוכה מחודש, רואים כאילו היה החלק היחסי לכל חודש משתלם על בסיס של חודש.
  מועד לתשלום שכר שאינו שכר חודשי (תיקון התשמ"ה)
  10. שכר עבודה המשתלם על בסיס של שעה, יום, שבוע או לפי כמות התוצרת, ישולם, אם לא נקבע מועד אחר בהסכם קיבוצי או בחוזה עבודה, בתום מחצית החודש בו הועבד העובד; אולם לגבי עובד ששכר עבודתו משתלם על בסיס כאמור, אך הועבד במשך כל החודש האמור, יחול סעיף 9 אם תוך החודש שולמו לו מקדמות בהתאם לקבוע בהסכם קיבוצי או בחוזה עבודה.
  מועד לתשלום שכר קיבולת (תיקון התשמ"ה)
  11. שכר עבודה המשתלם בעד ביצוע עבודה מסויימת, שביצועה נמשך יותר מארבעה-עשר יום, ישולם ביום גמר ביצוע העבודה אם שולמו תוך ביצוע העבודה מקדמות בהתאם לקבוע בהסכם קיבוצי או בחוזה עבודה. לא ישולמו מקדמות כאמור, יראו את השכר כמשתלם לפי כמות התוצרת.
  מועד לתשלום השכר למי שחדל להיות מועבד
  12. חדל עובד להיות מועבד על-ידי מעבידו, ישולם שכרו במועד שבו היה משתלם לפי הסעיפים 9, 10 או 11, אילו המשיך לעבוד.
  מועדים מיוחדים לתשלום שכר (תיקון התשכ"ד)
  13. שר העבודה רשאי, באישור ועדת העבודה של הכנסת, לקבוע מועד לתשלום שכר עבודה שלא נקבע לו מועד בסעיפים 9 עד 12.
  הגדלת שכר (תיקונים:התשכ"ד, התשל"א, התשמ"ה)
  14. (א) הוסכם בהסכם קיבוצי או בין העובד למעביד על הגדלת השכר לתקופה שעברה או על תוספת על השכר כאמור, ולא הוסכם על המועד לתשלום ההפרשים המגיעים לעובד בעד אותה תקופה לפי ההסכם, ישולמו ההפרשים במועד הקרוב לתשלום שכר העבודה, אך רשאי בית הדין האזורי כמשמעותו בחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969, על פי בקשת המעביד שהוגשה לו לפני אותו מועד, ולאחר שמיעת העובד, לקבוע מועד אחר לתשלום או לקבוע תשלומם לשיעורים. (ב) הוסכם בהסכם קיבוצי, או בהסכם בכתב שבין ארגון עובדים למעבידים אף שאיננו הסכם קיבוצי, על הגדלת שכר לתקופה עתידה, מותר שתשלום תוספת לשכר יידחה למועדים שייקבעו בהסכם כאמור, ובלבד שלא יידחה למועד מאוחר מששה חדשים לאחר היום שבו צריך היה להשתלם השכר אילמלא נדחה.
  מקום ושעות לתשלום השכר
  15. שכר העבודה ישולם לעובד במקום העבודה ולכל המאוחר שעתיים לאחר גמר העבודה; אך לעובד במשמרת שניה או במשמרת שלישית, וכן למי שחדל להיות מועבד, מותר לשלם את השכר בשעות שבהן משתלם השכר ליתר העובדים. לא ישולם שכר עבודה במקום בו נמכרים משקאות משכרים חוץ מלעובדים באותו מקום.
  קצבה ופיצוי הלנת קצבה (תיקונים: התשמ"א, התשמ"ה)
  16. (א) בסעיף זה –
  "קצבת פרישה" – תשלומים תקופתיים המשתלמים לעובד מאת מעביד או קופת גמל, לאחר פרישה מוחלטת או חלקית של העובד מעבודתו, שלא מחמת נכות או מחלה; "קצבת נכות" – תשלומים תקופתיים המשתלמים לעובד מאת מעביד או קופת גמל, לאחר פרישה מוחלטת או חלקית של העובד מעבודתו, מחמת נכות או מחלה; "קצבת שאירים" – תשלומים תקופתיים המשתלמים מאת מעביד או קופת גמל, לשאיר של עובד או לשאיר של מי שהיה עובד ופרש מעבודתו; "קצבה" – קצבת פרישה, קצבת נכות או קצבת שאירים;
  "קצבה מולנת" – קצבה שלא שולמה עד ליום הקובע.
  (ב) קצבה חדשית תשולם עם תום החודש שבעדו היא משתלמת, ואם היא משתלמת בעד תקופה אחרת – עם תום אותה תקופה. (ג) לקצבה מולנת יווסף פיצוי הלנת קצבה והוא יחושב בדרך שמחשבים פיצוי הלנת שכר לפי סעיף 17, בשינויים המחוייבים. (ג1) פיצוי הלנת קיצבה יהיה לכל דבר, פרט לענין סעיף קטן (ג), חלק מהקצבה.
  (ד) הוראות סעיפים 14, 17א ו-18 יחולו, בשינויים המחוייבים, על קצבה כאלו היתה שכר עבודה, ובכל מקום בסעיפים האמורים שבו מדובר במעביד, יראו כאילו מדובר במי שחייב בתשלום הקצבה. (ה) הוראות סעיף 20(ד) יחולו אף על תשלום פיצוי הלנת קצבה כאילו היה פיצוי הלנת פיצויי פיטורים.

  תשלום ראשון של קצבה (תיקון התשמ"א)
  16א. (א) על אף האמור בסעיף 16, לא יראו קצבה כמולנת –
  (1) לגבי קצבת פרישה שמשלם מעביד לעובד שפרש מעבודתו, והפרישה היתה על פי יזמת העובד – עם תום החודש שלאחר החודש שבו נסתיימו מאה ושמונים ימים מיום מסירת הודעת העובד למעביד על הפרישה; (2) לגבי קצבת פרישה שמשלם מעביד לעובד שפרש מעבודתו, והפרישה מהעבודה היתה שלא על-פי יזמת העובד – עד תום החודש שלאחר החודש שבו נסתיימו ששים ימים מיום הפרישה; (3) לגבי קצבת פרישה שמשלמת קופת גמל לעובד שפרש מעבודתו – עד תום החודש שלאחר החודש שבו נסתיימו מאה ושמונים ימים מיום שהעובד או המעביד הגיש את הבקשה לקצבה לקופת הגמל; (4) לגבי קצבת נכות – עם תום החודש שלאחר החודש שבו נסתיימו ששים ימים מיום מתן החלטת הועדה הרפואית שלפיה זכאי העובד לקצבת נכות או מיום הפרישה מהעבודה מחמת נכות, לפי המועד המאוחר יותר; (5) לגבי קצבת שאירים – עד תום החודש שלאחר החודש שבו נסתיימו תשעים ימים מיום שאחד השאירים הגיש את הבקשה לקצבה, ואם הזכאות לקצבה זו תלויה על פי חיקוק או על פי תקנונה של קופת גמל במתן פסק דין או החלטה של בית משפט או של בית דין – עם תום החודש שבו נסתיימו שלושים ימים מיום המצאת פסק הדין או ההחלטה הסופיים, הכל לפי המועד המאוחר יותר. (ב) על אף האמור בפסקאות (1), (3) ו-(5) לסעיף קטן (א), אם היו ברשות מי שחייב בתשלום הקצבה נתונים מספיקים לקביעת הזכאות לקצבה ושיעורה, תוך המועדים האמורים בהן, לא יחולו עליו הפסקאות האמורות החל מתום החודש שלאחר החודש שבו נסתיימו ששים ימים מהיום שבו היו ברשותו הנתונים האמורים. (ג) לא היו ברשות מי שחייב בתשלום קצבה נתונים מספיקים לחישוב סכום הקצבה המגיעה בארבעת החדשים הראשונים שלאחר המועדים האמורים בפסקאות (1) עד (5) לסעיף קטן (א) ובסעיף קטן (ב), והוא שילם מקדמה על חשבון הקצבה בסכום המתאים לנתונים שהיו ברשותו בחודש שקדם לחודש שבו שולמה המקדמה, לא יראו את יתרת הקצבה כמולנת עד תום החודש שלאחר החודש האחרון לתשלום המקדמה.

  תשלום הפרשים (תיקון התשמ"א)
  16ב. על אף האמור בסעיף 16, לגבי הפרש הנובע משינוי בסכום הקצבה לאחר שהוחל בתשלומה, לא יראו קצבה כמולנת עד תום החודש שלאחר החודש שבו נסתיימו ששים ימים לאחר המועד שבו נקבע השינוי האמור או שבו הוא חל, הכל לפי המועד המאוחר יותר.
  הגשת בקשה (תיקון התשמ"א)
  16ג. עובד החייב לפרוש מעבודתו, על פי תנאי העסקתו, בהגיעו לגיל פלוני, או אם דרש ממנו מעבידו לפרוש מעבודתו לפני שהגיע לגיל האמור, והוא זכאי עקב פרישתו לקצבת פרישה מקופת גמל – חייב מעבידו להגיש בקשה כאמור בפסקה (3) לסעיף 16א(א) לפחות ששה חדשים לפני מועד הפרישה, ואם לא עשה כן יהיה העובד זכאי לקבל ממעבידו פיצוי הלנת קצבה בעד התקופה שבה היו רואים את הקצבה כמולנת אילולא הוראות הפסקה האמורה.
  פיצוי הלנת שכר (תיקון התשמ"ה)
  17. (א) לשכר מולן יווסף הסכום הגבוה מבין אלה (להלן – פיצוי הלנת שכר):
  (1) בעד השבוע הראשון שלאחר המועד לתשלום שכר העבודה – החלק העשרים מהשכר המולן, ובעד כל שבוע או חלק משבוע שלאחריו – החלק העשירי מהשכר המולן; (2) הפרשי הצמדה לתקופה שמן המועד לתשלום שכר העבודה עד יום תשלומו, בתוספת 20% על הסכום הכולל של השכר המולן והפרשי ההצמדה כאמור בעד כל חודש שבתקופה האמורה; בעד חלק מחודש תשולם התוספת של 20% האמורה באופן יחסי. (ב) פיצוי הלנת שכר יהיה לכל דבר, פרט לענין סעיף זה, חלק משכר העבודה.

  התיישנות [תיקונים:התשכ"ד, התשכ"ט (מס' 2), התשמ"ה, התשנ"ג, התשנ"ה]
  17א. (א) הזכות לפיצויי הלנת שכר, להבדיל משכר עבודה, תתיישן אם לא הוגשה תובענה לבית-דין אזורי כמשמעותו בחוק בתי-הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 (להלן – בית-דין אזורי), תוך שנה מהיום שבו רואים את השכר כמולן, או תוך 60 ימים מהיום שקיבל העובד את השכר שבו קשור הפיצוי, הכל לפי המוקדם, אולם בית-הדין האזורי רשאי להאריך את התקופה של 60 ימים לתקופה של 90 ימים. (ב) על אף האמור בסעיף קטן (א), אם הלין המעביד את שכרו של העובד, או חלקו, שלוש פעמים בתקופה של שנים עשר חדשים רצופים שבתוך שלוש השנים הרצופות שלאחר יום תשלום השכר שבו קשור הפיצוי, תהא תקופת ההתיישנות שלוש השנים האמורות. (ג) הוראות סעיף קטן (ב) לא יחולו על פיצויי הלנת שכר שחלפה לגביהם תקופת ההתישנות של שנה האמורה בסעיף קטן (א).
  הפחתת פיצוי 6
  [תיקונים:התשכ"ד, התשכ"ט (מס' 2)]
  18. בית-דין אזורי רשאי להפחית פיצוי הלנת שכר או לבטלו, אם נוכח כי שכר העבודה לא שולם במועדו בטעות כנה, או בגלל נסיבה שלמעביד לא היתה שליטה עליה או עקב חילוקי דעות בדבר עצם החוב, שיש בהם ממש, לדעת בית הדין האזורי, ובלבד שהסכום שלא היה שנוי במחלוקת שולם במועדו.
  תחולת חוק פסיקת ריבית והצמדה (תיקון התשמ"ה)
  18א. התיישנה הזכות לפיצוי הלנת שכר, לפיצוי הלנת קצבה או לפיצוי הלנת פיצויי פיטורים, לפי סעיפים 17א ו-20(ד), או ביטל בית דין אזורי פיצוי הלנת שכר, פיצוי הלנת קצבה או פיצוי הלנת פיצויי פיטורים לפי סעיפים 18 ו-20(ד), יחולו הוראות חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961, על אף האמור בסעיף 6 לאותו חוק.
  פשיטת רגל ופירוק התאגיד (תיקון התשמ"ה)
  19. (א) ניתן לגבי מעביד צו כאמור בסעיף 127נה לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשכ"ח-1968, לא יהיה המפרק כמשמעותו בסעיף 127סא(א) לחוק האמור חייב בתשלום פיצוי הלנת שכר; אולם בהחלטתו בדבר אישור החוב רשאי הוא לקבוע כי על השכר שהולן יתווספו הפרשי הצמדה לתקופה שמן המועד לתשלום השכר עד יום תשלומו; הפרשים אלה יהיו לכל דבר, פרט לענין סעיף זה, חלק משכר העבודה. (ב) סעיף קטן (א) לא יחול לענין שכר עבודה שכונס הנכסים הרשמי, נאמן בפשיטת רגל, מנהל עזבון בפשיטת רגל ומפרק תאגיד התחייבו בו אחרי מתן הצו.
  חוב לקופת גמל כשכר מולן (תיקונים: התשל"ג, התשל"ו, התשמ"א, התשמ"ה)
  19א. (א) יראו כשכר מולן גם סכום שמעביד חייב לקופת גמל, בין שהסכום מגיע ממנו במישרין ובין שהמעביד חייב לנכותו משכר העובד, ובלבד שהסכום אשר חייב המעביד לנכות לא שולם לקופה תוך 21 ימים מהיום שבו רואים כמולן את השכר שממנו היה עליו לנכות, או שהסכום שהמעביד נתחייב לשלמו שלא בדרך ניכוי לא שולם תוך 21 ימים מהיום שבו היו רואים כמולן את השכר שלגביו קיימת החבות; והוא בין שהשכר הולן ובין שלא הולן.
  (ב) פיצוי הלנת השכר לפי סעיף זה יהיה –
  (1) לגבי סכום שהמעביד חייב לנכות משכר העובד – לפי סעיף 17;
  (2) לגבי סכום שמעביד חייב במישרין לקופת הגמל (להלן – החוב) – הפרשי הצמדה לתקופה שמן המועד לתשלום שכר העבודה שלגביו קיימות החבות לקופת הגמל עד יום תשלומו, בתוספת 20% על הסכום הכולל של החוב והפרשי ההצמדה כאמור בעד כל חודש שבו לא שולם החוב; בעד חלק מחודש תשולם התוספת של 20% האמורה באופן יחסי. (ג) קופת גמל תנהל לכל עובד המבוטח בה כרטיס אישי ובו הפרטים שנקבעו בתקנות; מעביד ימסור לקופת גמל פרטים לגבי עובדו, כפי שיקבע שר העבודה בתקנות. (ד) סכום שמעביד חייב לקופת גמל כאמור בסעיף קטן (א), יראו לענין זכויות העובד או חליפו כלפי קופת הגמל כאילו שולם במועדו. (ה) עברו ששה חדשים מהמועד שנקבע בסעיף קטן (א) ובטרם שולם החוב בשל העובד, קרה לו מקרה המזכה אותו או את חליפו בקבלת תשלום או שירות בעין מקופת הגמל, רשאית היא לתבוע מהמעביד סכום השווה לסכום ששילמה לעובד או לחליפו או שהיא עתידה לשלמו ואת השווי הכספי של השירות בעין שניתן או שהיא עתידה לתת לעובד או לחליפו, בניכוי כל סכום שהיה משתלם בשל אותו מקרה לעובד או לחליפו, או למעביד, או לשניהם, בין סכום חד-פעמי ובין סכומים עתידיים, אילו עזב העובד את קופת הגמל ביום שקרה המקרה המזכה כאמור. (ו) היוון תשלומים עתידיים או שווים הכספי של שירותים בעין עתידיים לענין סעיפים קטנים (ה) ו-(י) יחושב באותה דרך שבה מחשבים היוון קיצבאות וערכן הכספי של גימלאות בעין מכוח סעיף 185 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשכ"ח-1968, בשינויים המחוייבים. (ז) בית הדין האזורי לעבודה רשאי להפחית תשלום שמעביד חייב לקופת גמל בחזקת שיפוי כאמור בסעיף קטן (ה) אם ראה נסיבות המצדיקות לעשות כן. (ח) עברו ששה חדשים מהמועד שנקבע בסעיף קטן (א) ולא שולם חובו של המעביד לקופת הגמל כאמור בסעיף קטן (א), רשאית קופת הגמל להודיע על כך בכתב לעובד, עם העתק למעביד, ומשעברו ששה חדשים נוספים מיום מסירת ההודעה ולא שולם החוב לקופת הגמל, לא יחולו לגבי אותו חוב הוראות סעיף קטן (ד) אם קבע בית הדין האזורי לעבודה שהפיגור בגביית החוב חל שלא עקב רשלנותה או חל עקב נסיבות אחרות המצדיקות את קופת הגמל. (ט) נוצרה הזכאות לתשלום או לשירות בעין מקופת גמל לעובד או לחליפו בתקופה שבין המועד שנקבע בסעיף קטן (א) לבין תום ששת החדשים הנוספים מיום מסירת ההודעה כאמור בסעיף קטן (ח), לא תהא קופת הגמל זכאית להשתחרר מחבותה על-פי סעיף קטן (ד) אף אם הפיגור חל שלא עקב רשלנות הקופה או חל עקב נסיבות אחרות המצדיקות אותה. (י) (1) עובד שחל עליו הסכם קיבוצי כללי או צו הרחבה כמשמעותם בחוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957, המחייב מעביד לשלם בעדו סכום לקופת גמל, כאמור בסעיף קטן (א), והמעביד לא מסר לקופת גמל פרטים שנקבעו בתקנות לגבי העובד ולא שילם סכום כלשהו בשל העובד, לא יחולו על העובד סעיפים קטנים (ד) עד (ט), ואולם מששולם חובו של המעביד בשל העובד לקופת גמל כאמור תוך שלוש שנים מהמועד האמור בסעיף קטן (א) ולפני שאירע מקרה המזכה את העובד או חליפו בקבלת תשלום או שירות בעין מקופת הגמל-יראו לענין זכויות העובד או חליפו כלפי קופת הגמל כאילו שולם החוב במועד.
  (2) שילמה קופת הגמל לעובד או לחליפו תשלום או העניקה לו שירות בעין מכוח פסקה (1) תוך שנה מיום ששולם חובו של המעביד כאמור, רשאי בית הדין האזורי לעבודה לחייב את המעביד לשפות את קופת הגמל בשל כך אם ראה נסיבות המצדיקות לעשות כן. (יא) שר העבודה רשאי לקבוע בתקנות דרכי מסירת הודעות או פרטים לענין סעיף זה ודרכי הוכחת מסירתם לנמען.

  ביטוח במספר קופות גמל (תיקון התשל"ו)
  19ב. (א) הוראות סעיף 19א(ד) עד (יא) (להלן – הוראות) לא יחולו לגבי תשלום או שירות בעין כאמור בהוראות מאת קופת גמל, אם העובד או חליפו זכאים לקבלם במלואם, עקב אותו מקרה המזכה להם, מקופת גמל אחרת מכוח הסכם שבין המעביד והעובד ולא מכוח ההוראות. (ב) היו העובד או חליפו זכאים מכוח הסכם כאמור בסעיף קטן (א) לתשלום או לשירות בעין שלא במלוא הערך שבו היו ניתנים להם מקופת הגמל הראשונה עקב אותו מקרה המזכה להם, או היו זכאים לתשלום או לשירות בעין כאמור מכוח ההוראות עקב אותו מקרה, ישאו כל קופות הגמל בתשלום במשותף או יתנו במשותף את השירות בעין, וחלוקת הנטל הכרוך בכך תהיה, בהעדר הסכמה ביניהן, כפי שיראה בית הדין האזורי לעבודה לצודק בנסיבות הענין.
  שמירת זכויות (תיקון התשל"ו)
  19ג. הוראות סעיפים 19א ו-19ב לא יגרעו מזכויותיו של עובד כלפי מעביד או קופת גמל על-פי חיקוק, הסכם או תקנון קופת הגמל, או מחובות וזכויות הדדיות של מעביד וקופת גמל על-פי הסכם או תקנון קופת הגמל.
  פיצויי הלנת פיצויי פיטורים [תיקונים:התשל"ז, התשל"ז (מס' 2), התשמ"א, התשמ"ה]
  20. (א) בסעיף זה, "המועד לתשלום פיצויי פיטורים", לגבי עובד או מי שזכאי לפיצויי פיטורים מכוחו – המאוחר שבין המועדים האלה:
  (1) יום הפסקת יחסי עובד ומעביד;
  (2) המועד שנקבע לתשלום פיצויי הפיטורים על פי הוראת הסכם קיבוצי, הסדר קיבוצי אחר או צו הרחבה החלה על העובד; (3) אם נקבעה, על פי חוזה עבודה או הסכם אחר, זכות לפיצויי פיטורים העודפת על זו הקבועה בחיקוק, בהסכם קיבוצי, בהסדר קיבוצי אחר או בצו הרחבה – היום שנקבע לתשלום פיצויי הפיטורים על פי אותו חוזה עבודה או הסכם, ואם לא נקבע יום כאמור והזכות כאמור נקבעה לאחר יום הפסקת יחסי עובד ומעביד – היום שבו נקבעה הזכות; (4) אם נקבעה, על פי הסכם קיבוצי, הסדר קיבוצי אחר או צו הרחבה, זכות לפיצויי פיטורים לאחר יום הפסקת יחסי עובד ומעביד ולא נקבע מועד לתשלומם – היום שבו נקבעה הזכות; (5) אם הזכות לפיצויי פיטורים מותנית, על פי הוראה שבחיקוק, במילוי תנאי מצד העובד לאחר יום הפסקת יחסי עובד ומעביד או במילוי תנאי במשך תקופה מסויימת שלאחר אותו יום – יום מילוי התנאי האמור או יום תום התקופה האמורה, לפי הענין. (ב) יראו פיצויי פיטורים כמולנים אם לא שולמו תוך 15 ימים מהמועד לתשלומם; פיצוי הלנת פיצויי פיטורים יהיה כדלקמן:
  (1) שולמו פיצויי הפיטורים בתקופה שבין היום הששה עשר לבין היום השלושים שלאחר המועד לתשלומם – הפרשי הצמדה לתקופה שמן המועד לתשלומם עד ליום שבו שולמו; (2) שולמו פיצויי הפיטורים לאחר היום השלושים שלאחר המועד לתשלומם – הפרשי הצמדה לתקופה שמן המועד לתשלומם עד ליום שבו שולמו, בתוספת 20% על הסכום הכולל פשל פיצויי הפיטורים והפרשי ההצמדה כאמור בעד כל חודש שבו לא שולמו פיצויי הפיטורים; בעד חלק מחודש תשולם התוספת של 20% האמורה באופן יחסי.
  (ב1) פיצוי הלנת פיצויי פיטורים יהיה לכל דבר, פרט לענין סעיף קטן (ב), חלק מפיצויי הפיטורים.
  (ב2) המעביד רשאי להפחית מפיצויי הפיטורים ומפיצוי ההלנה סכום של חוב שחייב העובד למעביד או סכום שהמעביד חייב או זכאי לנכותו מפיצויי הפיטורים. (ג) מי שזכאי לפיצויי פיטורים שלא מכוח סעיפים 1(א) או 5 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963, לא יחול לגביו המועד לתשלום פיצויי פיטורים כאמור בסעיף קטן (א) אלא לאחר שנמסרה למעביד קודם לכן דרישה בכתב לתשלום הפיצויים תוך ציון העילה לדרישה; נמסרה הדרישה למעביד לאחר המועד האמור – יחול לגביו המועד לתשלום הפיצויים ביום מסירת הדרישה. (ד) הוראות סעיפים 17א, 18 ו-19 יחולו, בשינויים המחוייבים, לגבי הלנת פיצויי פיטורים כאילו היא הלנת שכר, ואולם בית-דין אזורי יהיה מוסמך להפחית או לבטל פיצוי הלנת פיצויי פיטורים, כאמור בסעיף 18, אף אם פיצויי הפיטורים לא שולמו עקב אחד מאלה:
  (1) חילוקי דעות בדבר עצם הזכות לפיצויי פיטורים, שיש בהם ממש לדעת בית-הדין;
  (2) חילוקי דעות בדבר המועד שבו נפסקו יחסי עובד ומעביד;
  (3) הזכאי לקבלת פיצויי הפיטורים לא מסר למעביד לפי דרישתו פרטים הנוגעים לעובד או לזכאי כאמור והדרושים לענין קביעת הזכות לפיצויי הפיטורים או שיעורם. (ה) מי שזכאי לקבל מקופת גמל את פיצויי הפיטורים או חלק מהם מכוח תשלומים ששילם לה מעביד, לא יהיה זכאי לפיצוי הלנת פיצויי פיטורים על הסכום המגיע לו מקופת הגמל, על פי זכותו האמורה, אם המעביד הודיע לקופת הגמל בכתב, תוך 15 ימים מהמועד לתשלום פיצויי הפיטורים, כי הוא מסכים לתשלומם; הוראת סעיף קטן זה אינה באה לגרוע מהוראות סעיפים 14 ו-20 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963. (ו) נפטר עובד או מי שהיה עובד, והפקיד המעביד בקופת בית-דין אזורי סכום של פיצויי פיטורים על-מנת שבית-דין יעבירו לזכאי לו –
  יראו, לענין סעיף קטן (ב), כאילו שולם הסכום האמור לזכאי ביום ההפקדה.
  (תיקון התשל"א)
  21. (בוטל).
  [תיקון התשכ"ט (מס' 2)]
  21א. (בוטל).
  (תיקון התשכ"ד)
  22. (בוטל).
  [תיקון התשכ"ט (מס' 2)]
  23. (בוטל).

  פנקס השכר
  24. מעביד חייב לנהל פנקס בדבר שכר העבודה המגיע לעובדיו, והשכר ששולם להם, וכן חייב הוא למסור לעובדיו, בכתב, פירוט שכר העבודה ששולם והסכומים שנוכו; שר העבודה יקבע בהודעה שתפורסם ברשומות את סוגי המעבידים שעליהם יחול סעיף זה ואת הפרטים שיירשמו לפיו.
  ניכויים משכר עבודה (תיקונים:התשי"ט, התשכ"ד, התשכ"ה התשכ"ח, התש"ם)
  25. (א) לא ינוכו משכר עבודה אלא סכומים אלה:
  (1) סכום שחובה לנכותו, או שמותר לנכותו על פי חיקוק;
  (2) תרומות שהעובד הסכים בכתב כי ינוכו;
  (3) דמי חבר בארגון עובדים שהעובד חבר בו, שיש לנכותם מן השכר על פי הסכם קיבוצי או חוזה עבודה או שהעובד הסכים בכתב כי ינוכו, והתשלומים הרגילים לוועד העובדים במפעל; (3א) תוספת לדמי החבר שמותר לנכותם על פי פיסקה (3) המיועדת למימון פעילות מפלגתית, זולת אם הודיע העובד למעבידו בכתב על התנגדותו לתשלום התוספת; (3ב) דמי טיפול מקצועי ארגוני לטובת הארגון היציג כמשמעותו בחוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957, שיש לנכותם על פי הסכם קיבוצי או חוזה עבודה משכרו של עובד שאיננו חבר בשום ארגון עובדים, או שהעובד הסכים בכתב לניכוי כאמור; שר העבודה, לאחר התייעצות עם ארגון העובדים המייצג את המספר הגדול ביותר של עובדים במדינה, ובאישור ועדת העבודה של הכנסת, יקבע בתקנות את מקסימום דמי הטיפול המקצועי-ארגוני שמותר לנכותם לפי פיסקה זו; (4) סכום שהוטל כקנס משמעת בהתאם להסכם קיבוצי או על פי חיקוק;
  (5) תשלומים שוטפים לקופות גמל ובלבד שתשלומים כאמור לקופת גמל שהעובד בלבד חייב לשלם לה לא ינוכו משכרו של העובד אם הוא הודיע למעבידו בכתב על התנגדותו לתשלומם; (6) חוב על פי התחייבות בכתב מהעובד למעביד, בתנאי שלא ינוכה על חשבון חוב כאמור יותר מרבע שכר העבודה;
  (7) מקדמות על חשבון שכר עבודה, אם אין המקדמות עולות על שכר עבודה בעד שלושה חדשים; עולות המקדמות על שכר עבודה לשלושה חדשים – חלות על היתרה הוראות פיסקה (6). (ב) על אף האמור בסעיף קטן (א), חדל עובד לעבוד אצל המעביד, רשאי המעביד לנכות משכרו האחרון של העובד כל יתרה של חוב שהעובד חייב לו, לרבות מקדמות.
  העברת סכומים שנוכו (תיקונים: התשכ"ט, התשס"ה)
  26. (א) סכום שנוכה בהתאם לסעיף 25 יעבירו המעביד למי שלו מיועד הסכום תוך 30 יום מהיום שבו רואים כמולן את השכר שממנו נוכה, זולת אם נקבעה בחיקוק דרך אחרת; העובר על הוראות סעיף זה, דינו – מאסר שנתיים או קנס בשיעור פי שישה מן הקנס הקבוע בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. (ב) נושא משרה בתאגיד חייב לפקח ולעשות כל שניתן למניעת עבירה לפי סעיף קטן (א) בידי התאגיד או בידי עובד מעובדיו; המפר הוראה זו, דינו – הקנס הקבוע בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. (ג) נעברה עבירה לפי סעיף קטן (א) בידי תאגיד או בידי עובד מעובדיו, חזקה היא כי נושא משרה בתאגיד הפר את חובתו האמורה בסעיף קטן (ב), אלא אם כן הוכיח שעשה כל שניתן כדי למנוע את העבירה. (ד) בסעיף זה, "נושא משרה" – מנהל פעיל בתאגיד, שותף, למעט שותף מוגבל, או בעל תפקיד אחר האחראי מטעם התאגיד על התחום שבו בוצעה העבירה. (תיקון התשל"ו)
  27. (בוטל).

  זכות תביעה (תיקונים:התשל"ו, התשמ"ז, התשס"ב)
  28. (א) לאלה תהיה זכות תביעה במישרין נגד המעביד:
  (1) אדם אשר לו מיועד סכום שנוכה לפי סעיף 25;
  (2) קופת גמל – לגבי סכום שהמעביד חייב לה כאמור בסעיף 19א ולגבי פיצויי הלנת שכר בשל סכום כאמור;
  (3) שירות בתי הסוהר או שירות התעסוקה – לגבי סכום שהמעביד חייב לשלם לעובד שירות בעבודת משק לפי סימן ב'1 לפרק ו' של חוק העונשין, התשל"ז-1977. (ב) תביעת עובד לתשלום שכר מולן או לפיצוי הלנת שכר, יכול שתוגש לבית הדין לעבודה גם בידי ארגון העובדים היציג באותו מקום עבודה, ובאין ארגון עובדים כאמור – בידי ארגון העובדים שהעובד חבר בו.
  הגנה על עובד (תיקון התשס"ב)
  28א. לא יפגע מעביד בשכרו של עובד, בקידומו בעבודה או בתנאי עבודתו, ולא יפטרו מהעבודה, מחמת תביעה שהגיש העובד או ארגון העובדים כאמור בסעיף 28(ב), בתום לב, לתשלום שכר מולן או לפיצוי הלנת שכר, או מחמת שסייע העובד בתום לב לעובד אחר או לארגון העובדים, בקשר לתביעה כאמור. (תיקון התשל"א)
  29. (בוטל).

  ערבות מעביד חדש לחוב קודמו
  30. (א) עבר מפעל מיד ליד או חולק או מוזג, אחראי גם המעביד החדש לתשלום שכר עבודה ולתשלומים לקופת גמל המגיעים מן המעביד הקודם, אלא שהמעביד החדש רשאי, על-ידי הודעה שיפרסם במפעל ובעתונות בדרך הקבועה בתקנות, לדרוש שתביעות תשלומים כאמור יוגשו לו תוך שלושה חדשים מיום ההעברה, החלוקה או המיזוג, ואם פירסם את ההודעה אחרי יום זה – מיום הפרסום. המעביד החדש לא יהיה אחראי לתשלום תביעות שיוגשו לו כעבור התקופה של שלושה חדשים כאמור. (ב) הוראות סעיף זה לא יחולו על העברת מפעל, חלוקתו או מיזוגו עקב פשיטת רגל או עקב פירוק של חברה או אגודה שיתופית בגלל אי-יכלתה לשלם חובותיה.
  ביצוע ותקנות [תיקונים: התשכ"ד, התשכ"ט, התשכ"ט (מס' 2)]
  31. שר העבודה 7 ממונה על ביצוע חוק זה והוא רשאי להתקין תקנות בכל ענין הנוגע לביצועו.

  חובת התייעצות
  32. לא יתקין שר העבודה תקנות לפי סעיף 13 אלא לאחר התייעצות עם ארגון העובדים המייצג את המספר הגדול ביותר של עובדים ועם ארגונים ארציים יציגים של מעבידים שלדעת השר הם נוגעים בדבר.
  המדינה כמעביד
  33. לענין חוק זה דין המדינה כמעביד כדין כל מעביד אחר.

  שמירת זכויות
  34. חוק זר אינו בא למעט מכל זכות הנתונה לעובד לפי חוק, הסכם קיבוצי, חוזה-עבודה או נוהג.

  ביטולים
  35. (א) בענינים שחוק זה דן בהם לא יחול הספר השני של המג'לה.
  (ב) הסעיפים 82 ו-83 לחוק ההוצאה לפועל העותומני – בטלים.

  תחילה
  36. תחילת חוק זה ביום י"א בניסן התשי"ח (1 באפריל 1958).

  דוד בן-גוריון מרדכי נמיר
  ראש הממשלה שר העבודה
  יצחק בן-צבי
  נשיא המדינה

חוק שכר מינימום, התשמ"ז-1987 1

• הגדרות (תיקונים:התשנ"ז, התשס"ב)
  1. בחוק זה –
  "ארגון עובדים יציג", "הסכם קיבוצי", "הסכם קיבוצי כללי" ו"צו הרחבה" – כמשמעותם בחוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957; "השכר הממוצע" – כהגדרתו בסעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשכ"ח-1968;
  "השר" – שר העבודה והרווחה;
  "חוק ההתיישנות" – חוק ההתיישנות, התשי"ח-1958;
  "חוק הגנת השכר" – חוק הגנת השכר, התשי"ח-1958;
  "חוק העונשין" – חוק העונשין התשל"ז-1977;
  "חוק סדר הדין הפלילי" – חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982;
  "חוק שעות עבודה ומנוחה" – חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951;
  "מעסיק בפועל" ו-"קבלן כוח אדם" – כהגדרתם בסעיף 1 לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, התשנ"ו-1996; "פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש)" – פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט-1969;
  "שכר מינימום", לחודש – 47.5 אחוזים מהשכר הממוצע כפי שהוא ב-1 באפריל של כל שנה וכפי שהוא מוגדל על פי חוק זה; "שכר מינימום יומי" 2 – החלק ה-25 של שכר המינימום לגבי עובד המועסק שבוע עבודה בן ששה ימים, והחלק ה-212/3 של שכר המינימום לגבי עובד המועסק שבוע עבודה בן חמישה ימים; "שכר מינימום לשעה" – החלק ה-186 של שכר המינימום.

  הזכות לשכר מינימום
  2. (א) עובד שמלאו לו 18 שנים (להלן – עובד) המועסק במשרה מלאה, כנהוג במקום עבודתו, זכאי לקבל ממעבידו שכר עבודה שלא יפחת משכר המינימום לחודש, שכר המינימום היומי או שכר המינימום לשעה, הכל לפי הענין. (ב) עובד המועסק במשרה חלקית זכאי לשכר מינימום חלקי שיחושב יחסית לחלקיות משרתו.
  (ג) נעדר עובד מעבודתו, יקטן שכר המינימום שהוא זכאי לו לפי סעיף קטן (א), בשיעור יחסי לזמן היעדרו, ואולם אם הוא זכאי לקבל תשלום בעד זמן ההיעדרות לפי דין, חוזה עבודה, הסכם קיבוצי, צו הרחבה או הסדר קיבוצי אחר או לפי ההוראות המחייבות קופת גמל (בסעיף זה – ההסדר), יהיה התשלום לפי הוראות ההסדר.
  חישוב השכר לענין שכר המינימום (תיקון התשנ"ז)
  3. (א) השכר שיובא בחשבון לענין סעיף 2 יהיה שכר העבודה שמשלם מעביד לעובדו בעד יום עבודה רגיל כנהוג במקום עבודתו. (ב) לענין סעיף קטן (א) יבואו בחשבון רכיבי השכר הבאים:
  (1) שכר יסוד או שכר משולב;
  (2) תוספת יוקר אם אינה כלולה בשכר המשולב;
  (3) תוספת קבועה המשתלמת לעובד עקב עבודתו,
  ואולם לא יובאו בחשבון תוספת משפחה, תוספת ותק, תוספת בשל עבודה במשמרות, פרמיה מדודה, מוסכמת, קבועה או קבוצתית, משכורת י"ג, מענקים על בסיס שנתי, והחזר הוצאות לרבות הוצאות כלכלה, אש"ל ונסיעות שמשלם המעביד. (ג) (בטל).
  (ד) לא היה שכרו של עובד משתלם לפי הרכיבים המנויים בסעיף קטן (ב)(1) ו-(2), או לפי חלק מהם, יחושב השכר לענין סעיף קטן (א) לפי שכר העבודה הרגיל ללא תוספות.
  הגדלת שכר המינימום
  4. שכר המינימום יוגדל לפי שיעורי תוספת היוקר, פיצוי בעד התייקרות או תוספת שכר אחרת, שנקבעו בהסכם קיבוצי כללי והמשתלמים לרוב העובדים שתנאי עבודתם מוסדרים בהסכמים קיבוציים; תחילה ההגדלה תהיה ביום תחילת התוספות כאמור.
  אי הפחתת שכר המינימום (תיקון התשנ"ז)
  5. סכום שכר המינימום לא יפחת בשום מקרה עקב עדכונו על פי חוק זה.

  פרסום שכר המינימום (תיקון התשנ"ז)
  6. השר יפרסם ברשומות הודעה בדבר –
  (1) שכר המינימום המעודכן ליום 1 באפריל של כל שנה;
  (2) (נמחקה);
  (3) שכר המינימום המוגדל לפי הוראות סעיף 4 ומועד תחילתו 3 .

  הזכות לשכר מינימום כלפי מעסיק בפועל (תיקון התשס"ב)
  6א. 4 (א) זכות עובד של קבלן כוח אדם לתשלום שכר מינימום כאמור בסעיף 2, תחול גם כלפי המעסיק בפועל אם התקיים אחד מאלה:
  (1) העובד דרש בכתב מקבלן כוח האדם את תשלום שכר המינימום, מסר למעסיק בפועל הודעה בכתב לפיה מסר את הדרישה האמורה, ושכר המינימום לא שולם על ידי קבלן כוח האדם עד תום 21 ימים ממועד מסירת ההודעה; דרישה והודעה כאמור יכול שימסרו גם על ידי ארגון עובדים כאמור בסעיף 7 או, אם העובד הסכים לכך, על ידי ארגון העוסק בקידום זכויותיהם של עובדים; (2) מפקח עבודה מסר למעסיק בפועל הודעה בכתב כי יש לו מידע לפיו עובד של קבלן כוח אדם המועסק אצלו לא קיבל שכר מינימום, ושכר המינימום לא שולם על ידי קבלן כוח האדם עד תום 21 ימים ממועד מסירת ההודעה; (3) העובד הגיש תובענה בשל הפרת חוק זה נגד קבלן כוח האדם ונגד המעסיק בפועל, גם אם לא נמסרו קודם לכן הודעה או דרישה בהתאם לפסקה (1) או (2) לפי הענין, ושכר המינימום לא שולם על ידי קבלן כוח האדם עד תום 21 ימים ממועד מסירת התובענה למעסיק בפועל. (ב) על אף האמור בהגדרה "היום הקובע" שבחוק הגנת השכר יהיה "היום הקובע", לענין תשלום השכר לפי סעיף זה בידי המעסיק בפועל – היום התשיעי שלאחר תום התקופה האמורה בסעיף קטן (א)(1), (2) או (3), לפי הענין.
  מודעה (תיקון התשס"ב)
  6ב. 5 (א) מעביד יציג במקום העבודה, במקום בולט לעין, מודעה כפי שקבע השר לפי סעיף קטן (ב), ובה מפורטים עיקרי זכויות העובד לפי חוק זה. (ב) השר יקבע, לאחר התייעצות עם ארגון עובדים שעם חבריו נמנים רוב העובדים המאורגנים במדינה ועם ארגוני מעבידים שהם, לדעת השר, יציגים ונוגעים בדבר, ובאישור ועדת העבודה הרווחה והבריאות של הכנסת, את נוסח המודעה ובה גובה שכר המינימום כתוקפו מעת לעת וכן המען ומספר הטלפון של האגף לאכיפת חוקי עבודה במשרד העבודה והרווחה. (ג) בנוסף להוראות סעיף קטן (ב) השר רשאי, בדרך האמורה באותו סעיף קטן לקבוע –
  (1) את השפות שבהן תוצג המודעה, לגבי כלל המעסיקים או סוגים מהם;
  (2) דרכים חלופיות או נוספות להצגת המודעה לגבי סוגי מעבידים;
  (3) סוגי מעבידים אשר יהיו פטורים מחובת הצגת המודעה.
  (ד) מעביד שאינו מקיים את חובתו לפי סעיפים קטנים (א), (ג)(1) או (2), ואיננו פטור לפי סעיף קטן (ג)(3), דינו – הקנס האמור בסעיף 61 (א)(1) לחוק העונשין, וקנס נוסף כאמור בסעיף 61(ג) לחוק העונשין, לכל שבוע שבו נמשכת העבירה מיום שמפקח עבודה הודיע למעביד בכתב כי הוא אינו מקיים את חובתו לפי סעיף זה; עבירה לפי סעיף זה היא מסוג העבירות של אחריות קפידה.
  זכות תביעה
  7. תביעת עובד לתשלום שכר מינימום יכול שתוגש לבית הדין לעבודה בידי העובד או בידי ארגון העובדים היציג באותו מקום עבודה, ובאין ארגון עובדים כאמור – בידי ארגון העובדים שהעובד חבר בו.
  הגנה על מתלונן (תיקון התשנ"ז)
  7א. לא יפגע מעביד בשכרו של עובד, בקידומו בעבודה או בתנאי עבודתו ולא יפטרו מהעבודה מחמת תלונה או תביעה שהגיש העובד על הפרת הוראה מהוראות חוק זה או מחמת שסייע לעובד אחר בקשר לתלונה או לתביעה כאמור.
  חזקות (תיקון התשס"ב)
  7ב. בדיון באישום או בתובענה לפי חוק זה נגד מעביד, חזקה היא כי בכל אחד מאלה לא שילם המעביד שכר מינימום, אלא אם כן הוכיח אחרת:
  (1) הנאשם או הנתבע לא הציג רישום נוכחות המתייחס לעובד, אם הוא מחויב ברישום הנוכחות של אותו עובד לפי חוק שעות עבודה ומנוחה, משנדרש לכך בידי העובד, מפקח עבודה, או בית משפט; (2) הנאשם או הנתבע לא נתן לעובד פירוט שכר כאמור בסעיף 24 לחוק הגנת השכר, או לא הציג פנקס שכר כאמור בסעיף 24 לאותו חוק, אם הוא מחויב במסירת פירוט שכר ובניהול פנקס שכר לפי אותו חוק, משנדרש לכך בידי העובד, מפקח עבודה או בית משפט; (3) הנאשם או הנתבע לא ציין בפירוט השכר שנתן לעובד או בפנקס השכר שניהל לפי סעיף 24 לחוק הגנת השכר, את ערך השכר המשתלם לעובד בעד שעת עבודה; החזקה לפי פסקה זו תחול רק בהתקיים שניים אלה –
  (א) המעביד מחויב במתן פירוט שכר או בניהול פנקס שכר לפי חוק הגנת השכר.
  (ב) על העובד חל חוק שעות עבודה ומנוחה, למעט כאשר העובד מקבל שכר כולל לפי הסכם קיבוצי שאושר בהתאם לסעיף 5 לחוק הגנת השכר.
  פיצויים מוגדלים
  8. בית הדין לעבודה רשאי לחייב מעביד שהלין שכר מינימום לשלם לעובד פיצויי הלנת שכר מוגדלים, ככל שייראה לו צודק בנסיבות הענין.
  צו מניעה וצו עשה (תיקון התשנ"ז)
  8א. על אף הוראות בסעיף 3(2) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970, רשאי בית הדין לעבודה בתובענה על הפרת הוראות סעיף 7א, ליתן צו מניעה או צו עשה אם ראה שהענקת פיצויים בלבד לא תהא צודקת; בבואו ליתן צו כאמור יביא בית הדין בחשבון, בין היתר, את השפעת הצו על יחסי העבודה במקום העבודה.
  סייג לתביעה
  9. על אף האמור בכל הסכם, קביעת שכר המינימום לפי חוק זה או עדכונו לא ישמשו כשלעצמם עילה לתביעה להעלאת שכר עבודה של עובד מעל שכר המינימום או להפרשיות כלשהי בשל קביעת שכר המינימום או עדכונו.
  שכר ממוצע (תיקון התשנ"ז)
  10. (א) לענין חישוב שכר הצמוד לפי דין או הסכם לשכר הממוצע, ולענין העלאתו, לא יבואו בחשבון שינויים בשכר הממוצע שנבעו משינוי שחל בשכר המינימום, כפי שהוא ביום ב' בניסן התשמ"ז (1 באפריל 1987), לעומת שכר המינימום ששולם לרוב העובדים ערב תחילתו של חוק זה או שנבעו משינוי שחל בשכר המינימום עקב עדכונו. (ב) השר ושר האוצר יפרסמו ברשומות הודעה בדבר שינויים בשכר הממוצע שלא יבואו בחשבון לענין סעיף קטן (א).

  שמירת זכויות
  11. חוק זה, למעט סעיפים 9 ו-10, בא להוסיף על זכותו של עובד מכוח דין, הסכם קיבוצי, הסדר קיבוצי או חוזה עבודה ולא לגרוע ממנה.
  איסור התניה
  12. זכותו של עובד, לפי חוק זה, אינה ניתנת להתניה או לויתור.

  המדינה כמעביד
  13. לענין חוק זה דין המדינה כדין כל מעביד אחר.

  עונשין – מעביד (תיקון התשס"ב)
  14. מעביד שלא שילם לעובדו שכר מינימום, דינו – מאסר שנה או קנס כאמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין; עבירה לפי סעיף זה היא מסוג העבירות של אחריות קפידה.
  עונשין – מעסיק בפועל (תיקון התשס"ב)
  14א. 6 הועסק עובד בידי קבלן כוח אדם, ולא שולם לו שכר מינימום, דינו של המעסיק בפועל – מאסר ששה חודשים או מחצית הקנס האמור בסעיף 14, ובלבד שהתקיים האמור באחת מהפסקאות (1), (2) או (3) בסעיף 6א(א). (ב) אין בהוראות סעיף קטן (א) כדי לגרוע מאחריות קבלן כוח אדם לפי סעיף 14.

  אחריות מנהלים
  15. נעברה עבירה לפי חוק זה בידי תאגיד, יואשם בעבירה גם כל אדם אשר בשעת ביצוע העבירה היה מנהל פעיל, שותף – למעט שותף מוגבל –
  או פקיד באותו תאגיד ואחראי לענין הנדון, אם לא הוכיח שהעבירה נעברה שלא בידיעתו ושנקט כל האמצעים הסבירים להבטחת שמירתו של חוק זה.
  התיישנות אזרחית ופלילית – מעסיק בפועל (תיקון התשס"ב)
  15א. (א) לענין חוק ההתיישנות, יראו את היום שבו קבלן כוח אדם הפר את חובתו לשלם את שכר המינימום, כיום שבו נולדה עילת התובענה נגד המעסיק בפועל, לפי סעיף 6א. (ב) לענין סעיף 9 לחוק סדר הדין הפלילי, יראו את היום שבו קבלן כוח אדם ביצע עבירה לפי סעיף 14, כיום ביצוע העבירה בידי המעסיק בפועל לפי סעיף 14א.
  מפקחי עבודה (תיקון התשס"ב)
  15ב. (א) השר ימנה מבין עובדי משרדו, מפקחים לשם פיקוח על ביצוע הוראות לפי חוק זה (בחוק זה – מפקחי עבודה). (ב) לשם מילוי תפקידיו לפי חוק זה רשאי מפקח עבודה –
  (1) לדרוש ממעביד, ממעסיק בפועל או מאדם אחר הנוגע בדבר, למסור לו מידע ומסמכים או העתקם, הנוגעים לביצוע הוראות חוק זה; (2) לדרוש מכל אדם כאמור בפסקה (1) למסור לו את שמו ומענו ולהציג לפניו תעודת זהות או תעודה רשמית אחרת המעידה על זהותו ושהוא חייב בהחזקתה על פי כל דין; (3) להיכנס למקום שיש לו יסוד סביר להניח כי מועסקים בו בני-אדם, או שמתנהל בו עסקו של מעביד, לרבות עסקו של קבלן כוח אדם ולערוך בו בדיקה. (ג) התעורר חשד לביצוע עבירה לפי חוק זה, רשאי מפקח עבודה –
  (1) לחקור אדם שלדעתו יש לו מידע הקשור לביצוע העבירה;
  (2) לתפוס חפץ, לרבות מסמך הקשור לביצוע העבירה.
  (ד) על חקירה לפי סעיף קטן (ג)(1) יחולו הוראות סעיפים 2 ו-3 לפקודת הפרוצדורה הפלילית (עדות), ועל דבר שנתפס לפי סעיף קטן (ג)(2) יחולו הוראות הפרק הרביעי לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש).
  הפרעה למפקח עבודה (תיקון התשס"ב)
  15ג. (א) המפריע למפקח עבודה במילוי תפקידו לפי חוק זה, דינו – מאסר ששה חודשים.
  (ב) מי שאינו ממלא אחר דרישת מפקח עבודה לפי סעיף 15ב, דינו – מאסר ששה חודשים, ובנוסף קנס כאמור בסעיף 61(ג) לחוק העונשין לכל יום שבו נמשכת העבירה אחרי היום שקבע המפקח למילוי הדרישה.
  חובת רשות ציבורית (תיקון התשס"ב)
  15ד. (א) בסעיף זה, "רשות ציבורית" – כמשמעותה לפי סעיף 38א(א) לחוק עבודת הנוער, התשי"ג-1953.
  (ב) רשות ציבורית תכלול בחוזה שיכרת בינה לבין קבלן המבצע עבודה בעבורה או הנותן שירותים לפי הזמנתה (בסעיף זה – קבלן מבצע), סעיף הקובע כי הפרת הוראות חוק זה על ידי הקבלן המבצע לגבי עובד המועסק על ידו לשם ביצוע חוזה כאמור מהווה גם הפרת החוזה.
  נוער עובד
  16. (א) השר רשאי, באישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, לקבוע בתקנות הוראות בדבר תחולתו של חוק זה לגבי עובד שטרם מלאו לו 18 שנים; תקנות כאמור יכול שיהיו דרך כלל, לפי סוגי עובדים או לפי סוגי מעבידים. (ב) בתקנות כאמור בסעיף קטן (א) יכול שייקבע שכר מינימום בשיעורים נמוכים מהאמור בחוק זה ויכול שייקבעו בהן כללים לחישוב שכר המינימום השונים מן האמור בחוק זה, לרבות בדבר רכיבי השכר שיובאו בחשבון.
  מפעלים מוגנים (תיקון התשנ"ז)
  17. (א) הוראות חוק זה יחולו לגבי עובדים שיש להם מגבלות גופניות, נפשיות או שכליות המועסקים במפעלים מוגנים שאוצר המדינה משתתף בתקציבם, בין אם מלאו להם 18 שנים ובין אם לאו, אם קבע כך שר העבודה והרווחה בתקנות, באישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, דרך כלל או לסוגים; בתקנות כאמור יכול שייקבע שכר מינימום הנמוך מהאמור בחוק זה. (ב) השר, באישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, רשאי לקבוע בתקנות הוראות בדבר תחולתו של חוק זה על עובדים שיש להם מגבלות גופניות, נפשיות או שכליות אף שאינם מועסקים במפעלים מוגנים כאמור בסעיף קטן (א), ויכול שיקבע שכר מינימום לעובדים כאמור או לסוגים מהם, בשיעורים נמוכים מהאמורים בחוק זה.
  ביצוע ותקנות
  18. 7 (א) השר ממונה על ביצוע חוק זה והוא רשאי להתקין תקנות בכל הנוגע לביצועו.
  (ב) תקנות בענינים המפורטים להלן יקבע השר, דרך כלל או לסוגים, באישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת:
  (1) תשלום שכר מינימום לעובד ששכרו אינו משתלם על בסיס של חודש, יום או שעה, ודרכי חישובו;
  (2) תשלום שכר מינימום לעובד ששכרו משתלם בחלקו על בסיס של חודש, יום או שעה ובחלקו על בסיס אחר;
  (3) הוראות נוספות או משלימות לענין תשלום שכר המינימום וחישובו.
  (ג) השר, לאחר התייעצות עם ארגון עובדים שעם חבריו נמנים רוב העובדים המאורגנים במדינה ועם ארגוני מעבידים שהם, לדעת השר, יציגים ונוגעים בדבר, ובאישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, רשאי לקבוע הוראות משלימות לענין חישוב שכר מינימום יומי ושכר מינימום לשעה, ויכול שיקבע לענין זה הוראות השונות מהאמור בחוק זה.
  סמכות שיפוט (תיקון התשס"ב)
  18א. לבית הדין לעבודה תהא סמכות ייחודית לדון בהליך אזרחי בשל הפרת הוראות חוק זה.

  תיקון חוק בית הדין לעבודה
  19. בחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969, בתוספת השניה, בסופה יבוא: "חוק שכר מינימום, התשמ"ז-1987".

  תחילה
  20. תחילתו של חוק זה ביום ב' בניסן התשמ"ז (1 באפריל 1987).

  הוראת שעה
  21. (א) על אף האמור בהגדרת "שכר מינימום" שבסעיף 1 יהיה שכר המינימום –
  (1) ביום תחילתו של חוק זה – סכום של 525 שקלים חדשים;
  (2) ביום ח' בתשרי התשמ"ח (1 באוקטובר 1987) – סכום של 551 שקלים חדשים; הוראה זו אינה באה לגרוע מהוראות סעיף 4. (ב) הוראות סעיף 10 יחולו גם לגבי השינוי בשכר המינימום שיחול לפי סעיף קטן (א)(2).

  
  יצחק שמיר משה קצב
  ראש הממשלה שר העבודה
  והרווחה
  חיים הרצוג
  נשיא המדינה

  —————
  1. ס"ח 1211, התשמ"ז (9.4.1987), עמ' 68.
  תיקונים:
  ס"ח 1535, התשנ"ה (3.8.1995), עמ' 378;
  ס"ח 1621, התשנ"ז (10.4.1997), עמ' 128;
  ס"ח 1859, התשס"ב (24.7.2002), עמ' 493 (תחילת התיקון 90 יום מיום הפרסום.

  
  2. על אף האמור בסעיף 1 לחוק, לא יפחת שכר המינימום היומי מהשכר שהיה משתלם לאותו עובד אילו חושב על בסיס שכר המינימום לשעה כאמור בסעיף זה (ראה: תקנות שכר מינימום (הוראות משלימות לענין חישוב שכר מינימום יומי), התשנ"ט-1998).
  3. החל ביום 1.1.2003 שכר המינימום הינו 3,335.18 ש"ח לחודש (י"פ התשס"ג, עמ' 867).

  4. על פי הוראות המעבר לתיקון התשס"ב, זכות עובד כוח אדם לשכר מינימום מאת המעסיק בפועל, לא תחול בתקופת תוקפו של ההסכם בין המעסיק בפועל לבין חברת כוח האדם או בתקופה של שנה מיום תחילתו של תיקון התשס"ב (90 יום מיום 24.7.2002), לפי המוקדם.
  5. תחילתו של סעיף זה – 6 חודשים מיום 24.7.2002.

  6. בתקופת תוקפו של הסכם בין מעסיק בפועל לבין חברת כוח אדם לגבי עובד או עד תום שנה מיום תחילתו של תיקון התשס"ב (90 יום מיום 24.7.2002), יחולו על מי שמעסיק בפועל עובד כוח אדם, הוראות סעיף 14א כנוסחו ערב תיקון התשס"ב: "נעברה עבירה לפי חוק זה בידי קבלן כוח אדם, יואשם בעבירה גם מי שהעסיק את העובד בפועל, אלא אם כן הוכיח שהעבירה נעברה שלא בידיעתו ושנקט את כל האמצעים הסבירים למניעתה. בסעיף זה, "קבלן כוח אדם" – כהגדרתו בחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, התשנ"ו-1996".
  7. הפיקוח על קיום החוק הוטל על שירות הפיקוח על העבודה [י"פ 4027, התשנ"ב (23.7.1992), עמ' 4053].

חוק שכר מינימום, התשמ"ז-1987 1

• הגדרות (תיקונים:התשנ"ז, התשס"ב)
  1. בחוק זה –
  "ארגון עובדים יציג", "הסכם קיבוצי", "הסכם קיבוצי כללי" ו"צו הרחבה" – כמשמעותם בחוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957; "השכר הממוצע" – כהגדרתו בסעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשכ"ח-1968;
  "השר" – שר העבודה והרווחה;
  "חוק ההתיישנות" – חוק ההתיישנות, התשי"ח-1958;
  "חוק הגנת השכר" – חוק הגנת השכר, התשי"ח-1958;
  "חוק העונשין" – חוק העונשין התשל"ז-1977;
  "חוק סדר הדין הפלילי" – חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982;
  "חוק שעות עבודה ומנוחה" – חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951;
  "מעסיק בפועל" ו-"קבלן כוח אדם" – כהגדרתם בסעיף 1 לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, התשנ"ו-1996; "פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש)" – פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט-1969;
  "שכר מינימום", לחודש – 47.5 אחוזים מהשכר הממוצע כפי שהוא ב-1 באפריל של כל שנה וכפי שהוא מוגדל על פי חוק זה; "שכר מינימום יומי" 2 – החלק ה-25 של שכר המינימום לגבי עובד המועסק שבוע עבודה בן ששה ימים, והחלק ה-212/3 של שכר המינימום לגבי עובד המועסק שבוע עבודה בן חמישה ימים; "שכר מינימום לשעה" – החלק ה-186 של שכר המינימום.

  הזכות לשכר מינימום
  2. (א) עובד שמלאו לו 18 שנים (להלן – עובד) המועסק במשרה מלאה, כנהוג במקום עבודתו, זכאי לקבל ממעבידו שכר עבודה שלא יפחת משכר המינימום לחודש, שכר המינימום היומי או שכר המינימום לשעה, הכל לפי הענין. (ב) עובד המועסק במשרה חלקית זכאי לשכר מינימום חלקי שיחושב יחסית לחלקיות משרתו.
  (ג) נעדר עובד מעבודתו, יקטן שכר המינימום שהוא זכאי לו לפי סעיף קטן (א), בשיעור יחסי לזמן היעדרו, ואולם אם הוא זכאי לקבל תשלום בעד זמן ההיעדרות לפי דין, חוזה עבודה, הסכם קיבוצי, צו הרחבה או הסדר קיבוצי אחר או לפי ההוראות המחייבות קופת גמל (בסעיף זה – ההסדר), יהיה התשלום לפי הוראות ההסדר.
  חישוב השכר לענין שכר המינימום (תיקון התשנ"ז)
  3. (א) השכר שיובא בחשבון לענין סעיף 2 יהיה שכר העבודה שמשלם מעביד לעובדו בעד יום עבודה רגיל כנהוג במקום עבודתו. (ב) לענין סעיף קטן (א) יבואו בחשבון רכיבי השכר הבאים:
  (1) שכר יסוד או שכר משולב;
  (2) תוספת יוקר אם אינה כלולה בשכר המשולב;
  (3) תוספת קבועה המשתלמת לעובד עקב עבודתו,
  ואולם לא יובאו בחשבון תוספת משפחה, תוספת ותק, תוספת בשל עבודה במשמרות, פרמיה מדודה, מוסכמת, קבועה או קבוצתית, משכורת י"ג, מענקים על בסיס שנתי, והחזר הוצאות לרבות הוצאות כלכלה, אש"ל ונסיעות שמשלם המעביד. (ג) (בטל).
  (ד) לא היה שכרו של עובד משתלם לפי הרכיבים המנויים בסעיף קטן (ב)(1) ו-(2), או לפי חלק מהם, יחושב השכר לענין סעיף קטן (א) לפי שכר העבודה הרגיל ללא תוספות.
  הגדלת שכר המינימום
  4. שכר המינימום יוגדל לפי שיעורי תוספת היוקר, פיצוי בעד התייקרות או תוספת שכר אחרת, שנקבעו בהסכם קיבוצי כללי והמשתלמים לרוב העובדים שתנאי עבודתם מוסדרים בהסכמים קיבוציים; תחילה ההגדלה תהיה ביום תחילת התוספות כאמור.
  אי הפחתת שכר המינימום (תיקון התשנ"ז)
  5. סכום שכר המינימום לא יפחת בשום מקרה עקב עדכונו על פי חוק זה.

  פרסום שכר המינימום (תיקון התשנ"ז)
  6. השר יפרסם ברשומות הודעה בדבר –
  (1) שכר המינימום המעודכן ליום 1 באפריל של כל שנה;
  (2) (נמחקה);
  (3) שכר המינימום המוגדל לפי הוראות סעיף 4 ומועד תחילתו 3 .

  הזכות לשכר מינימום כלפי מעסיק בפועל (תיקון התשס"ב)
  6א. 4 (א) זכות עובד של קבלן כוח אדם לתשלום שכר מינימום כאמור בסעיף 2, תחול גם כלפי המעסיק בפועל אם התקיים אחד מאלה:
  (1) העובד דרש בכתב מקבלן כוח האדם את תשלום שכר המינימום, מסר למעסיק בפועל הודעה בכתב לפיה מסר את הדרישה האמורה, ושכר המינימום לא שולם על ידי קבלן כוח האדם עד תום 21 ימים ממועד מסירת ההודעה; דרישה והודעה כאמור יכול שימסרו גם על ידי ארגון עובדים כאמור בסעיף 7 או, אם העובד הסכים לכך, על ידי ארגון העוסק בקידום זכויותיהם של עובדים; (2) מפקח עבודה מסר למעסיק בפועל הודעה בכתב כי יש לו מידע לפיו עובד של קבלן כוח אדם המועסק אצלו לא קיבל שכר מינימום, ושכר המינימום לא שולם על ידי קבלן כוח האדם עד תום 21 ימים ממועד מסירת ההודעה; (3) העובד הגיש תובענה בשל הפרת חוק זה נגד קבלן כוח האדם ונגד המעסיק בפועל, גם אם לא נמסרו קודם לכן הודעה או דרישה בהתאם לפסקה (1) או (2) לפי הענין, ושכר המינימום לא שולם על ידי קבלן כוח האדם עד תום 21 ימים ממועד מסירת התובענה למעסיק בפועל. (ב) על אף האמור בהגדרה "היום הקובע" שבחוק הגנת השכר יהיה "היום הקובע", לענין תשלום השכר לפי סעיף זה בידי המעסיק בפועל – היום התשיעי שלאחר תום התקופה האמורה בסעיף קטן (א)(1), (2) או (3), לפי הענין.
  מודעה (תיקון התשס"ב)
  6ב. 5 (א) מעביד יציג במקום העבודה, במקום בולט לעין, מודעה כפי שקבע השר לפי סעיף קטן (ב), ובה מפורטים עיקרי זכויות העובד לפי חוק זה. (ב) השר יקבע, לאחר התייעצות עם ארגון עובדים שעם חבריו נמנים רוב העובדים המאורגנים במדינה ועם ארגוני מעבידים שהם, לדעת השר, יציגים ונוגעים בדבר, ובאישור ועדת העבודה הרווחה והבריאות של הכנסת, את נוסח המודעה ובה גובה שכר המינימום כתוקפו מעת לעת וכן המען ומספר הטלפון של האגף לאכיפת חוקי עבודה במשרד העבודה והרווחה. (ג) בנוסף להוראות סעיף קטן (ב) השר רשאי, בדרך האמורה באותו סעיף קטן לקבוע –
  (1) את השפות שבהן תוצג המודעה, לגבי כלל המעסיקים או סוגים מהם;
  (2) דרכים חלופיות או נוספות להצגת המודעה לגבי סוגי מעבידים;
  (3) סוגי מעבידים אשר יהיו פטורים מחובת הצגת המודעה.
  (ד) מעביד שאינו מקיים את חובתו לפי סעיפים קטנים (א), (ג)(1) או (2), ואיננו פטור לפי סעיף קטן (ג)(3), דינו – הקנס האמור בסעיף 61 (א)(1) לחוק העונשין, וקנס נוסף כאמור בסעיף 61(ג) לחוק העונשין, לכל שבוע שבו נמשכת העבירה מיום שמפקח עבודה הודיע למעביד בכתב כי הוא אינו מקיים את חובתו לפי סעיף זה; עבירה לפי סעיף זה היא מסוג העבירות של אחריות קפידה.
  זכות תביעה
  7. תביעת עובד לתשלום שכר מינימום יכול שתוגש לבית הדין לעבודה בידי העובד או בידי ארגון העובדים היציג באותו מקום עבודה, ובאין ארגון עובדים כאמור – בידי ארגון העובדים שהעובד חבר בו.
  הגנה על מתלונן (תיקון התשנ"ז)
  7א. לא יפגע מעביד בשכרו של עובד, בקידומו בעבודה או בתנאי עבודתו ולא יפטרו מהעבודה מחמת תלונה או תביעה שהגיש העובד על הפרת הוראה מהוראות חוק זה או מחמת שסייע לעובד אחר בקשר לתלונה או לתביעה כאמור.
  חזקות (תיקון התשס"ב)
  7ב. בדיון באישום או בתובענה לפי חוק זה נגד מעביד, חזקה היא כי בכל אחד מאלה לא שילם המעביד שכר מינימום, אלא אם כן הוכיח אחרת:
  (1) הנאשם או הנתבע לא הציג רישום נוכחות המתייחס לעובד, אם הוא מחויב ברישום הנוכחות של אותו עובד לפי חוק שעות עבודה ומנוחה, משנדרש לכך בידי העובד, מפקח עבודה, או בית משפט; (2) הנאשם או הנתבע לא נתן לעובד פירוט שכר כאמור בסעיף 24 לחוק הגנת השכר, או לא הציג פנקס שכר כאמור בסעיף 24 לאותו חוק, אם הוא מחויב במסירת פירוט שכר ובניהול פנקס שכר לפי אותו חוק, משנדרש לכך בידי העובד, מפקח עבודה או בית משפט; (3) הנאשם או הנתבע לא ציין בפירוט השכר שנתן לעובד או בפנקס השכר שניהל לפי סעיף 24 לחוק הגנת השכר, את ערך השכר המשתלם לעובד בעד שעת עבודה; החזקה לפי פסקה זו תחול רק בהתקיים שניים אלה –
  (א) המעביד מחויב במתן פירוט שכר או בניהול פנקס שכר לפי חוק הגנת השכר.
  (ב) על העובד חל חוק שעות עבודה ומנוחה, למעט כאשר העובד מקבל שכר כולל לפי הסכם קיבוצי שאושר בהתאם לסעיף 5 לחוק הגנת השכר.
  פיצויים מוגדלים
  8. בית הדין לעבודה רשאי לחייב מעביד שהלין שכר מינימום לשלם לעובד פיצויי הלנת שכר מוגדלים, ככל שייראה לו צודק בנסיבות הענין.
  צו מניעה וצו עשה (תיקון התשנ"ז)
  8א. על אף הוראות בסעיף 3(2) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970, רשאי בית הדין לעבודה בתובענה על הפרת הוראות סעיף 7א, ליתן צו מניעה או צו עשה אם ראה שהענקת פיצויים בלבד לא תהא צודקת; בבואו ליתן צו כאמור יביא בית הדין בחשבון, בין היתר, את השפעת הצו על יחסי העבודה במקום העבודה.
  סייג לתביעה
  9. על אף האמור בכל הסכם, קביעת שכר המינימום לפי חוק זה או עדכונו לא ישמשו כשלעצמם עילה לתביעה להעלאת שכר עבודה של עובד מעל שכר המינימום או להפרשיות כלשהי בשל קביעת שכר המינימום או עדכונו.
  שכר ממוצע (תיקון התשנ"ז)
  10. (א) לענין חישוב שכר הצמוד לפי דין או הסכם לשכר הממוצע, ולענין העלאתו, לא יבואו בחשבון שינויים בשכר הממוצע שנבעו משינוי שחל בשכר המינימום, כפי שהוא ביום ב' בניסן התשמ"ז (1 באפריל 1987), לעומת שכר המינימום ששולם לרוב העובדים ערב תחילתו של חוק זה או שנבעו משינוי שחל בשכר המינימום עקב עדכונו. (ב) השר ושר האוצר יפרסמו ברשומות הודעה בדבר שינויים בשכר הממוצע שלא יבואו בחשבון לענין סעיף קטן (א).

  שמירת זכויות
  11. חוק זה, למעט סעיפים 9 ו-10, בא להוסיף על זכותו של עובד מכוח דין, הסכם קיבוצי, הסדר קיבוצי או חוזה עבודה ולא לגרוע ממנה.
  איסור התניה
  12. זכותו של עובד, לפי חוק זה, אינה ניתנת להתניה או לויתור.

  המדינה כמעביד
  13. לענין חוק זה דין המדינה כדין כל מעביד אחר.

  עונשין – מעביד (תיקון התשס"ב)
  14. מעביד שלא שילם לעובדו שכר מינימום, דינו – מאסר שנה או קנס כאמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין; עבירה לפי סעיף זה היא מסוג העבירות של אחריות קפידה.
  עונשין – מעסיק בפועל (תיקון התשס"ב)
  14א. 6 הועסק עובד בידי קבלן כוח אדם, ולא שולם לו שכר מינימום, דינו של המעסיק בפועל – מאסר ששה חודשים או מחצית הקנס האמור בסעיף 14, ובלבד שהתקיים האמור באחת מהפסקאות (1), (2) או (3) בסעיף 6א(א). (ב) אין בהוראות סעיף קטן (א) כדי לגרוע מאחריות קבלן כוח אדם לפי סעיף 14.

  אחריות מנהלים
  15. נעברה עבירה לפי חוק זה בידי תאגיד, יואשם בעבירה גם כל אדם אשר בשעת ביצוע העבירה היה מנהל פעיל, שותף – למעט שותף מוגבל –
  או פקיד באותו תאגיד ואחראי לענין הנדון, אם לא הוכיח שהעבירה נעברה שלא בידיעתו ושנקט כל האמצעים הסבירים להבטחת שמירתו של חוק זה.
  התיישנות אזרחית ופלילית – מעסיק בפועל (תיקון התשס"ב)
  15א. (א) לענין חוק ההתיישנות, יראו את היום שבו קבלן כוח אדם הפר את חובתו לשלם את שכר המינימום, כיום שבו נולדה עילת התובענה נגד המעסיק בפועל, לפי סעיף 6א. (ב) לענין סעיף 9 לחוק סדר הדין הפלילי, יראו את היום שבו קבלן כוח אדם ביצע עבירה לפי סעיף 14, כיום ביצוע העבירה בידי המעסיק בפועל לפי סעיף 14א.
  מפקחי עבודה (תיקון התשס"ב)
  15ב. (א) השר ימנה מבין עובדי משרדו, מפקחים לשם פיקוח על ביצוע הוראות לפי חוק זה (בחוק זה – מפקחי עבודה). (ב) לשם מילוי תפקידיו לפי חוק זה רשאי מפקח עבודה –
  (1) לדרוש ממעביד, ממעסיק בפועל או מאדם אחר הנוגע בדבר, למסור לו מידע ומסמכים או העתקם, הנוגעים לביצוע הוראות חוק זה; (2) לדרוש מכל אדם כאמור בפסקה (1) למסור לו את שמו ומענו ולהציג לפניו תעודת זהות או תעודה רשמית אחרת המעידה על זהותו ושהוא חייב בהחזקתה על פי כל דין; (3) להיכנס למקום שיש לו יסוד סביר להניח כי מועסקים בו בני-אדם, או שמתנהל בו עסקו של מעביד, לרבות עסקו של קבלן כוח אדם ולערוך בו בדיקה. (ג) התעורר חשד לביצוע עבירה לפי חוק זה, רשאי מפקח עבודה –
  (1) לחקור אדם שלדעתו יש לו מידע הקשור לביצוע העבירה;
  (2) לתפוס חפץ, לרבות מסמך הקשור לביצוע העבירה.
  (ד) על חקירה לפי סעיף קטן (ג)(1) יחולו הוראות סעיפים 2 ו-3 לפקודת הפרוצדורה הפלילית (עדות), ועל דבר שנתפס לפי סעיף קטן (ג)(2) יחולו הוראות הפרק הרביעי לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש).
  הפרעה למפקח עבודה (תיקון התשס"ב)
  15ג. (א) המפריע למפקח עבודה במילוי תפקידו לפי חוק זה, דינו – מאסר ששה חודשים.
  (ב) מי שאינו ממלא אחר דרישת מפקח עבודה לפי סעיף 15ב, דינו – מאסר ששה חודשים, ובנוסף קנס כאמור בסעיף 61(ג) לחוק העונשין לכל יום שבו נמשכת העבירה אחרי היום שקבע המפקח למילוי הדרישה.
  חובת רשות ציבורית (תיקון התשס"ב)
  15ד. (א) בסעיף זה, "רשות ציבורית" – כמשמעותה לפי סעיף 38א(א) לחוק עבודת הנוער, התשי"ג-1953.
  (ב) רשות ציבורית תכלול בחוזה שיכרת בינה לבין קבלן המבצע עבודה בעבורה או הנותן שירותים לפי הזמנתה (בסעיף זה – קבלן מבצע), סעיף הקובע כי הפרת הוראות חוק זה על ידי הקבלן המבצע לגבי עובד המועסק על ידו לשם ביצוע חוזה כאמור מהווה גם הפרת החוזה.
  נוער עובד
  16. (א) השר רשאי, באישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, לקבוע בתקנות הוראות בדבר תחולתו של חוק זה לגבי עובד שטרם מלאו לו 18 שנים; תקנות כאמור יכול שיהיו דרך כלל, לפי סוגי עובדים או לפי סוגי מעבידים. (ב) בתקנות כאמור בסעיף קטן (א) יכול שייקבע שכר מינימום בשיעורים נמוכים מהאמור בחוק זה ויכול שייקבעו בהן כללים לחישוב שכר המינימום השונים מן האמור בחוק זה, לרבות בדבר רכיבי השכר שיובאו בחשבון.
  מפעלים מוגנים (תיקון התשנ"ז)
  17. (א) הוראות חוק זה יחולו לגבי עובדים שיש להם מגבלות גופניות, נפשיות או שכליות המועסקים במפעלים מוגנים שאוצר המדינה משתתף בתקציבם, בין אם מלאו להם 18 שנים ובין אם לאו, אם קבע כך שר העבודה והרווחה בתקנות, באישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, דרך כלל או לסוגים; בתקנות כאמור יכול שייקבע שכר מינימום הנמוך מהאמור בחוק זה. (ב) השר, באישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, רשאי לקבוע בתקנות הוראות בדבר תחולתו של חוק זה על עובדים שיש להם מגבלות גופניות, נפשיות או שכליות אף שאינם מועסקים במפעלים מוגנים כאמור בסעיף קטן (א), ויכול שיקבע שכר מינימום לעובדים כאמור או לסוגים מהם, בשיעורים נמוכים מהאמורים בחוק זה.
  ביצוע ותקנות
  18. 7 (א) השר ממונה על ביצוע חוק זה והוא רשאי להתקין תקנות בכל הנוגע לביצועו.
  (ב) תקנות בענינים המפורטים להלן יקבע השר, דרך כלל או לסוגים, באישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת:
  (1) תשלום שכר מינימום לעובד ששכרו אינו משתלם על בסיס של חודש, יום או שעה, ודרכי חישובו;
  (2) תשלום שכר מינימום לעובד ששכרו משתלם בחלקו על בסיס של חודש, יום או שעה ובחלקו על בסיס אחר;
  (3) הוראות נוספות או משלימות לענין תשלום שכר המינימום וחישובו.
  (ג) השר, לאחר התייעצות עם ארגון עובדים שעם חבריו נמנים רוב העובדים המאורגנים במדינה ועם ארגוני מעבידים שהם, לדעת השר, יציגים ונוגעים בדבר, ובאישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, רשאי לקבוע הוראות משלימות לענין חישוב שכר מינימום יומי ושכר מינימום לשעה, ויכול שיקבע לענין זה הוראות השונות מהאמור בחוק זה.
  סמכות שיפוט (תיקון התשס"ב)
  18א. לבית הדין לעבודה תהא סמכות ייחודית לדון בהליך אזרחי בשל הפרת הוראות חוק זה.

  תיקון חוק בית הדין לעבודה
  19. בחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969, בתוספת השניה, בסופה יבוא: "חוק שכר מינימום, התשמ"ז-1987".

  תחילה
  20. תחילתו של חוק זה ביום ב' בניסן התשמ"ז (1 באפריל 1987).

  הוראת שעה
  21. (א) על אף האמור בהגדרת "שכר מינימום" שבסעיף 1 יהיה שכר המינימום –
  (1) ביום תחילתו של חוק זה – סכום של 525 שקלים חדשים;
  (2) ביום ח' בתשרי התשמ"ח (1 באוקטובר 1987) – סכום של 551 שקלים חדשים; הוראה זו אינה באה לגרוע מהוראות סעיף 4. (ב) הוראות סעיף 10 יחולו גם לגבי השינוי בשכר המינימום שיחול לפי סעיף קטן (א)(2).

  
  יצחק שמיר משה קצב
  ראש הממשלה שר העבודה
  והרווחה
  חיים הרצוג
  נשיא המדינה

  —————
  1. ס"ח 1211, התשמ"ז (9.4.1987), עמ' 68.
  תיקונים:
  ס"ח 1535, התשנ"ה (3.8.1995), עמ' 378;
  ס"ח 1621, התשנ"ז (10.4.1997), עמ' 128;
  ס"ח 1859, התשס"ב (24.7.2002), עמ' 493 (תחילת התיקון 90 יום מיום הפרסום.

  
  2. על אף האמור בסעיף 1 לחוק, לא יפחת שכר המינימום היומי מהשכר שהיה משתלם לאותו עובד אילו חושב על בסיס שכר המינימום לשעה כאמור בסעיף זה (ראה: תקנות שכר מינימום (הוראות משלימות לענין חישוב שכר מינימום יומי), התשנ"ט-1998).
  3. החל ביום 1.1.2003 שכר המינימום הינו 3,335.18 ש"ח לחודש (י"פ התשס"ג, עמ' 867).

  4. על פי הוראות המעבר לתיקון התשס"ב, זכות עובד כוח אדם לשכר מינימום מאת המעסיק בפועל, לא תחול בתקופת תוקפו של ההסכם בין המעסיק בפועל לבין חברת כוח האדם או בתקופה של שנה מיום תחילתו של תיקון התשס"ב (90 יום מיום 24.7.2002), לפי המוקדם.
  5. תחילתו של סעיף זה – 6 חודשים מיום 24.7.2002.

  6. בתקופת תוקפו של הסכם בין מעסיק בפועל לבין חברת כוח אדם לגבי עובד או עד תום שנה מיום תחילתו של תיקון התשס"ב (90 יום מיום 24.7.2002), יחולו על מי שמעסיק בפועל עובד כוח אדם, הוראות סעיף 14א כנוסחו ערב תיקון התשס"ב: "נעברה עבירה לפי חוק זה בידי קבלן כוח אדם, יואשם בעבירה גם מי שהעסיק את העובד בפועל, אלא אם כן הוכיח שהעבירה נעברה שלא בידיעתו ושנקט את כל האמצעים הסבירים למניעתה. בסעיף זה, "קבלן כוח אדם" – כהגדרתו בחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, התשנ"ו-1996".
  7. הפיקוח על קיום החוק הוטל על שירות הפיקוח על העבודה [י"פ 4027, התשנ"ב (23.7.1992), עמ' 4053].

חוק הודעה לעובד (תנאי עבודה), התשס"ב-2002

• חובת מעביד
  1. מעביד ימסור לעובד, לא יאוחר משלושים ימים מהיום שהעובד התחיל לעבוד אצלו, הודעה בכתב שבה יפרט את תנאי העבודה של העובד לפי הוראות חוק זה (בחוק זה – ההודעה).
  תוכן ההודעה
  2. (א) פירוט תנאי העבודה של העובד בהודעה יהיה בענינים אלה:
  (1) זהות המעביד וזהות העובד;
  (2) תאריך תחילת העבודה ואם חוזה העבודה הוא לתקופה קצובה – תקופת העבודה; היה חוזה העבודה שלא לתקופה קצובה, יציין זאת המעביד; (3) תיאור עיקרי התפקיד;
  (4) ציון שמו או תואר תפקידו של ממונה ישיר על העובד;
  (5) סך כל התשלומים המשתלמים לעובד כשכר עבודה ומועדי תשלום השכר ואולם אם נקבע שכר עבודתו על פי דירוג, מכוח הסכם קיבוצי או לפיו – דירוג העובד ודרגתו; (6) אורכו של יום העבודה הרגיל או שבוע העבודה הרגיל של העובד, לפי הענין;
  (7) יום המנוחה השבועי של העובד;
  (8) סוגי תשלומים של המעביד ושל העובד בעבור תנאים סוציאליים של העובד, וכן פירוט הגופים שאליהם המעביד מעביר בפועל את התשלומים האמורים, ואולם אם התחיל מעביד להעביר בפועל את התשלומים לאחר מסירת ההודעה, ימסור על כך הודעה נפרדת לעובד; (9) לגבי מעביד שהוא או שארגון מעבידים שהוא חבר בו, צד להסכם קיבוצי כמשמעותו בסעיף 1 לחוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957, המסדיר את תנאי העבודה של העובד – שם ארגון העובדים שהוא צד לאותו הסכם והמען לפניה אליו. (ב) בנוסח ההודעה יצוין כי אין באמור בה כדי לגרוע מכל זכות המוקנית לעובד מכוח כל דין, צו הרחבה, הסכם קיבוצי או חוזה עבודה. (ג) שר העבודה והרווחה רשאי, לאחר התייעצות עם ארגון עובדים המייצג את המספר הגדול ביותר של עובדים במדינה ועם ארגונים ארציים יציגים של מעבידים שלדעת השר הם נוגעים בדבר, ובאישור ועדת העבודה הרווחה והבריאות של הכנסת, לקבוע –
  (1) פרטים נוספים שיש לכלול בהודעה;
  (2) סוגי מעבידים שיהיו פטורים מהחובה על פי חוק זה, באופן מלא או חלקי.

  הודעה על שינוי
  3. חל שינוי בתנאי העבודה של העובד כפי שפורטו בהודעה כאמור בסעיף 2, ימסור המעביד הודעה על כך לעובד בתוך שלושים ימים מהיום שנודע לו על השינוי; לענין זה, "שינוי" – למעט אלה:
  (1) שינוי הנובע משינוי בדין;
  (2) עדכון מכוח הדין או מכוח הסכם של תשלומים שהוא חייב לגביהם בהודעה לפי סעיף 2(א)(5);
  (3) שינוי המופיע בתלוש השכר של העובד; לענין זה "תלוש שכר" – פירוט שכר העבודה והסכומים שנוכו מהשכר שחובה למסור לעובד לפי הוראות סעיף 24 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958.
  עונשין
  4. הפר מעביד את חובתו לפי סעיפים 1, 3 או 10, דינו – הקנס האמור בסעיף 61(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977; עבירה לפי סעיף זה היא מסוג העבירות של אחריות קפידה.
  סמכות שיפוט
  5. לבית הדין האזורי לעבודה תהא סמכות ייחודית לדון בהליך אזרחי על הפרת הוראות חוק זה.

  שמירת זכויות
  6. הוראות חוק זה באות להוסיף על זכותו של עובד לקבלת מידע מכוח דין, צו הרחבה, הסכם קיבוצי או חוזה עבודה.
  דין המדינה
  7. לענין חוק זה דין המדינה כדין כל מעביד אחר.

  תיקון חוק בית הדין לעבודה – מס' 34
  8. בחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969, בתוספת השניה, בסופה יבוא "חוק הודעה לעובד (תנאי עבודה), התשס"ב-2002".
  סייג לתחולת החוק
  9. הוראות חוק זה לא יחולו לגבי עובד שתקופת עבודתו אינה עולה על שלושים ימים.

  תחולה על עובד שהחל את עבודתו לפני יום התחילה
  10. חובות המעביד לפי חוק זה, לגבי עובד שהתחיל את עבודתו אצלו לפני תחילתו של חוק זה, יחולו עליו בשינויים אלה:
  (1) החובה כאמור בסעיף 1 תחול בשינוי זה: במקום "מהיום שהעובד התחיל לעבוד אצלו" יבוא "מהיום שהעובד דרש זאת ממנו בכתב". (2) החובה כאמור בסעיף 3 תחול עליו ואולם לגבי עובד שלא דרש מהמעביד הודעה כאמור בפסקה (1), יקראו את סעיף 3 כך: במקום "כפי שפורטו בהודעה כאמור בסעיף 2" יבוא "בפרט מהפרטים המנויים בסעיף 2".
  ביצוע ותקנות
  11. שר העבודה והרווחה ממונה על ביצוע חוק זה והוא רשאי להתקין תקנות בכל הנוגע לביצועו לרבות בדבר צורת ההודעה לפי סעיפים 2 ו-3 ואופן מסירתה.
  תחילה
  12. (א) תחילתו של חוק זה, למעט סעיף 4, שלושה חודשים ממועד פרסומו (להלן – יום התחילה).
  (ב) תחילתו של סעיף 4, שלושה חודשים מיום התחילה.

  
  אריאל שרון שלמה בניזרי
  ראש הממשלה שר העבודה
  והרווחה
  משה קצב אברהם בורג
  נשיא יושב ראש
  המדינה הכנסת

   

  —————
  1. ס"ח 1837, התשס"ב (21.3.2002), עמ' 210.

תקנות העבירות המינהליות (קנס מינהלי – אישור לעובד על תקופת עבודתו), התשס"ב-2002

• בתוקף סמכותי לפי סעיפים 1 ו-2 לחוק העבירות המינהליות, התשמ"ו-1985, בהסכמת שר העבודה והרווחה, ובאישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, אני מתקין תקנות אלה:

  עבירה מינהלית
  1. עבירה על סעיף 8(ב) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א-2001 (להלן – החוק), היא עבירה מינהלית.
  קנס מינהלי קצוב
  2. (א) לעבירה מינהלית כאמור בתקנה 1 יהיה קנס מינהלי קצוב בשיעור של 1,500) שקלים חדשים; ואם נעברה העבירה כאשר חלפו שבעה ימים מיום שעובד דרש בכתב אישור בדבר תחילתם וסיומם של יחסי עובד-מעביד – 3,000 שקלים חדשים. (ב) הקנס המינהלי הקצוב לעבירה מינהלית נמשכת יהיה קנס בשיעור החלק החמישים של הקנס האמור בתקנת משנה (א), לפי הענין, לכל יום שבו נמשכת העבירה לאחר שנמסרה הודעה על הטלת הקנס המינהלי. (ג) הקנס המינהלי הקצוב לעבירה מינהלית חוזרת יהיה כפל הקנס האמור בתקנת משנה (א), לפי הענין; לענין זה, "עבירה מינהלית חוזרת" – כקבוע בתקנה 1(א)(2) לתקנות העבירות המינהליות, התשמ"ו-1986.
  תחילה
  3. תחילתן של תקנות אלה שלושים ימים מיום פרסומן.
  י"ז בשבט התשס"ב (30 בינואר 2002)
  מאיר שטרית
  שר המשפטים

  —————
  1. ק"ת 6152, התשס"ב (7.2.2002), עמ' 428.

חוק עבודת נשים, התשי"ד-1954

• חוק עבודת נשים, התשי"ד-1954 1,2

  עבודות אסורות ועבודות מוגבלות
  1. שר העבודה רשאי, בתקנות, לאסור או להגביל העבדת עובדת בעבודה פלונית בתהליך ייצור פלוני או במקום עבודה פלוני שהעבודה בהם עלולה, לדעתו לפגוע במיוחד בבריאות האשה.
  תנאים לעבודת לילה (תיקונים: התשכ"ג, התשל"ג, התשמ"ו)
  2. (א) שר העבודה והרווחה רשאי לקבוע בתקנות, באישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, תנאים להעבדת עובדת בלילה, הדרושים לדעתו לענין בריאותה או בטיחותה; תקנות כאמור יכול שיהיו דרך כלל או לגבי סוגים של עבודות או תפקידים, וכן ניתן לקבוע בהן חובה על מעביד למסור הודעה על העבדת עובדת בלילה. (ב) "לילה" – פרק זמן של אחת-עשרה שעות ובהן השעות שבין 24:00 ובין 06:00, ובחקלאות השעות שבין 24:00 ובין 05:00. (ג) לא יסרב מעביד לקבל אשה לעבודה בשל כך בלבד שהיא הודיעה עם קבלתה לעבודה שאינה מסכימה מטעמים משפחתיים לעבוד בלילה; הוראות סעיף קטן זה לא יחולו על סוגי מקומות עבודה שקבע שר העבודה והרווחה בתקנות וכן על שירותים, מקומות, עבודות ותפקידים המפורטים להלן:
  (1) בשירותי המדינה שפירט שר העבודה בתקנות, לאחר שנוכח, כי עבודת לילה של עובדת בשירותים אלה היא חיונית למדינה ואינה עלולה לפגוע במיוחד בבריאות האשה; (2) במקום שמטפלים בחולים או בנכים, במוסדות החלמה ובמוסדות לטיפול בזקנים או בילדים;
  (3) בעתונות, להוציא הדפסת עתונים;
  (4) בבתי אוכל, בבתי מלון, בבתי קפה ובתי עינוג כמשמעות שעשועים ציבוריים בפקודת השעשועים הציבוריים, 1935; (5) בעבודה הקשורה במישרין לטיפול בבעלי-חיים;
  (6) בתפקידי הנהלה, או בתפקיד הדורש מידה מיוחדת של אמון אישי, כשאין העבודה עבודת כפיים;
  (7) כשתנאי העבודה ונסיבותיה אינם מאפשרים למעביד כל פיקוח על הזמן שבו נעשית העבודה;
  (8) בשירותי תעופה וים;
  (9) בסוכנויות נסיעות או תיירות שבנמלי תעופה וים או בועידות בין-לאומיות.

  סמכות בית הדין לעבודה [תיקון התשמ"ו (מס' 2)]
  3. (א) לבית דין אזורי לעבודה תהיה סמכות ייחודית לדון בתובענות שעילתן בהוראות סעיף 2(ג).
  (ב) לא יזדקק בית דין אזורי לעבודה לתובענה כאמור בסעיף קטן (א), שהוגשה לאחר שחלפו שלושה חדשים מיום היווצר העילה.
  סירוב לעבוד בלילה [תיקון התשמ"ו (מס' 2)]
  4. עובדת במקום עבודה שבו לא עבדו קודם לכן בלילה, שנדרשה לעבוד בלילה, רשאית להודיע למעבידה בכתב, לא יאוחר משלושה ימים מיום הדרישה, כי אין היא מסכימה לעבוד בלילה. [תיקון התשמ"ו (מס' 2)]
  5. (בוטל).

  חופשת לידה [תיקונים: התשמ"ו, התש"ן, התש"ן (מס' 3), התשנ"ב, התשנ"ז, התשנ"ח (מס' 2), התשנ"ט, התשס"א (מס' 2), התשס"ב, התשס"ד, התשס"ד (מס' 3), התשס"ה (מס' 2), התשס"ז (מס' 3), (מס' 6), (מס' 7), (מס' 8)] 6. (א) עובדת שקרובה ללדת יתן לה מעבידה חופשת לידה ולא יעבידנה בתוך חופשת הלידה.
  (ב) חופשת הלידה היא ארבעה עשר שבועות, מהם שבעה שבועות או פחות מזה, כרצון העובדת, לפני יום הלידה המשוער והשאר אחרי יום הלידה. (ב1)  עובדת שחלתה ואושפזה בבית חולים תוך תקופת חופשת הלידה כאמור בסעיפים קטנים (ב) ו-(ג), לתקופה העולה על שבועיים, זכאית לאלה:
  (1)3 להאריך את חופשת הלידה לתקופה שלא תעלה על תקופת האשפוז אך לא יותר מארבעה שבועות; הוראות פסקה זו יחולו גם לגבי עובדת שתקופת אשפוזה, כאמור ברישה של סעיף קטן זה, אינה רצופה; בסעיף זה, "אשפוז" – שהות של אדם בבית חולים במשך 12 שעות לפחות לשם קבלת טיפול רפואי; (2) לפצל את חופשת הלידה כך ששלושה שבועות או יותר יהיו תכוף לאחר יום הלידה ויתרת החופשה תחל במהלך תקופת האשפוז או עם סיומה. לא יהיה תוקף לזכאות לפי סעיף קטן זה אלא אם כן הודיעה העובדת על מימושה בדרך, במועד ולמי שקבע שר העבודה והרווחה בתקנות. (ג) עובדת שילדה בלידה אחת יותר מילד אחד זכאית להאריך את חופשת הלידה בשלושה שבועות נוספים בעד כל ילד נוסף שילדה באותה לידה, החל בילד השני; (ד) עובדת שהילד אשר ילדה חייב להישאר בבית החולים או לחזור לבית החולים לאישפוז, תוך תקופת חופשת הלידה כאמור בסעיפים קטנים (ב) או (ג), לתקופה העולה על שבועיים, זכאית לאלה:
  (1)4 להאריך את חופשת הלידה לתקופה שלא תעלה על תקופת האישפוז, אך לא ביותר מארבעה שבועות; הוראות פסקה זו יחולו גם לגבי עובדת שתקופת אשפוזו של הילד אשר ילדה, כאמור ברישה של סעיף קטן זה, אינה רצופה; (2) לפצל את חופשת הלידה כך ששלושה שבועות או יותר יהיו תכוף לאחר יום הלידה ויתרת החופשה תחל במהלך תקופת האשפוז או עם סיומה; לא יהיה תוקף לזכאות לפי סעיף קטן זה אלא אם כן העובדת הודיעה על מימושה בדרך, במועד ולמי שקבע שר העבודה והרווחה בתקנות. (ד1)  (1) עובדת שהילד אשר ילדה חייב להיות מאושפז בבית חולים לתקופה של 6 שבועות או יותר, בתוך תקופת חופשת הלידה כאמור בסעיפים קטנים (ב), (ב1), (ג) ו-(ד), זכאית להאריך את חופשת הלידה כמפורט בפסקאות משנה (א) עד (ד) לפי התקופה הארוכה מביניהן:
  (א) בשבוע אחד, אם האשפוז היה 6 שבועות לפחות;
  (ב) ב-2 שבועות, אם האשפוז היה 8 שבועות לפחות;
  (ג) ב-3 שבועות, אם האשפוז היה 10 שבועות לפחות;
  (ד) ב-4 שבועות, אם האשפוז היה 12 שבועות לפחות.
  (1א) (נמחקה).
  (2) לא יהיה תוקף לזכאות לפי סעיף קטן זה אלא אם כן העובדת הודיעה על מימושה בדרך, במועד ולמי שקבע השר.
  (3) לענין סעיף קטן זה, "תקופת חופשת הלידה" – התקופה שמתחילת חופשת הלידה ועד לסיומה.
  (ד2) הזכאות להארכת חופשת הלידה לפי סעיפים קטנים (ב1) עד (ד1) היא מצטברת, ובלבד שכל ההארכות לפי סעיפים קטנים (ב1)(1) ו-(ד)(1) לא יעלו יחד על ארבעה שבועות. (ה) על אף האמור בסעיף קטן (ב) מותר לקצר את חופשת הלידה, בהסכמת העובדת ובאישור שבכתב מאת רופא, אם הנולד איננו בחיים או שהעובדת הסכימה שילדה יאומץ לפי חוק אימוץ ילדים, התשמ"א-1981, או שהיא אם נושאת כמשמעותה בחוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד), התשנ"ו-1996 (להלן – אם נושאת), ובלבד שהחופשה תכלול לפחות שלושה שבועות שאחרי הלידה ואולם לגבי עובדת שהסכימה שילדה יאומץ או לגבי עובדת שהיא אם נושאת, לא יהיה תוקף לזכאותה לפי סעיף קטן זה אלא אם כן הודיעה על הסכמתה לקצר את חופשת הלידה בדרך, במועד ולמי שקבע שר התעשיה המסחר והתעסוקה, בהתייעצות עם שר הרווחה והשירותים החברתיים. (ו) שר העבודה רשאי לנקוב, בתקנות, עבודות מסויימות שבהן תהא חופשת הלידה שלפני יום הלידה המשוער פרק זמן שקבע בתקנות ושלא יעלה על שבעה שבועות. (ז)5 (1) עובדת הזכאית לדמי לידה לפי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשכ"ח-1968, והיא ומעבידה או המעביד בלבד נהגו לשלם תשלומים להבטחת פנסיה או לקרן השתלמות, ימשיך המעביד לשלם תשלומים כאמור בעד התקופה שבעדה שולמו דמי הלידה ובלבד שהעובדת שילמה בעד התקופה האמורה את התשלומים החלים עליה, אם חלים, להבטחת הזכויות האמורות, והכל בשיעורים ולפי שכר העבודה כאילו הוסיפה העובדת לעבוד בתקופה האמורה. (2) האמור בפסקה (1) יחול על מעביד שבינו לבין העובדת התקיימו יחסי עובד ומעביד כל תקופת ההריון והעובדת עבדה אצלו ששה חדשים לפחות בתכוף לפני תחילת ההריון. (3) השר, באישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, יקבע בתקנות מועדים וכללים לתשלום הסכומים כאמור בפסקה (1); בתקנות כאמור רשאי השר לקבוע כללים שונים למעביד ולעובדת. (ז1) (1) עובד שבת זוגו ילדה, ומתקיימים לגביו כל התנאים המפורטים להלן, ייתן לו מעבידו חופשת לידה בהתאם להוראות פסקה (2):
  (א) הילד נמצא עמו ובהחזקתו;
  (ב) הילד נמצא בטיפולו הבלעדי של העובד מחמת נכות או מחלה של בת הזוג ורופא אישר בכתב כי בשל הנכות או המחלה כאמור בת הזוג אינה מסוגלת לטפל בילד. (2) על זכאותו של עובד לחופשת לידה לפי סעיף קטן זה יחולו הוראות סעיפים קטנים (ב), (ג), (ד) ו-(ד1), ואולם חופשת הלידה של העובד תחל ביום שבו החלו להתקיים לגביו התנאים האמורים בפסקה (1), ותקופתה תהיה למשך יתרת תקופת חופשת הלידה של בת הזוג שלא נוצלה על ידה עד ליום האמור וכל עוד מתקיימים לגבי העובד התנאים האמורים, ולעניין עובד שבת זוגו אינה זכאית לחופשת לידה לפי סעיף זה – למשך יתרת התקופה שבה היתה בת זוגו בחופשת לידה אילו היתה זכאית לה לפי סעיף זה. (3) יצא עובד לחופשת לידה לפי סעיף קטן זה, אין בכך כדי לדחות, להאריך או לקצר את חופשת הלידה של בת זוגו. (4) שר התעשיה המסחר והתעסוקה, באישור ועדת העבודה הרווחה והבריאות של הכנסת, רשאי לקבוע כללים לביצוע הוראות פסקה (1), ובין השאר, כללים בדבר חובת מסירת הודעה למעביד על ידי העובד (ח) 6(1) עובד שאשתו ילדה, יתן לו מעבידו חופשת לידה חלקית, בתקופת חופשת הלידה שנותרה מתום ששת השבועות הראשונים שלאחר יום הלידה, אם התקיימו כל אלה:
  (א) אשתו זכאית לחופשת לידה והיא הסכימה בכתב לוותר על חלק מחופשת הלידה המגיעה לה בתקופה שנותרה מתום ששת השבועות הראשונים שלאחר יום הלידה; (ב) אשתו עבדה בתקופה האמורה בפסקה משנה (א).
  (2) שר התעשיה המסחר והתעסוקה יקבע כללים לביצוע הוראות פסקה (1), ובין השאר כללים בדבר חובת מסירת הודעה למעביד על ידי שני בני הזוג; (3) שר התעשיה המסחר והתעסוקה יקבע, באישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, נסיבות מיוחדות שבהתקיימן יהיה עובד זכאי לחופשת לידה לפי הוראות סעיף קטן זה, אף אם לא התקיים האמור בפסקה (1)(ב). (ט) היעדרות מעבודה לרגל חופשת לידה לפי הוראות סעיף זה לא תפגע בזכויות התלויות בוותק אצל המעביד.

  חופשת אימוץ (תיקונים: התשל"ב, התשנ"ח, התשס"ד, התשס"ז)
  6א. (א) האמור בסעיפים 6, 7(ג)(3) ו-(ד), 7א ו-9(ג) יחול, בשינויים המחוייבים ובתיאומים ששר העבודה, באישור ועדת העבודה של הכנסת, יקבע בתקנות, גם על עובדת המקבלת לביתה לשם אימוץ ילד שגילו אינו עולה על עשר שנים, ובלבד שהעובדת תהיה זכאית לחופשה האמורה בסעיף 6 (להלן – החופשה העיקרית) מהיום שבו נתנה הודעה לפקיד סעד כאמור בסעיף 6 לחוק אימוץ ילדים, התשמ"א-1980 להיעדרות האמורה בסעיף 7(ג)(3) מהיום שבו נסתיימה החופשה העיקרית עד תום ארבעה חודשים מאותו יום, ולהיעדרות האמורה בסעיף 7(ד) מהיום שבו נסתיימה החופשה העיקרית. לענין סעיף זה, "עובדת" – לרבות עובד. (ב) התקבל ילד לאימוץ על ידי שני בני זוג, יחולו ההוראות בדבר החופשה העיקרית רק על אחד מהם, לפי בחירתם, בהתאם לתקנות שקבע שר העבודה והרווחה באישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת.
  חופשה להורה מיועד [תיקונים: התשנ"ו, התשס"ד, התשס"ז, התשס"ז (מס' 8)]
  6ב. האמור בסעיפים 6, 7(ג)(3), 7(ד), 7א ו-9(ג) יחול, בשינויים המחוייבים ובתיאומים ששר העבודה באישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת יקבע בתקנות, גם על עובד או עובדת שקיבלו למשמורתם ילד כהורה מיועד לפי הוראות חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד), התשנ"ו-1996.
  זכות להיעדר מהעבודה [תיקונים: התשכ"ד, התשל"ו, התשמ"א, התש"ן, התש"ן (מס' 2), התשנ"ח (מס' 3), התש"ס התשס"ז (מס' 8)] 7. (א) עובדת שהפילה רשאית להיעדר מעבודתה שבוע לאחר ההפלה, ואם אישר רופא כי מצב בריאותה מחמת ההפלה מחייב שתיעדר זמן רב יותר – הזמן שקבע הרופא, אך לא יותר מששה שבועות. (ב) דין העדר מכוח סעיף קטן (א) כדין העדר מפאת מחלה.
  (ג) עובדת רשאית להיעדר מעבודתה:
  (1) בחדשי ההריון, אם אישר רופא בכתב כי מצבה הרפואי לרגל ההריון מחייב זאת ובמידה שאישר; דין היעדרות לפי פסקה זו כדין היעדרות מפאת מחלה, אלא אם כן העובדת זכאית לגמלה לשמירת היריון לפי סעיף 59 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, בעבור תקופה זו, או שהיא זכאית לתשלום בשל ההיעדרות מכוח דין אחר, הסכם קיבוצי או חוזה עבודה; היעדרות מכוח פסקה זו לא תפגע בזכויות התלויות בוותק של העובדת אצל מעבידה; (1א) בחודשי ההיריון, אם אישר רופא בכתב7, על גבי טופס שנקבע בתקנות, כי סוג העבודה, מקום ביצוע העבודה או אופן ביצוע העבודה מסכנים את העובדת בשל היותה בהיריון, או את עוברה; דין היעדרות לפי פסקה זו כדין חופשה ללא תשלום, ואולם היעדרות לפי פסקה זו לא תפגע בזכויות התלויות בוותק של העובדת אצל מעבידה; הוראות פסקה זו לא יחולו אם מעבידה של העובדת מצא לה עבודה חלופית מתאימה; (1ב) בחודשי ההיריון, אם אישר רופא בכתב7, על גבי טופס שנקבע בתקנות, כי בשל סוג העבודה, מקום ביצוע העבודה או אופן ביצוע העבודה, נבצר מהעובדת לבצע את עבודתה בשל היותה בהיריון; דין היעדרות לפי פסקה זו כדין חופשה ללא תשלום, ואולם היעדרות לפי פסקה זו לא תפגע בזכויות התלויות בוותק של העובדת אצל מעבידה; הוראות פסקה זו לא יחולו אם מעבידה של העובדת מצא לה עבודה חלופית מתאימה; (1ג) מתום חופשת הלידה, ועד תום שישה חודשים מיום הלידה, בתקופה שבה היא מניקה, בהתקיים כל אלה:
  (1) העובדת הודיעה למעבידה שהיא מניקה;
  (2) העבדתה נאסרה בתקופה שבה היא מניקה בשל ההנקה, לפי הוראות סעיף 1;
  (3) מעבידה של העובדת לא מצא לה עבודה חלופית מתאימה;
  (4) העובדת אינה רשאית להיעדר מעבודתה לפי סעיף קטן (ד);
  היעדרה של עובדת מעבודתה לפי פסקה זו דינו כדין חופשה ללא תשלום, וזמן היעדרה לא יבוא במניין לגבי זכויות התלויות בוותק; (2) מתום חופשת הלידה עד תום ששה חדשים מאותו יום, אם אישר רופא כי מצבה עקב הלידה מחייב זאת ובמידה שאישר. דין היעדרות לפי פסקה זו כדין היעדרות מפאת מחלה; (3) מתום חופשת הלידה עד תום ארבעה חדשים מאותו יום – שעה אחת ביום, בתנאי שהיא מועסקת במשרה מלאה; ההיעדרות המותרת על פי פסקה זו היא בנוסף להפסקות על-פי חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951, ואין מנכים אותה משכר עבודתה; (4) בתקופה, כאמור בתקנות, שבה היא עוברת טיפולי פוריות לרבות טיפולי הפריה חוץ-גופית, אם אישר הרופא המטפל בכתב כי הטיפול מחייב זאת ובמידה שאישר, ובלבד שהודיעה על כך למעבידה מראש; דין היעדרות לפי פסקה זו כדין היעדרות מפאת מחלה; (5) בתקופה שבה היא שוהה במקלט לנשים מוכות באישור לשכת הסעד או משרד העבודה והרווחה, ובלבד שהתקופה לא תעלה על שישה חודשים בתקופת שנים עשר החודשים שלאחר תחילת שהייתה במקלט כאמור; העדרה של עובדת מעבודתה לפי פסקה זו דינה כדין חופשה בלא תשלום, וזמן העדרה לא יבוא במנין לגבי זכויות התלויות בוותק; הוראות פסקה זו יחולו על עובדת שעבדה אצל אותו מעביד או באותו מקום עבודה תקופה של שישה חודשים רצופים או יותר; לענין פסקה זו –
  "אישור" – הפניה מראש או אישור בדיעבד;
  "לשכת סעד" – כמשמעותה בחוק שירותי הסעד, התשי"ח-1958;
  "מקלט לנשים מוכות" – מקום שבו שוהה אישה מוכה מחשש לחייה או לחיי ילדה, לרבות מקום כאמור שאינו נתמך בידי המדינה או רשות מקומית; לא יהיה תוקף לזכאות לפי פסקה זו אלא אם כן הודיעה העובדת על מימושה למעביד בדרך ובמועד כפי שקבע שר העבודה והרווחה. (ג1) הוראת סעיף קטן (ג)(4) תחול גם על עובד העובר טיפולי פוריות.
  (ג2) (1) עובד רשאי להיעדר מעבודתו בהתקיים האמור בפסקה מפסקאות משנה (א) או (ב), ולתקופה כמפורט בהן:
  (א) בת זוגו של העובד החליטה לפצל את חופשת הלידה לפי הוראות סעיף 6(ב1)(2) – למשך התקופה שבה היא מאושפזת ושבה פוצלה חופשת הלידה כאמור אך לא יותר מארבעה שבועות; (ב) לעובד נולד ילד והילד נמצא עמו ובהחזקתו הבלעדית (בפסקת משנה זו – החזקה בלעדית) – מהיום שבו הילד נמצא בהחזקתו הבלעדית וכל עוד הוא נמצא בהחזקה כאמור, למשך יתרת תקופת חופשת הלידה של היולדת שלא נוצלה על ידה עד ליום האמור, ולעניין יולדת שאינה זכאית לחופשת לידה לפי סעיף 6 – למשך יתרת תקופת חופשת הלידה שלה היתה זכאית אילו חלו לגביה הוראות הסעיף האמור. (2) לא יהיה תוקף לזכאות לפי סעיף קטן זה אלא אם כן הודיע העובד על מימושה למעבידו בדרך ובמועד שקבע שר התעשיה המסחר והתעסוקה. (3) היעדרות של עובד מעבודתו לפי פסקה (1) דינה כדין חופשה ללא תשלום, ואולם היעדרות כאמור לא תפגע בזכויות התלויות בוותק של העובד אצל מעבידו. (4) עובד שנעדר מעבודתו לפי פסקה (1) והתייצב לעבודה לפני תום תקופת חופשתו, או הביע את רצונו לחזור לעבודה כאמור לא יוכל המעביד לדחות את החזרתו לעבודה יותר משבועיים מיום שהתייצב או הביע את רצונו לחזור. (ד) (1) עובדת שעבדה עד תחילת חופשת הלידה אצל אותו מעביד או באותו מקום עבודה לפחות עשרים וארבעה חדשים רצופים, רשאית להיעדר מהעבודה, מתום חופשת הלידה, מספר חדשים כרבע מספר החדשים שבהם עבדה כאמור, אך לא יותר משנים-עשר חדשים מיום הלידה וחלק של חודש לא יבוא במנין; (2) העדרה של העובדת מעבודתה מכוח פיסקה (1) דינו כדין חופשה ללא תשלום, וזמן היעדרה לא יבוא במנין לגבי זכויות התלויות בוותק; (3) עובדת שנעדרה מעבודתה מכוח פיסקה (1) והתייצבה לעבודה לפני תום תקופת חופשתה, או הביעה רצונה לחזור לעבודה כאמור, לא יוכל המעביד לדחות את החזרתה לעבודה יותר מארבעה שבועות מיום שהתייצבה או הביעה רצונה לחזור. (ד1) הוראות סעיף קטן (ד) אף כשהן חלות מכוח סעיף 6א או 6ב יחולו בשינויים המחוייבים, על עובד שעבד אצל אותו מעביד או באותו מקום עבודה לפחות עשרים וארבעה חדשים רצופים עד יום הולדת ילדו, ובלבד שנתקיים בו אחד מאלה:
  (1) בת זוגו הועסקה כעובדת במשך ששה חדשים רצופים לפחות בסמוך לפני תחילת העדרותו מהעבודה בהתאם להוראות סעיף קטן (ד). (2) הילד נמצא בהחזקתו הבלעדית, או בטיפולו הבלעדי מחמת נכות או מחלה של בת זוגו.
  (ד2) נעדר אחד מבני-זוג מן העבודה כאמור בסעיף קטן (ד) או (ד1), לפי הענין, לא יחולו הוראות אותם סעיפים קטנים על בן-הזוג השני; אולם, אם נעדר אחד מבני הזוג תקופה קצרה מהאמור בסעיפים קטנים (ד) או (ד1) לפי הענין, רשאי בן זוגו להעדר מהעבודה על פי הוראות אותם סעיפים קטנים למשך יתרת התקופה האמורה.
  (ד3)  לענין חישוב תקופת העבודה הרצופה כאמור בסעיפים קטנים (ד) ו-(ד1), יראו כעבודה גם תקופת הפסקה בעבודה שבה נמשכים יחסי עובד ומעביד. (ד4)  שר העבודה והרווחה רשאי לקבוע בתקנות, באישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, הוראות בדבר חובת מסירת הודעות למעביד לענין סעיף זה, מאת בני-זוג או אחד מהם ותוצאות אי מסירת הודעות כאמור. (ה) (1) בלי לגרוע מהוראות סעיף קטן (ג)(1), רשאית עובדת להיעדר מעבודתה, ללא ניכוי משכר עבודתה, לשם פיקוח רפואי במשך חדשי ההריון ובדיקות רפואיות שגרתיות הקשורות בהריון הנעשים על ידי רופא נשים או הנעשים בתחנה לבריאות האם והילד שאישר משרד הבריאות (להלן – התחנה), לרבות בדיקות שגרתיות כאמור הנערכות מחוץ לתחנה על פי הפניית התחנה. בפסקה זו, "רופא נשים" – רופא מורשה בעל תואר מומחה ביילוד ובגינקולוגיה שניתן לו על פי פקודת הרופאים [נוסח חדש], התשל"ז-1976 (להלן – הפקודה), או רופא מורשה המתמחה לקראת קבלת התואר האמור, במוסד מוכר לפי הפקודה, בפיקוחו של רופא בעל התואר האמור. (2) תקופת ההיעדרות מהעבודה כאמור בפסקה (1) לא תעלה על אחת מאלה:
  (א) לגבי אשה העובדת שבוע עבודה מלא, כנהוג במקום עבודתה, יותר מארבע שעות ביום – 40 שעות במשך חדשי הריונה; (ב) לגבי אשה העובדת עד ארבע שעות ביום, שבוע עבודה מלא כנהוג במקום עבודתה – 20 שעות במשך חדשי הריונה.
  (3) שר העבודה רשאי, באישור ועדת העבודה של הכנסת, לקבוע בתקנות –
  (א) הוראות לביצוע פסקאות (1) ו-(2);
  (ב) לגבי סוגי עובדות ובאזורים שיקבע – מספר שעות אחר להיעדרות עובדת מעבודתה כאמור ובלבד שלא יפחת מהאמור בפסקה (2); (ג) הוראות משלימות בדבר זכותה של אשה העובדת אצל יותר ממעביד אחד להיעדר מעבודתה כאמור בפסקה (1) כאילו היתה עובדת אצל מעביד אחד לענין האמור בפסקה (2).
  הפרשות לקופת גמל בחופשת לידה ובשמירת הריון [תיקונים: התשס"ד, התשס"ה (מס' 3), התשס"ז (מס' 8)]
  7א. 8 (א) עובד או עובדת הזכאים לדמי לידה לפי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (בסעיף זה – דמי לידה), או עובדת הזכאית לגמלת שמירת הריון לפי החוק האמור (בסעיף זה – גמלת שמירת הריון), והם ומעבידם או המעביד בלבד, נהגו לשלם תשלומים לקופת גמל, ימשיך המעביד לשלם תשלומים כאמור בעד התקופה שבעדה שולמו דמי הלידה או גמלת שמירת ההריון, לפי הענין, ובלבד שהעובדת או העובד שילמו בעד התקופה האמורה את התשלומים החלים עליהם, אם חלים, להבטחת הזכויות האמורות, והכל בשיעורים ולפי שכר העבודה כאילו הוסיפו העובדת או העובד לעבוד בתקופה האמורה; בסעיף קטן זה, "קופת גמל" – כהגדרתה בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל), התשס"ה-2005. (ב) האמור בסעיף קטן (א) יחול על מעביד שהעובדת או העובד עבדו אצלו שישה חודשים לפחות בתכוף לפני תחילת ההריון של הועבדת או של בת זוגו של העובד, לפי הענין, ולענין תשלומים בתקופת הזכאות לדמי לידה – אם נוסף על כך התקיימו יחסי עובד ומעביד ביניהם בכל תקופת ההריון. (ג) השר, באישור ועדת העבודה הרווחה והבריאות של הכנסת, יקבע מועדים וכללים לתשלום הסכומים האמורים בסעיף קטן (א); בתקנות כאמור רשאי השר לקבוע כללים שונים למעביד ולעובדת או לעובד.
  איסור העבדה בחופשת לידה [תיקון התשס"ז (מס' 8)]
  8. לא יעביד מעביד עובדת או עובד בידעו שהם בחופשת לידה.

  הגבלת פיטורים [תיקונים: התש"ן, התשנ"ח, התש"ס, התשס"א, התשס"ו, התשס"ז (מס' 2), (מס' 5), (מס' 8), (מס' 9), התשס"ח] 9. (א) לא יפטר מעביד עובדת שהיא בהריון וטרם יצאה לחופשת לידה אלא בהיתר מאת שר העבודה והרווחה, ולא יתיר השר פיטורים כאמור אם הפיטורים הם, לדעתו, בקשר להריון; הוראות סעיף קטן זה יחולו הן על עובדת קבועה והן על עובדת ארעית או זמנית ובלבד שהעובדת עבדה אצל אותו מעביד או באותו מקום עבודה ששה חדשים לפחות. (ב) היה המעביר קבלן כוח אדם והעובדת הועסקה אצלו בפועל במשך שישה חודשים לפחות יראו, לענין סעיף קטן (א), גם הפסקה זמנית של העסקתה כפיטורים; בסעיף זה, "קבלן כוח אדם" – כהגדרתו בסעיף 1 לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, התשנ"ו-1996. (ב1) (1) לעניין עובדת של קבלן כוח אדם המועסקת אצל מעסיק בפועל במשך שישה חודשים לפחות, יחולו הוראות אלה:
  (א) לא יגרום מעסיק בפועל לכך שקבלן כוח אדם יפטר עובדת בהיריון בניגוד להוראות סעיף זה;
  (ב) פוטרה עובדת בהיריון בניגוד להוראות סעיף זה, חזקה היא שהמעסיק בפועל הוא שגרם לפיטורים, אלא אם כן הוכיח אחרת; (ג) בקשה להיתר לפי סעיף קטן (א) תוגש הן בידי המעסיק בפועל והן בידי קבלן כוח האדם.
  (2) הוראות סעיף קטן זה באות להוסיף על החובות והאיסורים החלים על קבלן כוח אדם כמעביד לפי כל דין.
  (3) בסעיף קטן זה, "מעסיק בפועל" ו"קבלן כוח אדם" – כהגדרתם בחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, התשנ"ו-1996. (ג) (1) לא יפטר מעביד עובדת או עובד בחופשת לידה או בימי היעדרם מעבודה לפי סעיף 7(ג)(2) או (ג2), ולא ייתן הודעת פיטורים למועד החל בתקופות האמורות. (1א) לא יפטר מעביד עובדת או עובד בתקופה של 60 ימים לאחר תום חופשת הלידה או לאחר תום ימי ההיעדרות, כאמור בפסקה (1), לפי העניין, ולא ייתן הודעת פיטורים למועד החל בתקופה האמורה, אלא בהיתר מאת שר התעשיה המסחר והתעסוקה; השר לא יתיר פיטורים לפי פסקה זו אלא אם כן שוכנע כי מתקיימים כל אלה:
  (א) הפיטורים אינם בקשר ללידה, לחופשת הלידה או להיעדרות כאמור;
  (ב) עסקו של המעביד חדל לפעול או שהמעביד הוכרז כפושט רגל לפי פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980, ואם הוא תאגיד – ניתן צו פירוק לפי פקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983; לעניין זה, "חדל לפעול" – כהגדרתו בסעיף 9ב. (2) לא יפטר מעביד עובד או עובדת, בימי העדרם מהעבודה לפי סעיף 7(ג)(1ג), (ד)(1) או (ד1) או במשך תקופה של שישים ימים לאחר תום ההיעדרות כאמור, ולא יתן הודעת פיטורים למועד החל בתקופות האמורות, אלא בהיתר מאת שר התעשיה המסחר והתעסוקה, ולא יתיר השר פיטורים לפי פסקה זו אם הם לדעתו בקשר ללידה או להיעדרות כאמור. (3) במניין ימי הודעה מוקדמת לפיטורים לא יבואו התקופות האמורות בפסקאות (1) ו-(1א).
  (ד) לא יפטר מעביד עובדת השוהה במקלט לנשים מוכות בימי העדרה מעבודתה לפי סעיף 7(ג)(5) או במשך תקופה של תשעים ימים לאחר תום ימי ההיעדרות כאמור, ולא ייתן הודעת פיטורים למועד החל בתקופות האמורות, אלא בהיתר מאת שר העבודה והרווחה, ולא יתיר השר פיטורים כאמור אם הפיטורים הם, לדעתו, בקשר לשהייה במקלט; במנין ימי הודעה מוקדמת לפיטורים, לא יבואו התקופות האמורות בסעיף קטן זה. (ה) לא יפטר מעביד עובדת העוברת טיפולי הפריה חוץ גופית או עובד או עובדת העוברים טיפולי פוריות, לקראת ילדם הראשון או השני, בימי העדרם מעבודה לפי סעיף 7(ג)(4) או (ג1), לפי הענין, או במשך תקופה של 150 ימים לאחר תום ימי ההיעדרות כאמור, אלא בהיתר מאת שר העבודה והרווחה, ולא יתיר השר פיטורים כאמור אם הפיטורים הם, לדעתו, בקשר עם היעדרות כאמור; הוראת סעיף קטן זה תחול גם לגבי עובד או עובדת שהם הורים לילדים מבני זוג קודמים, העוברים טיפולים כאמור בסעיף קטן זה לקראת ילדם הראשון או השני מבן הזוג הנוכחי; הוראת סעיף קטן זה לא תחול על מעביד, לגבי עובד או עובדת כאמור, שחלפו שנתיים מהיום הראשון להיעדרותם מעבודה אצלו או באותו מקום עבודה, לפי הסעיף האמור. (ו) לא יפטר מעביד עובדת בימי היעדרה מעבודה לפי סעיף 7(א) ולא ייתן הודעת פיטורים למועד החל בתקופה האמורה; במניין ימי הודעה מוקדמת לפיטורים לא תבוא התקופה האמורה בסעיף קטן זה. (ז) בסעיף זה, "פיטורים" – לרבות אי-חידוש חוזה עבודה לתקופה קצובה שהוא אחד מאלה:
  (1) חוזה עבודה לתקופה קצובה של שנים עשר חודשים או יותר;
  (2) חוזה עבודה לתקופה קצובה הפחותה משנים עשר חודשים, שהאריך או שחידש העסקה קודמת שהיתה סמוך לפני תחילת תוקפו של החוזה.
  איסור פגיעה בהיקף משרה או בהכנסה [תיקון התשס"ז (מס' 8)]
  9א. (א) לא יפגע מעביד בהיקף המשרה או בהכנסה של עובדת או עובד שחלה הגבלה על פיטוריהם לפי סעיף 9, בתקופה שבה חלה ההגבלה כאמור אלא בהיתר מאת שר התעשיה המסחר והתעסוקה, ולא יתיר השר פגיעה כאמור אם היא לדעתו בקשר לעילה שבשלה חלה אותה הגבלה. (ב) בסעיף זה –
  "פגיעה", בהיקף המשרה – למעט שינוי זמני בהיקף המשרה לפי בקשה שיזמו העובדת או העובד בשל מצבם הרפואי לפי אישור בכתב מאת רופא; "פגיעה", בהכנסה, למעט –
  (1) פגיעה בהכנסה החלה במקום העבודה מכוח דין או הסכם קיבוצי;
  (2) פגיעה ברכיב השכר המשולם לעובדת או לעובד בהתאם לתפוקת עבודתם ובלבד שהפגיעה בתפוקתם של העובדת או העובד לא נגרמה מסיבות התלויות במעביד.
  היתר לגבי עובדת בהריון – תחילת תוקף [תיקונים: התשס"ד (מס' 2), התשס"ז (מס' 8)]
  9ב. החליט שר התעשיה המסחר והתעסוקה לתת היתר לפי סעיף 9(א) או סעיף 9א לגבי עובדת בהיריון, לא יינתן ההיתר לגבי התקופה שקדמה ליום מתן ההחלטה בבקשה להיתר, ואולם רשאי הוא לתת את ההיתר למועד הקודם ליום מתן ההחלטה, אם התקיים האמור באחת מהפסקאות (1) עד (5) וכאמור בהן, לפי הענין:
  (1) המעביד הוכיח כי לא ידע ולא היה עליו לדעת ביום הפיטורים או ביום הפגיעה בהיקף המשרה או בהכנסה, לפי הענין, שהעובדת בהריון, ולדעת השר לא יהיה זה צודק לתת את ההיתר רק מיום מתן ההחלטה בבקשה להיתר; לענין פסקה זו, "יום הפיטורים", "יום הפגיעה בהיקף המשרה או בהכנסה" – היום שבו היו אמורים הפיטורים או הפגיעה בהיקף המשרה או בהכנסה, לפי הענין, להיכנס לתוקפם אלמלא הוראות סעיף 9(א) או 9א; (2) המעביד הוכיח כי התקיימו נסיבות חמורות, ולדעת השר לא יהיה זה צודק לתת את ההיתר רק מיום מתן ההחלטה בבקשה להיתר, ובלבד שההיתר לא יינתן לגבי תקופה שקדמה ליום הגשת הבקשה להיתר; (3) המעביד הוכיח כי הוא הוכרז פושט רגל לפי פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980, ואם הוא תאגיד – כי ניתן צו פירוק לפי פקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983, ובלבד שההיתר לא יינתן לגבי תקופה שקדמה ליום הגשת הבקשה להיתר, או ליום ההכרזה או מתן צו הפירוק, לפי הענין, המוקדם מביניהם; (4) המעביד הוכיח כי עסקו חדל לפעול, ובלבד שההיתר לא יינתן לגבי תקופה שקדמה ליום שבו חדל העסק לפעול או ליום הגשת הבקשה להיתר, המאוחר מביניהם; (5) המעביד הוכיח כי עסקו חדל לפעול בשל נסיבות לא צפויות שכתוצאה מהן לא היתה לו אפשרות לבקש היתר לפני שהעסק חדל לפעול, ובלבד שלא יינתן היתר לגבי תקופה שקדמה ליום שבו חדל העסק לפעול; לענין פסקאות משנה (4) ו-(5), "חדל לפעול" – הפסקת פעילות שאינה זמנית.

  עבודה בשעות נוספות ובמנוחה השבועית ועבודת לילה [תיקונים: התשמ"ו (מס' 2), התשנ"ח, התשס"ז (מס' 8)]
  10. (א) עובדת שהיא בחודש החמישי להריונה תודיע על כך למעבידה, ומשעשתה כך, או משנודע על כך למעביד בדרך אחרת, לא יעבידנה בשעות נוספות ובמנוחה השבועית מהחודש החמישי להריון ואילך, אף אם היה רשאי או הותר לעשות זאת על פי חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951; הוא הדין לגבי עבודת לילה, אם העובדת הודיעה למעבידה בכתב, כי אין היא מסכימה לעבוד עבודת לילה. (ב) על אף הוראות סעיף קטן (א), רשאי מעביד להעביד עובדת בהריון, בשעות נוספות או במנוחה השבועית, אם העובדת הסכימה לכך בכתב ומסרה למעבידה אישור רפואי של רופא מומחה ביילוד ובגינקולוגיה, כי אין מניעה להעבידה בשעות נוספות, ובכפוף לתנאי האישור.
  פנקס העובדות
  11. (א) מעביד חייב לנהל פנקס שבו יירשמו ביחס לכל עובדת פרטים אלה:
  (1) השם ושם המשפחה;
  (2) הכתובת;
  (3) תיאור עבודתה;
  (4) תאריך תחילת העבודה;
  (5) תקופת חופשת הלידה;
  (6) תקופת העדרה מהעבודה לפי סעיף 7;
  (7) כל פרט אחר שנקבע בתקנות.
  (ב) שר העבודה יקבע, בהודעה שתפורסם ברשומות, את סוגי המעבידים שעליהם יחול סעיף זה, ורשאי הוא לקבוע כאמור שהפנקס יהיה חלק מפנקס אחר שהמעביד חייב לנהלו על פי חוק ששר העבודה ממונה על ביצועו.
  פרסום הוראות החוק
  12. מעביד שסעיף 11 חל עליו יביא לידיעת הנשים המועבדות אצלו את הוראות חוק זה, כולן או מקצתן, הכל כפי שנקבע בתקנות.
  סמכויות פיקוח [תיקון התשס"ז (מס' 8)]
  13. (א) שר התעשיה המסחר והתעסוקה ימנה מפקחים, מבין עובדי משרדו, לשם פיקוח על ביצוע ההוראות לפי חוק זה. (ב) לא יתמנה מפקח כאמור בסעיף קטן (א) אלא אם כן קיבל הכשרה מתאימה כפי שהורה שר התעשיה המסחר והתעסוקה, בהתייעצות עם השר לביטחון הפנים. (ג) לשם מילוי תפקידיו רשאי מפקח שמונה לפי הוראות סעיף קטן (א) (להלן – מפקח) –
  (1) לדרוש ממעביד או ממעסיק בפועל, מעובד שלהם או מאדם שפעל מטעמם או בעבורם, מידע ומסמכים בכל עניין הנוגע לחוק זה; (2) להיכנס, בכל עת סבירה, למקום שיש לו יסוד להניח כי מועסקים בו בני אדם, או כי בו מתנהל עסקו של המעביד או של המעסיק בפועל, ובלבד שלא ייכנס למקום המשמש למגורים אלא לפי צו של שופט. (ד) התעורר חשד לביצוע עבירה לפי הוראות חוק זה, רשאי מפקח לחקור אדם שלדעתו קשור לביצוע עבירה כאמור, או עשוי להיות לו מידע לגביה, וכן לתפוס כל חפץ, לרבות מסמך, הקשור לביצוע עבירה כאמור; על חקירה לפי סעיף קטן זה יחולו הוראות סעיפים 2 ו-3 לפקודת הפרוצדורה הפלילית (עדות), ועל דבר שנתפס לפי סעיף קטן זה יחולו הוראות הפרק הרביעי לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט-1969. (ה) בסעיף זה, "מעסיק בפועל" – כהגדרתו בחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, התשנ"ו-1996.

  סמכות שיפוט ותרופות [תיקון התשס"ו (מס' 2)]
  13א. (א) לבית הדין האזורי לעבודה תהא סמכות ייחודית לדון בהליך אזרחי בשל הפרת הוראות לפי חוק זה, והוא רשאי –
  (1) לפסוק פיצויים אף אם לא נגרם נזק של ממון, בשיעור שייראה לו בנסיבות הענין;
  (2) ליתן צו מניעה או צו עשה, אם ראה שהענקת פיצויים בלבד לא תהא צודקת; בבואו להוציא צו כאמור יביא בית הדין בחשבון, בין השאר, את השפעת הצו על יחסי העבודה במקום העבודה ואת האפשרות שעובד אחר ייפגע, ולגבי פיטורים הנובעים מצמצומים בעבודה גם את הוראותיו של הסכם קיבוצי החל על הצדדים; הוראות פסקה זו כוחן יפה על אף האמור בסעיף 3(2) לחוק חוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970. (ב) (1) מצא בית הדין האזורי לעבודה כי העובד או העובדת שהגישו תובענה, פוטרו בניגוד להוראות סעיף 9, יפסוק פיצויים שסכומם לא יפחת מ-150% מהשכר שהיה מגיע להם במהלך התקופה המזכה; ואולם רשאי בית הדין, מטעמים מיוחדים שיירשמו, לפסוק פיצויים בסכום אחר שיקבע; לענין חישוב השכר לפי סעיף קטן זה, יחולו הוראות סעיף 13ב לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963, ותקנות לפי סעיף 13 לחוק האמור. (2) לענין סעיף קטן זה, "התקופה המזכה" – תקופה שתחילתה ביום הפיטורים או ביום שבו המעביד ידע או שהיה עליו לדעת על קיומה של העילה להגבלת הפיטורים, לפי המאוחר, וסיומה במועד המוקדם מבין אלה:
  (א) תום התקופה שבה חלה הגבלת הפיטורים כאמור;
  (ב) אם ניתן היתר פיטורים לפי סעיף 9 – יום תחילת תוקפו של ההיתר;
  (ג) אם העובד או העובדת הוחזרו לעבודה – יום החזרה לעבודה.

  זכות תביעה [תיקון התשס"ו (מס' 2)]
  13ב. תובענות בשל הפרת הוראות לפי חוק זה יכול שיוגשו בידי –
  (1) העובד או העובדת;
  (2) ארגון העובדים היציג באותו מקום עבודה, ובאין ארגון עובדים כאמור – ארגון העובדים שהעובד או העובדת חברים בו; (3) ארגון העוסק בקידום זכויותיהם של מי שחוק זה בא להגן עליהם, ובלבד שהעובד או העובדת הסכימו לכך בכתב.
  זכות התערבות בתובענות [תיקון התשס"ו (מס' 2)]
  13ג. בתובענות בשל הפרת הוראות חוק זה רשאי בית הדין לעבודה לתת לארגון כאמור בסעיף 13ב(2) או (3) להשמיע את דברו, בדרך שיורה.
  ערעור [תיקון התשס"ז (מס' 8)]
  13ד. הרואה עצמו נפגע מהחלטת שר התעשיה המסחר והתעסוקה לעניין מתן היתר לפי הוראות חוק זה, רשאי לערער עליה לפני בית דין אזורי לעבודה, בתוך 45 ימים מהיום שבו הגיעה ההחלטה לידיעתו.
  עונשין [תיקונים: התשס"ז (מס' 8), (מס' 9)]
  14. (א) מי שעשה אחד מאלה, דינו – מאסר שישה חודשים או כפל הקנס האמור בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (בחוק זה – חוק העונשין):
  (1) העביד עובדת בעבודה, בתהליך ייצור או במקום עבודה, שנאסרו או שהוגבלו לפי סעיף 1;
  (2) העביד עובדת בעבודת לילה בלא לספק לה את התנאים הנדרשים לפי סעיף 2(א);
  (3) סירב לקבל אישה לעבודה בשל כך שהודיעה עם קבלתה לעבודה כי אינה מסכימה, מטעמים משפחתיים, לעבוד בלילה, בניגוד להוראות סעיף 2(ג); (4) העביד עובדת או עובד בחופשת הלידה, בניגוד להוראות סעיף 6;
  (5) העביד עובדת או עובד בידעו שהנו בחופשת לידה, בניגוד להוראות סעיף 8;
  (6) פיטר, בלא היתר, עובדת שהיא בהיריון וטרם יצאה לחופשת לידה, בניגוד להוראות סעיף 9(א);
  (6א) גרם לפיטורי עובדת של קבלן כוח אדם בהיותה בהיריון, בניגוד להוראות סעיף 9(ב1) –
  (7) פיטר עובדת או עובד בחופשת לידה או בימי היעדרם מעבודה לפי סעיף 7(ג)(2) או (ג2), בניגוד להוראות סעיף 9(ג)(1); (8) פיטר, בלא היתר, עובדת או עובד בתקופה של 60 ימים לאחר תום חופשת הלידה או לאחר תום ימי ההיעדרות לפי סעיף 7(ג)(2) או (ג2), בניגוד להוראות סעיף 9(ג)(1א); (9) פיטר, בלא היתר, עובדת או עובד בימי היעדרם מעבודה לפי סעיף 7(ג)(1ג), (ד)(1) או (ד1) או במשך תקופה של 60 ימים שלאחר תום ימי ההיעדרות כאמור, בניגוד להוראות סעיף 9(ג)(2); (10) פיטר, בלא היתר, עובדת ששהתה במקלט לנשים מוכות, בימי היעדרה מעבודתה לפי סעיף 7(ג)(5), או במשך תקופה של 90 ימים לאחר תום ימי ההיעדרות כאמור, בניגוד להוראות סעיף 9(ד); (11) פיטר, בלא היתר, עובדת או עובד שעברו טיפולי פוריות או טיפולי הפריה חוץ-גופית, לפי העניין, לקראת ילדם הראשון או השני, בימי היעדרם מעבודה לפי סעיף 7(ג)(4) או (ג1), או במשך תקופה של 150 ימים שלאחר תום ימי ההיעדרות כאמור בניגוד להוראות סעיף 9(ה); (12) פיטר עובדת בימי היעדרה מעבודה לפי סעיף 7(א), בניגוד להוראות סעיף 9(ו);
  (13) פגע, בלא היתר, בהיקף המשרה או בהכנסה של עובדת או עובד שחלה הגבלה על פיטוריהם לפי סעיף 9, בתקופה שבה חלה אותה הגבלה, בניגוד להוראות סעיף 9א; (14) העביד עובדת שהיא בחודש החמישי להיריונה ואילה בשעות נוספות, במנוחה השבועית, או בעבודת לילה, בניגוד להוראות סעיף 10. (ב) המפריע למפקח במילוי תפקידיו לפי חוק זה, דינו – מאסר שישה חודשים.
  (ג) עבירות לפי סעיף קטן (א)(1) ו-(2) הן מסוג העבירות של אחריות קפידה.

  אחריות נושא משרה [תיקון התשס"ז (מס' 8)]
  15. (א) נושא משרה בתאגיד חייב לפקח ולעשות כל שניתן למניעת עבירה לפי חוק זה בידי התאגיד או בידי עובד מעובדיו; המפר הוראה זו, דינו – הקנס האמור בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין; בסעיף זה, "נושא משרה" – מנהל פעיל בתאגיד, שותף למעט שותף מוגבל, ופקיד האחראי מטעם התאגיד על התחום שבו בוצעה העבירה. (ב) נעברה עבירה לפי חוק זה בידי תאגיד או בידי עובד מעובדיו, חזקה היא כי נושא משרה בתאגיד הפר את חובתו לפי סעיף קטן (א), אלא אם כן הוכיח שעשה כל שניתן כדי למלא את חובתו.
  ראיות
  16. אשה הנמצאת במקום בזמן שנעשית בו עבודה או פועלות בו מכונות – להוציא זמן הפסקות לסעודה – רואים אותה כמועבדת באותו מקום באותו תהליך-ייצור ובאותה שעה, אם לא הוכח ההיפך. (תיקון התשל"ג)
  17. (בוטל).

  דין אגודה שיתופית (תיקון התשס"ד)
  18. לענין הסעיפים 1, 6, 7 ו-7א רואים אגודה שיתופית כמעבידה של חבריה.

  המדינה כמעביד
  19. לענין חוק זה דין עובד המדינה כדין כל עובד אחר.

  ביצוע ותקנות
  20. שר העבודה ממונה על ביצוע חוק זה והוא רשאי להתקין תקנות בכל ענין הנוגע לביצועו.

  חובת התייעצות [תיקון התשמ"ו (מס' 2)]
  21. שר העבודה לא יתקין תקנות על פי הסעיפים 1 ו-2 ולא יפרסם הודעה על פי סעיף 11(ב), אלא לאחר התייעצות עם ארגון העובדים המייצג את המספר הגדול ביותר של עובדים במדינה וכן עם ארגוני המעבידים הרפרזנטטיביים במדינה שלדעת השר הם נוגעים בדבר.
  העברת סמכויות
  22. (א) שר העבודה רשאי להעביר לאחר את הסמכויות הנתונות לו על פי חוק זה, חוץ מן הסמכות להתקין תקנות, ליתן היתר כללי ולפרסם הודעה על פי סעיף 11(ב). (ב) הודעה על העברת סמכויות על פי סעיף-קטן (א) תפורסם ברשומות.

  פרסום מידע על זכויות לפי חוק זה [תיקון התשס"ז (מס' 8)]
  22א. (א) שר התעשיה המסחר והתעסוקה יפרסם מידע על זכויות לפי חוק זה בדרכים אלה, כולן או חלקן:
  (1) פרסום באמצעי התקשורת;
  (2) הפצת עלוני מידע;
  (3) הפעלת מנקד מידע שבו יינתן מענה טלפוני לפניות הציבור בנושא זכויות לפי חוק זה;
  (4) פרסום מידע באתר האינטרנט של משרד התעשיה המסחר והתעסוקה.
  (ב) שר התעשיה המסחר והתעסוקה ידווח לוועדת העבודה הרווחה והבריאות של הכנסת, ב-1 בינואר של כל שנה, על ביצוע הוראות סעיף זה בשנה שקדמה לה.
  שמירת זכויות
  23. חוק זה אינו בא למעט מכל זכות הנתונה לעובד לפי חוק, הסכם קולקטיבי, חוזה-עבודה או נוהג.

  הוראות מעבר
  24. (א) לענין סעיף 4(2) שבתוספת השביעית לחוק הביטוח הלאומי, התשי"ד-1953, רואים גם את מי שטרם מלאו לה 18 שנה כעובדת שפקודת העבדתן של נשים, 1945, חלה עליה. (ב) כל עוד לא הותקנו תקנות לפי סעיף 1, לא תועבד עובדת בעבודות, בתהליכי-ייצור או במקומות-עבודה כמפורט בחלק 1 שבתוספת לפקודת העבדתן של נשים, 1945.
  ביטול
  25. פקודת העבדתן של נשים, 1945 – בטלה.

  
  משה שרת גולדה מאירסון
  ראש הממשלה שרת העבודה
  יצחק בן-צבי
  נשיא המדינה

   

  —————
  1. ס"ח 160 התשי"ד (12.8.1954), עמ' 154.
  תיקונים:
  ס"ח 403, התשכ"ג (15.8.1963), עמ' 133;
  ס"ח 433, התשכ"ד (5.8.1964), עמ' 166;
  ס"ח 661, התשל"ג (13.7.1972), עמ' 119;
  ס"ח 712, התשל"ג (3.8.1973), עמ' 260;
  ק"ת 4045, התש"ם (8.11.1979), עמ' 184 (תיקון זה ביטל את חלק 1 שבתוספת לפקודת העבדתן של נשים, 1945, המוזכר בסעיף 24(ב) לחוק זה);  ס"ח 1166, התשמ"ו (31.12.1985), עמ' 67;
  ס"ח 1175, התשמ"ו (9.4.1986), עמ' 141 [התשמ"ו (מס' 2)];
  ס"ח 1240, התשמ"ח (3.3.1988), עמ' 42;
  ס"ח 1324, התש"ן (26.7.1990), עמ' 173;
  ס"ח 1325, התש"ן (30.7.1990), עמ' 178 [התש"ן (מס' 2)];
  ס"ח 1328, התש"ן (10.8.1990), עמ' 188 [התש"ן (מס' 3)] (ת"ט ס"ח 1333, התשנ"א עמ' 20);
  ס"ח 1387, התשנ"ב (12.3.1992), עמ' 116;
  ס"ח 1577, התשנ"ו (17.3.1996), עמ' 181;
  ס"ח 1635, התשנ"ז (5.8.1997), עמ' 219;
  ס"ח 1650, התשנ"ח (5.2.1998), עמ' 114;
  ס"ח 1655, התשנ"ח (16.2.1998), עמ' 136 [התשנ"ח (מס' 2)];
  ס"ח 1668, התשנ"ח (29.5.1998), עמ' 235 [התשנ"ח (מס' 3)];
  ס"ח 1702, התשנ"ט (7.2.1999), עמ' 79;
  ס"ח 1748, התש"ס (28.7.2000), עמ' 246;
  ס"ח 1785, התשס"א (4.4.2001), עמ' 219;
  ס"ח 1805, התשס"א (7.8.2001), עמ' 516 [התשס"א (מס' 2)];
  ס"ח 1213, התשס"ב (6.12.2001), עמ' 30;
  ס"ח 1874, התשס"ג (20.11.2002), עמ' 63`
  ס"ח 1934, התשס"ד (31.3.2004), עמ' 344 ו-345;
  ס"ח 1939, התשס"ד (17.5.2004), עמ' 380 [התשס"ד (מס' 2)];
  ס"ח 1946, התשס"ד (28.6.2004), עמ' 425 [התשס"ד (מס' 3)];
  ס"ח 1992, התשס"ה (29.3.2005), עמ' 265;
  ס"ח 2002, התשס"ה (6.6.2005), עמ' 464 [התשס"ה (מס' 2)];
  ס"ח 2024, התשס"ה (10.8.2005), עמ' 913 [התשס"ה (מס' 3)];
  ס"ח 2038, התשס"ו (8.12.2005), עמ' 53;
  ס"ח 2049, התשס"ו (3.1.2006), עמ' 231 [התשס"ו (מס' 2)];
  ס"ח 2073, התשס"ז (21.12.2006), עמ' 26. הצ"ח – כנסת 83, התשס"ה, עמ' 169;
  ס"ח 2083, התשס"ז (15.2.2007), עמ' 124 [התשס"ז (מס' 2)]. הצ"ח – כנסת 126, התשס"ז, עמ' 30;
  ס"ח 2086, התשס"ז (8.3.2007), עמ' 140 [התשס"ז (מס' 3)]. הצ"ח – כנסת 128, התשס"ז, עמ' 38;
  ס"ח 2086, התשס"ז (8.3.2007), עמ' 140 [התשס"ז (מס' 4)]. הצ"ח – כנסת 121, התשס"ז, עמ' 14.
  ס"ח 2089, התשס"ז (27.3.2007), עמ' 154 [התשס"ז (מס' 5)]. הצ"ח – כנסת 129, התשס"ז, עמ' 44;
  ס"ח 2094, התשס"ז (8.5.2007), עמ' 306 [התשס"ז (מס' 6)]. הצ"ח – כנסת 145, התשס"ז, עמ' 152;
  ס"ח 2099, התשס"ז (21.6.2007), עמ' 360 [התשס"ז (מס' 7)]. הצ"ח – ממשלה 297, התשס"ז, עמ' 610;
  ס"ח 2108, התשס"ז (7.8.2007), עמ' 436 [התשס"ז (מס' 8)]. הצ"ח – ממשלה 226, התשס"ו, עמ' 200;
  ס"ח 2108, התשס"ז (7.8.2007), עמ' 445 [התשס"ז (מס' 9)]. הצ"ח – כנסת 100, התשס"ו, עמ' 26;
  ס"ח 2112, התשס"ח (15.10.2007), עמ' 4. הצ"ח – כנסת 169, התשס"ז, עמ' 272.

  
  2. חוק זה לא יחול על עבודתו של מגוייס לפי חוק שירות עבודה בשעת חירום, התשכ"ז-1967.

  3. הסיפא לס"ק 6(ב1)(1), החל במילים "הוראות פסקה זו" תיכנס לתוקף 90 יום מיום 8.3.2007 ותחול על עובדת שביום התחילה ואילך היתה בחופשת לידה.
  4. הסיפא לס"ק 6(ד)(1), החל במילים "הוראות פסקה זו" תיכנס לתוקף 90 יום מיום 8.3.2007 ותחול על עובדת שביום התחילה ואילך היתה בחופשת לידה.
  5. בתיקון התשס"ד נקבע כי ס"ק 6(ז) בטל, אך נקבעו הוראות תחולה בסעיף 6 לתיקון.

  6. סעיף 6(ח) נחקק לראשונה ביום 1.5.98 והוארך מספר פעמים עד 30.4.07. בתיקון התשס"ז (מס' 7) נחקק הסעיף מחדש ונקבע כי תחילתו ביום 1.5.07. עוד נקבע כי לא יישא מעביד באחריות לפי כל דין בשל כך שלא נתן לעובדו חופשת לידה לפי הוראות סעיף 6(ח) לחוק עבודת נשים, התשי"ד-1954, בתקופה שמיום 1.5.07 ועד יום 21.6.07.
  7. כל עוד לא נקבעו טפסים לפי תקנות משנה 7(ג)(1א) ו-(1ב) רשאית עובדת להיעדר מעבודתה אם אישר רופא בכתב כי התקיימו התנאים הקבועים בפסקאות האמורות.
  8. ראו הוראות תחילה ותחולה בסעיף 6 לתיקון התשס"ד.

   

חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה התשמח 1988

• הגדרות [תיקונים: התשנ"ב, התשס"א (מס' 2), התשס"ו]
  1. בחוק זה –
  "הסכם קיבוצי" – כמשמעותו בחוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957, לרבות צו הרחבה כמשמעותו בחוק האמור ולרבות הסדר קיבוצי; "חקיקת השוויון בעבודה" – חוק זה והחוקים המנויים בתוספת;
  "מעמד אישי" – היות אדם רווק, נשוי, גרוש או אלמן;
  "מעסיק בפועל" ו"קבלן כוח אדם" – כהגדרתם בחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, התשנ"ו-1996;
  "השר" – שר העבודה והרווחה.

  איסור הפליה [תיקונים: התשנ"ב, התשנ"ה (מס' 2), התשנ"ח, התשס"א (מס' 2), התשס"ב, התשס"ד]
  2. (א) לא יפלה מעביד בין עובדיו או בין דורשי עבודה מחמת מינם, נטייתם המינית, מעמדם האישי, הריון, היותם הורים, גילם, גזעם, דתם, לאומיותם, ארץ מוצאם, השקפתם, מפלגתם או משך שירות המילואים, קריאתם לשירות מילואים או שירותם הצפוי בשירות מילואים כהגדרתו בחוק שירות ביטחון [נוסח משולב], התשמ"ו-1986 2 הצפוי להם, בכל אחד מאלה:
  (1) קבלה לעבודה;
  (2) תנאי עבודה;
  (3) קידום בעבודה;
  (4) הכשרה או השתלמות מקצועית;
  (5) פיטורים או פיצויי פיטורים;
  (6) הטבות ותשלומים הניתנים לעובד בקשר לפרישה מעבודה.
  (א1) (1) לא יפלה מעסיק בפועל בין עובדים של קבלן כוח אדם המועסקים אצלו, וכן לא יפלה בין מועמדים לעבודה אצלו שהופנו אליו על ידי קבלן כוח אדם בכל הקשור לקבלה לעבודה, להפסקת עבודה ולתנאים במקום העבודה, והכל מחמת הטעמים המפורטים בסעיף קטן (א); (2) 3 מעסיק בפועל לא יציע לקבלן כוח אדם, לא יבקש ולא ידרוש ממנו להפלות כאמור בסעיף קטן (א) בין קבלן כוח אדם המועסקים אצל המעסיק בפועל או בין המועמדים לעבודה; (3) הוראות סעיף קטן זה באות להוסיף על האיסור החל על פי הוראות סעיף קטן (א) על קבלן כוח אדם כמעביד.
  (ב) לענין סעיפים קטנים (א) ו-(א1) רואים כהפליה גם קביעת תנאים שלא ממין הענין.
  (ג) אין רואים הפליה לפי סעיף זה כאשר היא מתחייבת מאפיים או ממהותם של התפקיד או המשרה.

  איסור דרישת פרופיל צבאי והשימוש בו [תיקונים: התשנ"ה, התשנ"ה (מס' 2)]
  2א. (א) מעביד לא ידרוש מדורש עבודה או מעובד את הפרופיל הצבאי שלו, ולא יעשה שימוש בפרופיל הצבאי שלו, אם הגיע לידיו, בכל ענין המנוי בסעיף 2(א)(1) עד (6). (ב) דרש מעביד, בניגוד להוראות סעיף קטן (א), את הפרופיל הצבאי, לא יפגע בעובד או בדורש העבודה בענין המנוי בסעיף 2(א)(1) עד (6) מחמת סירוב למסור את הפרופיל הצבאי. (ג) הוראות סעיף זה לא יחולו על שירות הבטחון הכללי והמוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים, כמעביד, לגבי עובדים בגופים האמורים או לגבי קבלת עובדים לגופים האמורים. (ד) בסעיף זה, "פרופיל צבאי" – הסימול המספרי שצבא ההגנה לישראל נותן לציון מידת התאמתו הרפואית של אדם לשירות ביחידות ובתפקידים שונים בצבא ההגנה לישראל.
  שמירת זכויות
  3. (א) הוראה שנקבעה בחיקוק, בהסכם קיבוצי או בחוזה עבודה בקשר להריון, לשמירת הריון, ללידה, להנקה או לפוריות, אין בה הפליה. (ב) אין בחוק זה כדי לגרוע מזכות יתר המוענקת לעובדת לפי חיקוק, לפי הסכם קיבוצי או לפי חוזה עבודה, ואין רואים זכות כזו כהפליה.
  זכויות הורה [תיקון התשנ"ה (מס' 2)]
  4. (א) זכאית עובדת, בהתאם לתנאי העבודה הנהוגים במקום עבודתה, לזכות בקשר להורות, תהא זכות זו נתונה גם לעובד המועסק במקום עבודה שבו נהוגים תנאי עבודה כאמור, אם התקיים בו אחד מאלה:
  (1) בת זוגו היא עובדת ולא נעדרה מעבודתה מכוח זכאותה כאמור בסעיף קטן (ב)(1) או (2) או שלא השתמשה בזכות כאמור בסעיף קטן (ב)(3) או (4); (2) הילד נמצא בהחזקתו הבלעדית.
  (ב) בסעיף זה, "זכות בקשר להורות" – אחד מאלה:
  (1) היעדרות מעבודה בשל מחלת הילד;
  (2) יום עבודה מקוצר בשל היות העובדת אם לילד;
  (3) זכות להשתמש בשירותי מעון שהמעביד מעמיד לרשות ילדי העובדים;
  (4) השתתפות המעביד בעלות החזקתו של הילד

  מניעת הרעת תנאים
  5. לשם תיקון הפליה האסורה לפי סעיף 2(א)(2), לא יהא מעביד רשאי לגרוע מזכויותיו של עובד אחר או לשנות את מצבו לרעה.
  הגנה על מתלונן
  6. (א) לא יפגע מעביד בעובד בעניינים המנויים בסעיף 2 מחמת תלונה או תביעה של העובד לענין חוק זה או מחמת שסייע לעובד אחר בקשר לתלונה או לתביעה לפי חוק זה. (ב) במשפט פלילי או אזרחי בשל הפרת סעיף קטן (א) תהא זו הגנה אם פעולת המעביד ננקטה בשל תלונת שוא או סיוע לגבי תלונת שוא שנעשו בזדון ובידיעה שהתלונה היא תלונת שוא.
  פגיעה על רקע הטרדה מינית [תיקון התשנ"ח (מס' 2)]
  7. (א) במסגרת יחסי עבודה לא יפגע מעביד או ממונה מטעמו, בעובד או בדורש עבודה בענינים המנויים בסעיף 2 או בכל דרך אחרת, כאשר מקור הפגיעה הוא אחד מאלה:
  (1) הטרדה מינית של העובד או של דורש העבודה שנעשתה בידי המעביד, בידי הממונה מטעמו או בידי עובד אחר;
  בחוק זה, "הטרדה מינית" – כמשמעותה בחוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח-1998 (להלן – חוק למניעת הטרדה מינית), ובלבד שלענין פגיעה שמקורה בהטרדה מינית לפי סעיף 3(א)(3) ו-(4) לחוק האמור, די בהצעה או בהתייחסות אחת בלבד; (2) תלונה או תביעה של העובד בשל פגיעה כאמור בסעיף זה;
  (3) סיוע של עובד לעובד אחר בקשר לתלונה או לתביעה בשל פגיעה כאמור בסעיף זה.
  (ב) על פגיעה שמקורה בתלונה או בתביעה כאמור בסעיף קטן (א)(2) ו-(3) יחולו הוראות סעיף 6(ב).
  (ג) הוראות סעיף זה יחולו, לענין מעביד ועובד, בשינויים מחויבים, ולפי הענין, גם על מי שמעסיק בפועל אדם באמצעות קבלן כוח אדם, ועל אדם המועסק כאמור.
  מודעות בדבר הצעת עבודה [תיקון התשנ"ה (מס' 2)]
  8. (א) מעביד או הזקוק לעובד, לא יפרסם מודעה בדבר הצעת עבודה או שליחה להכשרה מקצועית אלא אם כן הצעת העבודה צויינה בלשון זכר ובלשון נקבה, בין ביחיד ובין ברבים, וכן לא יפרסם מודעה כאמור שיש בה משום הפליה על פי הוראות סעיף 2. (ב) הוראות סעיף זה לא יחולו על פרסום מודעה בדבר הצעת עבודה או שליחה להכשרה מקצועית שסעיף 2(ג) חל עליה.
  נטל ההוכחה [תיקונים: התשנ"ה (מס' 2), התשנ"ח (מס' 2)]
  9. (א) בתובענה של דורש עבודה או של עובד בשל הפרת הוראות סעיף 2, תהא חובת ההוכחה על המעביד כי פעל שלא בניגוד להוראות סעיף 2 –
  (1) לענין קבלה לעבודה, קידום בעבודה, תנאי עבודה, שליחה להכשרה או השתלמות מקצועית, או תשלום פיצויי פיטורים – אם קבע המעביד לגביהם תנאים או כישורים, ודורש העבודה או העובד, לפי הענין, הוכיחו כי נתקיימו בהם התנאים או הכישורים האמורים; (2) לענין פיטורים מהעבודה – אם הוכיח העובד שלא היתה בהתנהגותו או במעשיו סיבה לפיטוריו.
  (ב) בתובענה של עובד או של דורש עבודה בשל הפרת הוראות סעיף 7(א) תהא חובת ההוכחה על המעביד כי לא פגע כאמור באותו סעיף, אם הוכיח העובד או דורש העבודה כי התקיים האמור בפסקה מפסקאות (1) עד (3) שבסעיף 7(א).
  סמכות שיפוט ותרופות [תיקון התשנ"ח (מס' 2)]
  10. (א) לבית-הדין לעבודה תהא סמכות ייחודית לדון בהליך אזרחי בשל הפרת הוראות חוק זה, והוא רשאי –
  (1) לפסוק פיצויים אף אם לא נגרם נזק של ממון בשיעור שייראה לו בנסיבות הענין; ואולם בהליך אזרחי בשל פגיעה כאמור בסעיף 7, רשאי בית הדין לעבודה לפסוק פיצוי שלא יעלה על 50,000 ש"ח, ללא הוכחת נזק; (2) ליתן צו מניעה או צו עשה, אם ראה שהענקת פיצויים בלבד לא תהא צודקת; בבואו להוציא צו כאמור יביא בית הדין בחשבון, בין היתר, את השפעת הצו על יחסי העבודה במקום העבודה ואת האפשרות שעובד אחר ייפגע, ולגבי פיטורים הנובעים מצמצומים בעבודה גם את הוראותיו של הסכם קיבוצי החל על הצדדים. הוראות סעיף קטן זה כוחן יפה על אף האמור בסעיף 3(2) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970. (ב) הסכום הנקוב בסעיף קטן (א)(1) יעודכן ב-16 בכל חודש, בהתאם לשיעור עליית המדד החדש לעומת המדד הבסיסי; לענין סעיף קטן זה –
  "מדד" – מדד המחירים לצרכן שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה;
  "המדד החדש" – מרד החודש שקדם לחודש העדכון;
  "המדד הבסיסי" – מדד חודש מרס 1998.

  דיון בדלתיים סגורות [תיקונים: התשנ"ה (מס' 2), התשנ"ח (מס' 2)]
  10א. (א) בהליך לפי חוק זה בשל פגיעה שמקורה אחד הענינים המנויים בסעיף 7(א), או בשל הפליה מחמת נטיה מינית כאמור בסעיף 2(א), רשאי בית הדין לעבודה לדון בדלתיים סגורות; ביקש תובע או מתלונן לדון בדלתיים סגורות, ייעתר בית הדין לבקשה, זולת אם החליט אחרת מטעמים מיוחדים שיירשמו. (ב) החליט בית הדין לעבודה על עריכת דיון בדלתיים סגורות, רשאי הוא להרשות לאדם או לסוגי בני אדם להיות נוכחים בעת הדיון בדלתיים סגורות, כולו או מקצתו. (ג) לא יפרסם אדם דבר על דיון שהתנהל בדלתיים סגורות, אלא ברשות בית הדין לעבודה.
  (ד) העובר על הוראות סעיף קטן (ג), דינו – מאסר ששה חודשים.

  שכר מולן
  11. קבע בית-הדין לעבודה בתובענה של עובד לפי חוק זה, כי מגיעים לעובד הפרשי שכר עבודה או פיצויי פיטורים יהיה, לענין חוק הגנת השכר, התשי"ח-1958, המועד לתשלומם – היום השמיני שלאחר מתן פסק הדין ו"היום הקובע", לענין הפרשי שכר עבודה – היום התשיעי שלאחר מועד התשלום כאמור.
  זכות תביעה [תיקון התשנ"ה (מס' 2)]
  12. תובענות בשל הפרת הוראות חוק זה יכול שיוגשו בידי –
  (1) העובד;
  (2) ארגון העובדים היציג באותו מקום עבודה, ובאין ארגון עובדים כאמור – ארגון העובדים שהעובד חבר בו;
  (3) ארגון העוסק בזכויותיו של מי שאסור להפלותו לפי הוראות סעיף 2, ובלבד שהעובד הסכים לכך.

  זכות התערבות בתובענות [תיקון התשנ"ה (מס' 2)]
  13. בתובענות בשל הפרת הוראות חוק זה רשאי בית-הדין לעבודה לתת לארגון העוסק בזכויותיו של מי שאסור להפלותו לפי הוראות סעיף 2 להשמיע את דברו, בדרך שיורה.
  התיישנות [תיקונים: התשנ"ה (מס' 2), התשנ"ח (מס' 2)]
  14. לא יזדקק בית-הדין לעבודה לתביעה אזרחית בשל הפרת הוראות חוק זה שהוגשה לאחר שחלפו שנים עשר חדשים מיום שנוצרה העילה. ואולם לענין תביעה אזרחית בשל פגיעה כאמור בסעיף 7, תקופת ההתיישנות תהיה שלוש שנים מיום שנוצרה העילה.
  עונשין [תיקונים: התשנ"ה, התשנ"ח (מס' 2), התשס"א, התשס"א (מס' 2), התשס"ו]
  15. (א) העובר על הוראות סעיפים 2, 2א, 6 או 8, דינו – כפל הקנס הקבוע בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. (א1) (1) העובר על הוראות סעיף 7, דינו – מאסר כאמור בסעיף 5(ב) לחוק למניעת הטרדה מינית;
  (2) מעביד או ממונה מטעמו, שהטריד מינית את עובדו כאמור בסעיף 3(א) לחוק למניעת הטרדה מינית, ופגע בו כאמור בסעיף 7, דינו – מאסר כאמור בסעיף 5(ג) לחוק האמור. (א2) הוראות סעיף 5(ד) ו-(ה) לחוק למניעת הטרדה מינית יחולו לענין עבירה לפי סעיף קטן (א1).
  (א3)4 המפר צו לפי סעיף 18יא, דינו – הקנס כאמור בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, וקנס נוסף, בשיעור של 5% מהקנס כאמור, לכל יום שבו נמשכת העבירה מעבר לתקופת הזמן שנקבעה בצו. (ב) בעבירה על הוראת סעיף 8 לא יישא באחריות פלילית אלא המעביד או הזקוק לעובד.
  (ג) העובר על הוראות סעיף 29 לחוק מידע גנטי, התשס"א-2000, דינו העונש הקבוע בסעיף 38(ד) בחוק האמור.

  אחריות אישית בעבירות של חבר-בני-אדם
  16. נעברה עבירה לפי חוק זה בידי חבר-בני-אדם, רואים כאחראי לה גם כל שותף – למעט שותף מוגבל – או פקיד אחראי של אותו חבר, ואפשר להביאו לדין כאילו הוא עבר את העבירה, אם לא הוכיח שהעבירה נעברה שלא בידיעתו או שנקט כל האמצעים הנאותים למניעתה.
  דין המדינה
  17. לענין חוק זה דין המדינה כמעביד כדין כל מעביד אחר.

  מפקחים [תיקון התשנ"ח (מס' 2)]
  18. (א) השר ימנה מפקחים לענין פיקוח על ביצוע הוראות חוק זה.
  (ב) לשם ביצוע תפקידיו לפי חוק זה רשאי מפקח –
  (1) לדרוש מכל מעביד או מכל מי שזקוק לעובד ומכל אדם אחר הנוגע בדבר, להמציא לו כל מידע שבידיו הנוגע לחוק זה; (2) לאחר מתן הודעה מוקדמת – להיכנס לכל מקום עבודה ולחקור את הבעלים וכל אדם אחר הנוגע בדבר שבאותו מקום, ולבדוק את המסמכים הנוגעים לעובדים באותו מקום עבודה. (ג) מפקח רשאי לרשום בפרוטוקול את תשובותיו והודעותיו של מי שהוא חקר על פי סעיף זה, ודין פרוטוקול שנרשם כאמור כדין הודעה שנרשמה בהתאם לסעיף 2 לפקודת הפרוצדורה הפלילית (עדות), וסעיף 3 לפקודה האמורה יחול עליו. (ד) לענין סעיף קטן (ב), אין אדם חייב למסור ראיה העשויה להפלילו.
  (ה) מפקח שמונה לפי סעיף קטן (א) יפקח גם על ביצוע הוראות סעיף 7(ב) לחוק למניעת הטרדה מינית, ולשם כך יהיו נתונות לו הסמכויות שבסעיף זה.
  הקמת נציבות שוויון ההזדמנויות בעבודה (תיקון התשס"ו)
  18א.5 השר יקים במשרדו נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה (בחוק זה – הנציבות).

  מבנה הנציבות (תיקון התשס"ו)
  18ב.5 (א) בראש הנציבות יעמוד נציב ארצי לשוויון ההזדמנויות בעבודה (בחוק זה – הנציב הארצי).
  (ב) בנציבות יפעלו שלוש לשכות מחוזיות אשר בראשן יעמדו נציבים אזוריים (בחוק זה – נציב אזורי).

  מינוי הנציב הארצי ותנאי כשירות (תיקון התשס"ו)
  18ג.5 (א) הממשלה, על פי המלצת השר, לאחר שהתייעץ עם שר המשפטים, תמנה את הנציב הארצי.
  (ב) כשיר להתמנות כנציב הארצי אזרח ישראלי ותושב ישראל, שהוא בעל השכלה אקדמית במשפטים ונסיון ופעילות מוכחים של שבע שנים לפחות, בתחומי פעולתה של הנציבות; הנציב הארצי יהיה עובד המדינה והודעה על מינויו תפורסם ברשומות. (ג) הנציב הארצי ימונה לתקופת כהונה של ארבע שנים, וניתן לשוב ולמנותו לתקופת כהונה נוספת אחת.

  תפקידי הנציב הארצי וסמכויותיו (תיקון התשס"ו)
  18ד.6 (א) הנציב הארצי יהיה ממונה על פעילות הנציבות, ינהל אותה, יתווה את מדיניותה, יפקח על פעולתם של הנציבים האזוריים ועל רמתם המקצועית וידאג להדרכת עובדי הנציבות. (ב) לנציב הארצי יהיו גם הסמכויות הנתונות לנציב אזורי על פי הוראות סעיפים 18יב עד 18יד.

  עובדי הנציבות (תיקון התשס"ו)
  18ה.6 (א) עובדי הנציבות יהיו עובדי המדינה והם יועסקו בחוזים מיוחדים לפי הוראות סעיף 40 לחוק שירות המדינה (מינויים), התשי"ט-1959. (ב) עובדי הנציבות יפעלו לפי הוראות הנציב הארצי ובפיקוחו.

  תקציב הנציבות (תיקון התשס"ו)
  18ו.6 (א) תקציב הנציבות ייקבע בחוק התקציב בתכנית נפרדת בסעיף תקציב; לענין זה "תכנית" ו"סעיף תקציב" – כמשמעותם בחוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985. (ב) לצורך ביצוע סמכויותיו לפי חוק זה, מורשה הנציב הארצי, יחד עם חשב הנציבות, לייצג את הממשלה בעסקאות כאמור בסעיפים 4 ו-5 לחוק נכסי המדינה, התשי"א-1951, למעט עסקאות במקרקעין, ולחתום בשם המדינה על מסמכים הנוגעים לעסקאות כאמור.
  ועדה מייעצת (תיקון התשס"ו)
  18ז.6 (א) השר ימנה לנציבות ועדה מייעצת בת 21 חברים; הודעה על מינוי הוועדה והרכבה תפורסם ברשומות.
  (ב) בוועדה המייעצת יהיו חברים –
  (1) נציג הרשות לקידום מעמד האשה;
  (2) נציג נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות;
  (3) שישה עובדים של משרדי ממשלה הפועלים בתחומי פעולתה של הנציבות שיקבעם השר, כל אחד לפי הצעת השר הממונה על המשרד; (4) חמישה נציגים של ארגונים העוסקים בקידום הזכויות לפי חקיקת השוויון בעבודה;
  (5) שני נציגים של ארגוני עובדים;
  (6) שני נציגים של ארגוני מעסיקים;
  (7) ארבעה מומחים בתחומי פעולתה של הנציבות.
  (ג) בהרכב הוועדה המייעצת יינתן ביטוי הולם, במידת האפשר, לייצוגם של נשים, של האוכלוסייה הערבית, לרבות הדרוזית והצ'רקסית ושל אנשים עם מוגבלות. (ד) תפקידי הוועדה המייעצת הם:
  (1) לייעץ לנציב הארצי בענינים של מדיניות או בכל ענין אחר הנוגע לתחומי פעולתה של הנציבות;
  (2) להמליץ לנציב הארצי בדבר הקצאת המשאבים שיועמדו לנציבות וכן בדבר קביעת סדרי עדיפויות לגבי פעולותיה של הנציבות; (3) לדון בדין וחשבון השנתי של הנציבות כאמור בסעיף 18ט.
  (ה) השר יקבע הוראות לענין תקופת כהונתה של הוועדה המייעצת ולענין סדרי עבודתה.
  (ו) התפטר חבר בוועדה המייעצת, נפטר או נבצר ממנו, דרך קבע, למלא את תפקידו, ימנה השר אדם אחר במקומו ליתרת תקופת כהונתו. (ז) בסעיף זה –
  "אנשים עם מוגבלות", "נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות" – כמשמעותם בחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח-1998; "הרשות לקידום מעמד האשה" – כמשמעותה בחוק הרשות לקידום מעמד האשה, התשנ"ח-1998.

  תפקידה של הנציבות ותחומי פעולתה (תיקון התשס"ו)
  18ח.7 תפקידה של הנציבות הוא לקדם את ההכרה בזכויות לפי חקיקת השוויון בעבודה ואת מימושן, ולשם כך תפעל הנציבות, בין השאר, בכל אחת מהדרכים האלה (בחוק זה – תחומי פעולתה של הנציבות):
  (1) טיפוח תודעה ציבורית באמצעות חינוך, הדרכה והסברה, ככל שתפקיד זה אינו מוטל על רשות ציבורית אחרת הפועלת על פי דין; (2) עידוד תוכניות ופעילויות;
  (3) שיתוף פעולה עם אנשים או גופים אחרים, לרבות מעסיקים ועובדים;
  (4) עריכת מחקר ואיסוף מידע;
  (5) התערבות, ברשות בית המשפט, בהליכים משפטיים;
  (6) טיפול בתלונות לפי הוראות סעיפים 18יב עד 18יד;
  (7) הגשת בקשות לצווים כלליים לפי הוראות סעיף 18טו;
  (8) כל תפקיד אחר המוטל על הנציבות על פי דין.

  דין וחשבון שנתי (תיקון התשס"ו)
  18ט.8 הנציב הארצי יגיש לשר בסוף כל שנה דין וחשבון שנתי על פעילות הנציבות; השר יעביר את הדין וחשבון בצירוף הערותיו לוועדה לקידום מעמד האישה של הכנסת ולוועדת העבודה הרווחה והבריאות של הכנסת; ועדות אלה רשאיות לבקש השלמות והבהרות; הדין וחשבון יפורסם בדרך שיורה השר

  קבלת מידע מגוף מבוקר (תיקון התשס"ו)
  18י.8 (א) הנציבות רשאית לדרוש מגוף מבוקר המנוי בסעיף 9(1) עד (6) לחוק מבקר המדינה, התשי"ח-1958 [נוסח משולב], וכן מגוף מבוקר אחר המנוי בסעיף 9 לחוק האמור שהחליט עליו השר באישור ועדת העבודה הרווחה והבריאות של הכנסת, לפי בקשת הנציבות (בסעיף זה – גוף מבוקר), כל ידיעה, מסמך או דין וחשבון (בסעיף זה – מידע), בתחומי פעולתה של הנציבות, אשר נמצאים ברשותו ובתחום סמכותו של אותו גוף והדרושים לנציבות לצורך ביצוע תפקידיה; גוף מבוקר ימסור לנציבות את המידע על פי דרישתה. (ב) מצא שר כי מסירת מידע על ידי גוף מבוקר עלולה לסכן את בטחון המדינה, את יחסי החוץ שלה או את שלום הציבור, רשאי השר להורות כי לא יועבר אותו מידע; ואולם, אם ניתן להעביר לנציבות חלק מן המידע שאין בגילויו סכנה כאמור, יועבר אותו החלק; בסעיף קטן זה, "שר" – השר הממונה על תחום הפעילות של הגוף המבוקר. (ג) לא יימסר מידע לפי סעיף זה אם מסירתו אסורה לפי כל דין.
  (ד) גוף מבוקר רשאי לדחות בקשה לקבלת מידע על פי סעיף זה, מאחד הטעמים המפורטים בסעיף 8 לחוק חופש המידע, התשנ"ח-1998. (ה) חברי הוועדה המייעצת וכן עובדי הנציבות לא יגלו מידע שנמסר לנציבות לפי סעיף זה, אלא באישור הנציב הארצי.
  צו מסירת נתונים (תיקון התשס"ו)
  18יא.8  (א) נציב אזורי או עובד הנציבות שהוא הסמיך לענין סעיף זה (בסעיף זה – נציב אזורי), רשאי להורות בצו למעביד למסור נתונים באשר לקיום חובה מחובותיו על פי חקיקת השוויון בעבודה. (ב) בצו לפי סעיף זה תיקבע התקופה לביצוע הפעולות המפורטות בו; תחילתה של התקופה כאמור תהיה ביום מסירת הצו למעביד. (ג) המצאת צו לפי סעיף זה תהיה כאמור בסעיף 237 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, בשינויים המחוייבים.
  הגשת תלונה (תיקון התשס"ו)
  18יב.9  כל אדם רשאי להגיש תלונה בכתב לנציב האזורי על הפרת הוראה לפי חקיקת השוויון בעבודה (בחוק זה – תלונה).
  טיפול בתלונה (תיקון התשס"ו)
  18יג.9 (א) נציב אזורי לא יטפל ולא ימשיך לטפל בתלונה, אם מתקיים אחד מאלה:
  (1) נושא התלונה אינו בגדר הפרה כאמור בסעיף 18יב;
  (2) העילה נשוא התלונה נמצאת בבירור בערכאה משפטית.
  (ב) הוגשה לנציב אזורי תלונה, ולא התקיימו הנסיבות האמורות בסעיף קטן (א), יחליט לנהוג באחת מדרכים אלה:
  (1) לדחות את התלונה על הסף, אם סבר כי התלונה הוגשה בחוסר ניקיון כפיים או חוסר תום לב הניכרים על פניהם, או כי התלונה על פניה חסרת בסיס כלשהו או מעלה ענין שהוא בגדר זוטי דברים, או כי עברה יותר משנה מאז שנוצרה העילה לתלונה; (2) להפנות את התלונה לבירור על ידי גוף אחר הפועל על פי דין;
  (3) להעביר את התלונה, בהסכמת המתלונן, או מי שנטען כי זכותו הופרה, אם אינו המתלונן, ובהסכמתו של הנילון או מי מטעמו, לגישור כהגדרתו בסעיף 79ג לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984; הועברה התלונה לגישור כאמור, יחולו הוראות סעיף 79ג(ג), (ד) ו-(ח), והוראות לפי סעיף 79ד(א)(1), (2) ו-(2א), לחוק האמור, בשינויים המחויבים; (4) לקיים בירור כדי לקבוע אם יש מקום להגיש תביעה אזרחית, להגיש בקשה לצו כללי כאמור בסעיף 18טו או לדחות את התלונה; (5) להגיש תביעה אזרחית בבית הדין לעבודה, בבית משפט אחר המוסמך לדון בה, או בוועדת תעסוקה כמשמעותה בסעיף 20 לחוק חיילים משוחררים (החזרה לעבודה), התש"ט-1949, לשם אכיפת הזכות נשוא התלונה, בין בשם המתלונן ובין בשם הנציבות; (6) להגיש בקשה לצו כללי כאמור בסעיף 18טו.
  (ג) החליט נציב אזורי להגיש תביעה אזרחית כאמור בסעיף קטן (ב)(5) (להלן – התביעה העיקרית), רשאי הוא, על אף האמור בסעיף קטן (א)(1), לצרף לתביעה העיקרית, עילה מכוח חוק, הסכם קיבוצי או צו הרחבה, הנובעת מיחסי עובד ומעביד, ובלבד שענינה של העילה כאמור זכות הקשורה במישרין לתביעה העיקרית. (ד) הנציב הארצי יהיה רשאי לקבוע את דרכי הטיפול בתלונות לפי הוראות סעיף זה, ובכלל זה עדיפויות וקדימויות בכל הנוגע לקיום בירור תלונות והגשת תביעות.
  יידוע המתלונן (תיקון התשס"ו)
  18יד.10  התקיימו הנסיבות האמורות בסעיף 18יג(א), או התקבלה החלטה לפי הוראות סעיף 18יג(ב), יודיע הנציב האזורי על כך בכתב למתלונן; הנציב האזורי יצרף להודעה את הנימוקים להחלטתו, זולת אם החליט להגיש תביעה אזרחית.
  צו כללי (תיקון התשס"ו)
  18טו.10  בית משפט המוסמך לדון בהליך אזרחי או בעתירה מינהלית, שענינם הוראה לפי חקיקת השוויון בעבודה, רשאי, על פי בקשת הנציבות, לתת צו למעביד, המורה לו לנקוט פעולות כלליות הנוגעות לכלל עובדיו או לדורשי עבודה או לקבוצה מתוך אלה, לשם קיום חובה מחובותיו על פי הוראה לפי חקיקת השוויון בעבודה או לשם מניעת הפרה של הוראה כאמור; בסעיף זה, "עתירה מינהלית" – כמשמעותה בחוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000.
  מועצה ציבורית (תיקון התשס"ו)
  19. 11 (א) השר ימנה מועצה ציבורית (להלן – המועצה) שחבריה יהיו:
  (1) נציגים של משרדי הממשלה שיקבעם השר;
  (2) נציגי עובדים – לאחר התייעצות בארגון עובדים המייצג את המספר הגדול ביותר של עובדים במדינה;
  (3) נציגי מעבידים – לאחר התייעצות בארגונים ארציים יציגים של מעבידים שלדעת השר הם נוגעים בדבר;
  (4) נציגי ציבור אחרים שלדעת השר הם נוגעים בדבר.
  (ב) השר או מי שהוא מינה לכך יהיה יושב ראש המועצה.
  (ג) השר יקבע בתקנות את תקופת כהונתה של המועצה, סדרי עבודתה ומספר חבריה, ובלבד שמספר הנציגים של משרדי הממשלה יהיה שלוש עשיריות מחברי המועצה, וכך יהיה מספרם של נציגי העובדים ונציגי המעבידים, ומספר נציגי הציבור יהיה עשירית מחברי המועצה. (ד) התפטר חבר המועצה, נפטר או נבצר ממנו, דרך קבע, למלא את תפקידו, ימנה השר אדם אחר במקומו ליתרת תקופת כהונתו, לאחר התייעצות בגוף שבהתייעצות עמו נמנה אותו חבר מועצה.
  תפקידי המועצה (תיקון התשס"ו)
  20. 12 תפקיד המועצה לייעץ לשר בכל ענין הנוגע לביצוע חוק זה, וכן בכל ענין הנוגע –
  (1) לטיפוח תודעה ציבורית בכל הקשור לשוויון ההזדמנויות בעבודה;
  (2) ליצירת תנאים והכנת שירותים כדי להקל על נשים את היציאה לעבודה;
  (3) לשוויון ההזדמנויות בקידום בעבודה ובשליחה להכשרה מקצועית של עובדים ועובדות במקום העבודה;
  (4) לפרסום מידע בכל ענין שבתחום תפקידה של המועצה.

  הרחבת תחולה [תיקונים: התשס"א, התשס"א (מס' 2)]
  20א. (א) הוראות חוק זה יחולו, בשינויים המחויבים, גם על הפרת הוראות לפי סעיף 29 לחוק מידע גנטי, התשס"א-2000, ויראו הפרת הוראות אלה כהפרת סעיף 2 לחוק זה. (ב) הוראות לפי סעיפים 2א, 5, 6 ו-9 יחולו, לענין מעביד, עובד ודורש עבודה, בשינויים המחויבים, ולפי הענין, גם על מעסיק בפועל, על עובד של קבלן כוח אדם המועסק אצל מעסיק בפועל, ועל מועמד להעסקה כאמור.
  אי תחולה [תיקון התשס"א (מס' 2)]
  21. (א) לענין סעיף 2 אין רואים כהפליה העדפה של עובד שהוא בן משפחתו של המעביד, ובתאגיד – בן משפחתו של בעל השליטה בו; לענין זה –
  (1) "בן משפחה" – בן זוג, הורה, ילד, נכד, אח, אחות או בני זוגם של אלה;
  (2) "בעל שליטה בתאגיד" – מי שבידו או ביחד עם בני משפחתו שליטה ישירה או עקיפה בעסקיו וניהולו של התאגיד. (ב) הוראות חוק זה, למעט סעיף 7, לא יחולו לגבי עובד המועסק שלא לצורך עסקו או משלח ידו של מעבידו.
  (ג) הוראות חוק זה, למעט סעיף 7, לא יחולו על אדם המעסיק פחות משישה עובדים; לענין מנין העובדים לפי סעיף קטן זה, יימנה גם עובד של קבלן כוח אדם המועסק אצל אותו אדם.
  תיקון חוק פיצויי פיטורים
  22. בסעיף 7 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 –
  (1) במקום כותרת השוליים יבוא "התפטרות של הורה";
  (2) האמור בו יסומן (א) ואחריו יבוא:
  "(ב) הוראות סעיף קטן (א) יחולו בשינויים המחוייבים, על עובד, והכל אם נתקיים בו אחד מאלה:
  (1) בת זוגו של העובד הועסקה כעובדת במשך ששה חדשים רצופים לפחות בסמוך לפני יום התפטרותו; לענין זה יראו כעבודה גם תקופת הפסקה בעבודה שבה נמשכים יחסי עובד ומעביד; (2) הילד נמצא בהחזקתו הבלעדית, או בטיפולו הבלעדי מחמת נכות או מחלה של בת זוגו.
  (ג) התפטר אחד מבני הזוג כאמור בסעיף קטן (א) או (ב) לפי הענין, לא יחולו הוראות סעיף זה על בן הזוג השני. (ד) שר העבודה והרווחה רשאי לקבוע בתקנות, באישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, הוראות בדבר חובת מסירת הודעות למעביד לענין סעיף זה מאת בני זוג או אחד מהם ותוצאות אי מסירת הודעות כאמור."
  תיקון חוק עבודת נשים
  23. בחוק עבודת נשים, התשי"ד-1954, בסעיף 7, אחרי סעיף קטן (ד) יבוא:
  "(ד1) הוראות סעיף קטן (ד) אף כשהן חלות מכוח סעיף 6א יחולו, בשינויים המחוייבים, על עובד שעבד אצל אותו מעביד או באותו מקום עבודה לפחות עשרים וארבעה חדשים רצופים עד יום הולדת ילדו, ובלבד שנתקיים בו אחד מאלה:
  (1) בת זוגו הועסקה כעובדת במשך ששה חדשים רצופים לפחות בסמוך לפני תחילת העדרותו מהעבודה בהתאם להוראות סעיף קטן (ד). (2) הילד נמצא בהחזקתו הבלעדית, או בטיפולו הבלעדי מחמת נכות או מחלה של בת זוגו.
  (ד2)  נעדר אחד מבני-זוג מן העבודה כאמור בסעיף קטן (ד) או (ד1), לפי הענין, לא יחולו הוראות אותם סעיפים קטנים על בן-הזוג השני; אולם, אם נעדר אחד מבני הזוג תקופה קצרה מהאמור בסעיפים קטנים (ד) או (ד1) לפי הענין, רשאי בן זוגו להעדר מהעבודה על פי הוראות אותם סעיפים קטנים למשך יתרת התקופה האמורה. (ד3)  לענין חישוב תקופת העבודה הרצופה כאמור בסעיפים קטנים (ד) ו-(ד1), יראו כעבודה גם תקופת הפסקה בעבודה שבה נמשכים יחסי עובד ומעביד. (ד4)  שר העבודה והרווחה רשאי לקבוע בתקנות, באישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, הוראות בדבר חובת מסירת הודעות למעביד לענין סעיף זה, מאת בני-זוג או אחד מהם ותוצאות אי מסירת הודעות כאמור."
  תיקון חוק בית-הדין-לעבודה
  24. בחוק בית-הדין לעבודה, התשכ"ט-1969, בתוספת השניה, בסופה יבוא: "חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988".
  ביטול
  25. חוק הזדמנות שווה בתעסוקה, התשמ"א-1981 – בטל.

  ביצוע ותקנות (תיקון התשס"ו)
  26. (א) השר ממונה על ביצוע חוק זה והוא רשאי להתקין תקנות בכל הנוגע לביצועו.
  (ב) השר רשאי, באישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, לקבוע בתקנות הוראות בדבר חובת מסירת הודעות למעביד לענין סעיף 4 מאת בני זוג או אחד מהם ותוצאות אי מסירת הודעות כאמור. (ג)13 השר, באישור ועדת העבודה הרווחה והבריאות של הכנסת, רשאי, בצו, להוסיף חוק לחוקים המנויים בתוספת.

  תחילה
  27. תחילתו של חוק זה ביום י"ד בניסן התשמ"ח (1 באפריל 1988).
  (תיקון התשס"ו)

  תוספת14
  (סעיפים 1, 18ז(ב), 18ח, 18יא, 18יב ו-18טו)
  1. חוק שכר שווה לעובדת ולעובד, התשנ"ו-1996.
  2. חוק עבודת נשים, התשי"ד-1954.
  3. חוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח-1998 – לגבי תביעה אזרחית שבית הדין לעבודה מוסמך לדון בה.
  4. סעיפים 9ג עד 9ז לחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951.
  5. סעיפים 41, 41א ו-41ב לחוק חיילים משוחררים (החזרה לעבודה), התש"ט-1949.
  6. סעיף 15א לחוק שירות המדינה (מינויים), התשי"ט-1959.
  7. סעיף 6ג לחוק שיווי זכויות האשה, התשי"א-1951.
  8. סעיפים 42 ו-42א לחוק שירות התעסוקה, התשי"ט-1959 (להלן – חוק שירות התעסוקה), וסעיף 64א לחוק שירות התעסוקה, לענין סעיף 42 לחוק האמור. 9. חוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין), התשנ"ז-1997 – לענין תלונה לפי החוק האמור שענינה הפרת הוראה לפי חקיקת השוויון בעבודה.

  יצחק שמיר משה קצב
  ראש הממשלה שר העבודה
  והרווחה
  חיים הרצוג
  נשיא המדינה

חוק חיילים משוחררים (החזרה לעבודה), התש"ט-1949

• פרק ראשון: פירושים
  שירות צבאי ושירות חלקי (תיקון התשל"ז)
  1. (א) שירות צבאי לצורך חוק זה 2 הוא –
  (1) שירות סדיר לפי הפרק השלישי לחוק שירות בטחון, התשי"ט-1959 [נוסח משולב], אף אם שירות זה הוארך מכוח סעיף 26 לחוק האמור (להלן – שירות סדיר); (2) כל שירות אחר ששר הבטחון יכריז עליו, בהכרזה שתפורסם ברשומות, שהוא שירות צבאי.
  (ב) שירות חלקי, לצורך חוק זה, הוא שירות ששר הבטחון יכריז עליו, בהכרזה שתפורסם ברשומות, שהוא שירות חלקי. (ג) שירות ששר הבטחון הכריז עליו שהוא שירות צבאי או שירות חלקי, כאמור, רואים אותו כשירות צבאי או כשירות חלקי מיום י"ז בכסלו התש"ח (30 בנובמבר 1947), אם לא קבע שר הבטחון בהכרזתו שיראו אותו כשירות צבאי או כשירות חלקי מתאריך מאוחר יותר. (ד) לענין חוק זה, דין שירות בצבא-הגנה לישראל על פי התחייבות לשירות קבע – כדין שירות סדיר, אם הוא בא בתכוף לאחר תקופת שירות סדיר, ותקופות, בין על פי התחייבות אחת ובין על פי מספר התחייבויות רצופות, אינה עולה על שנתיים.
  חייל, חייל משוחרר ונכה מלחמה
  2. (א) חייל לצורך חוק זה 3, הוא אדם בשירות צבאי שהיה בשירות צבאי ביום י"ז בכסלו התש"ח (30 בנובמבר 1947) או שהתגייס אחרי יום זה. (ב) חייל שהיה בשירות צבאי ביום י"ז בכסלו התש"ח (30 בנובמבר 1947), רואים אותו יום כיום התגייסותו.
  (ג) חייל משוחרר, לצורך חוק זה 3, הוא מי שהיה חייל ושוחרר מהשירות.
  (ד) נכה מלחמה, לצורך חוק זה, הוא חייל משוחרר שבתקופת שירותו הצבאי, או אדם שבהיותו בשירות חלקי, לקה מצב בריאותו מחמת מחלה או חבלה, באופן שכשרו לעבודה, שהיה מסוגל בה אלמלא לקה, נפגע פגיעה של ממש.
  מפעל ובעל מפעל (תיקון התשס"ב)
  3. (א) מפעל, לצורך חוק זה, הוא כל מקום עבודה, שבו מועסק לפחות עובד אחד, בין שהוא לתכלית רווחים ובין לתכלית אחרת, בין שהוא של המדינה, של רשות מקומית, של מוסד ציבורי או של גוף מאוגד ובין שהוא פרטי. (ב) בעל מפעל – לגבי חייל או חייל משוחרר – הוא בעל המפעל שבו הועסק החייל או החייל המשוחרר סמוך לפני התגייסותו ולגבי עובד המשרת במילואים – הוא בעל המפעל שבו הועסק העובד המשרת במילואים סמוך לפני יציאתו לשירות מילואים; ואם עבר המפעל מיד ליד או התמזג עם מפעל אחר או היה לחלק ממפעל אחר, רואים כבעל המפעל את מי שהוא בשעה הנידונה בעל המפעל או מי שהוא בעל המפעל אחרי ההתמזגות או בעל המפעל האחר. (ג) בעל מפעל – לגבי אדם בשירות חלקי – הוא בעל המפעל שבו הועסק אותו אדם בשעת שירותו החלקי.

  עובד קבוע
  4. (א) עובד קבוע במפעל, לצורך חוק זה, הוא –
  (1) עובד שהועסק במפעל לפחות ששה חדשים רצופים; או
  (2) עובד שרואים אותו כעובד קבוע, או כעובד עונתי קבוע, לפי הנהוג במפעל או בענף התעסוקה שהעובד מועסק בו, או לפי המוסכם בחוזה עבודה קיבוצי או אחר, אף אם העובד הועסק במפעל פחות מששה חדשים רצופים. (ב) רציפות בעבודה אין רואים אותה כנפסקת על-ידי שהעובד נעדר מהעבודה לרגל חופשת לידה, חופשה שנתית, חופשת חגים, או כל חופשה, פגרה או מנוחה אחרת, הניתנת בהסכמת נותן העבודה או לרגל האחד במאי, שביתה, השבתה, תאונה בעבודה או כל הפסקה זמנית או מקרית שחלה בעבודה מחמת סיבות שאין לעובד שליטה עליהן.

  לשכת שירות התעסוקה (תיקון התשל"ז)
  5. לשכת שירות התעסוקה – לגבי מפעל – היא לשכת שירות התעסוקה, שהמפעל נמצא בתחום שיפוטה.

  סייג לתחולה (תיקון התשל"ז)
  5א. (א) בכפוף להוראות סעיף 19 לא יחול הפרק השני על חייל משוחרר משירות סדיר אלא אם נתקיימה בו אחת מאלה:
  (1) ביום התגייסותו מלאו לו 20 שנה;
  (2) ביום התגייסותו טרם מלאו לו 20 שנה, אולם התייצבותו לשירות בטחון או להמשך שירות באה אחרי דחיה לפי סעיף 28 לחוק שירות בטחון, התשי"ט-1959 [נוסח משולב], למועד שבו כבר מלאו לו 20 שנה. (ב) הוראות סעיף קטן (א) לא יחולו על מגוייס-חוץ לענין סעיף 24 לחוק שירות עבודה בשעת חירום, התשכ"ז-1967.
  פרק שני: החזרה לעבודה

  חובת ההחזרה לעבודה
  6. (א) חייל משוחרר שסמוך לפני התגייסותו היה עובד קבוע במפעל, חייב בעל המפעל, בהתאם להוראות פרק זה –
  (1) לקבלו בחזרה לעבודה שבה עבד סמוך לפני התגייסותו, בתנאים שאינם גרועים לחייל המשוחרר מן התנאים שבהם היה עובד באותה עבודה אלמלא התגייס; או(2) אם קבלתו לעבודה האמורה ובתנאים כאמור אינה בגדר אפשרות מעשית – לקבלו לעבודה הטובה ביותר ובתנאים הטובים ביותר שהם בגדר אפשרות מעשית. (ב) סעיף זה לא יחול על חייל משוחרר שלפני התגייסותו קיבל מבעל המפעל פיצויי פיטורים. כן לא יחול סעיף זה על חייל משוחרר אשר אחרי התגייסותו קיבל פיצויי פיטורים על פי הסכם בתום-לב עם בעל המפעל.
  בקשת החזרה
  7. (א) בקשה להתקבל לעבודה תוגש לבעל המפעל בכתב – על-ידי החייל המשוחרר, או על-ידי ארגון העובדים שהוא נמנה עמו, או על-ידי ארגון העובדים שעמו נמנה המספר הגדול ביותר של עובדים במפעל –
  תוך חמישה-עשר יום לפני שחרורו של החייל המשוחרר או תוך שלושים יום מיום שחרורו; אך אין לפסול בקשה שהגשתה במועדה נמנעה מחמת מחלת החייל המשוחרר או מכל סיבה מספקת אחרת, ובלבד שהוגשה תוך שלושים יום לאחר שניטלה המניעה. (ב) בבקשה ייקבע יום מסויים, בתוך שלושים יום מיום הגשתה, שבו מוכן החייל המשוחרר להתחיל בעבודה.
  (ג) העתק מן הבקשה יישלח ללשכת העבודה וכן לוועד העובדים במפעל, אם ישנו.

  מועד ההחזרה לעבודה (תיקון התשל"ז)
  8. (א) בעל המפעל חייב לקבל את החייל המשוחרר לעבודה, כאמור בסעיף 6 ביום שנקבע בבקשה כיום שבו מוכן החייל המשוחרר להתחיל בעבודה, או – אם קבלת החייל המשוחרר לעבודה באותו יום אינה בגדר אפשרות מעשית – בתאריך מאוחר יותר בתוך שנה אחת מיום הגשת הבקשה, מיד כשקבלת החייל המשוחרר לעבודה כאמור תהיה בגדר אפשרות מעשית. (ב) אם כתום שנה מיום הגשת הבקשה היה דיון תלוי ועומד לפני ועדת תעסוקה או לפני בית-דין אזורי כאמור בסעיף 23 בנוגע לאותה הבקשה, חובת בעל המפעל לקבל את החייל המשוחרר לעבודה כאמור תעמוד בעינה עד שלושים יום מיום סיום הדיון; דיון לפני ועדת תעסוקה רואים אותו כתלוי ועומד לפניה, עד שחלפה תקופת הערעור, או – אם הוגש ערעור – עד שניתנה בו החלטה או עד שהמערער חזר בו מערעורו. (ג) הודיע בעל המפעל בכתב לחייל המשוחרר שעליו להתחיל בעבודה ביום שנקבע בבקשה כיום שבו הוא מוכן להתחיל בה, או ביום מאוחר יותר כאמור בסעיף קטן (א), והחייל המשוחרר לא התחיל בעבודה תוך שלושים יום מאותו יום, פוקעת זכותו של החייל המשוחרר להתקבל לעבודה על פי סעיף 6; ואולם זכות החייל המשוחרר לא תפקע אם מחלה או כל סיבה מספקת אחרת מנעה ממנו מהתחיל בעבודה תוך המועד האמור, ובלבד שהיה מוכן להתחיל בה תוך שלושים יום לאחר שניטלה המניעה.
  חובת העסקה
  9. (א) חייל משוחרר שנתקבל לעבודה על פי סעיף 6, חייב בעל המפעל להעסיקו ששה חדשים מיום שנתקבל, או תקופה קצרה מזו כל זמן שהעסקתו היא בגדר אפשרות מעשית –
  (1) בעבודה שאינה גרועה לחייל המשוחרר מן העבודה שאליה נתקבל, ובתנאים שאינם גרועים לו מן התנאים שבהם נתקבל; או (2) אם העסקתו בעבודה ובתנאים כאמור אינה בגדר אפשרות מעשית – בעבודה הטובה ביותר ובתנאים הטובים ביותר שהם בגדר אפשרות מעשית. (ב) חייל משוחרר שעל פי סעיף 6 נתקבל לעבודה שונה מן העבודה שבה עבד סמוך לפני התגייסותו, ובתוך ששה חדשים מיום שנתקבל נוצרה אפשרות מעשית להעסיקו בעבודה שבה עבד סמוך לפני התגייסותו, חייב בעל המפעל להעסיקו כך. (ג) כל זמן שבעל המפעל חייב להעסיק את החייל המשוחרר כאמור, אין הוא רשאי לפטרו אלא בגלל התנהגות רעה חמורה. (ד) כתום ששה חדשים מהיום שבו נתקבל החייל המשוחרר לעבודה יחולו עליו החוק, הנוהג והתנאים של כל חוזה עבודה קיבוצי או אחר החלים על פיטורי עובדים במפעל.
  תור ההחזרה לעבודה
  10. (א) הוגשו לבעל-מפעל אחד כמה בקשות להתקבל לעבודה, ואין זה בגדר אפשרות מעשית לקבל את כל המבקשים בעת ובעונה אחת, תקבע לשכת העבודה את תור קבלתם לעבודה. (ב) הזכות בידי בעל המפעל, תוך שלושה ימים מהיום שבו הגיעה לידיעתו החלטת לשכת העבודה, לערער עליה לפני ועדת-תעסוקה מתוך נימוק שצורך משקי מחייב שינוי החלטת לשכת-העבודה. החלטת ועדת-התעסוקה היא סופית.
  גדר אפשרות מעשית
  11. (א) בבירור השאלה אם דבר הוא בגדר אפשרות מעשית, אין להביא בחשבון אלא –
  (1) תמורות יסודיות שחלו במפעל, מאז התגייסותו של החייל המשוחרר, מחמת נזקים לבנינים או לציוד, או מחמת שינויים מהותיים בתהליכי הייצור, או מחמת צמצום ניכר, לא עונתי ואף לא ארעי, שחל בהיקף העבודה; (2) מחלה או מום שהחייל המשוחרר לקה בהם מאז התגייסותו והפחיתו במידה של ממש את כשרו לעבוד.
  (ב) יש לראות קבלת חייל משוחרר לעבודה או העסקתו כדבר שהוא בגדר אפשרות מעשית, אף אם קבלת החייל המשוחרר או העסקתו לא תיתכן אלא אם עובד שהתחיל לעבוד במפעל אחרי התגייסותו של החייל המשוחרר יפנה את מקומו לחייל המשוחרר. הוא הדין – אף אם לרגל צמצום בהיקף העבודה במפעל, שחל לאחר התגייסותו של החייל המשוחרר, לא תיתכן קבלת החייל המשוחרר או העסקתו אלא אם עובד שזכויותיו על פי חוקת התור של לשכת העבודה פחותות מזכויותיו של החייל המשוחרר יפנה את מקומו לחייל המשוחרר. (ג) כל אימת שתתעורר השאלה אם דבר הוא בגדר אפשרות מעשית, על בעל המפעל הראיה שהדבר איננו בגדר אפשרות מעשית.
  זכויות ותק
  12. חייל משוחרר שנתקבל לעבודה על פי סעיף 6 במפעל שבו נתונות לעובד או למי שהיה עובד, זכויות התלויות בוותק בעבודה, בין בתוקף החוק או על פי הנוהג או מכוח חוזה-עבודה, קיבוצי או אחר, ובין באופן אחר – התקופה שבין התגייסותו ובין קבלתו לעבודה כאמור, דינה, לצורך חישוב הוותק בעבודה, כדין תקופת-עבודה במפעל.
  דין חייל משוחרר שנתקבל שלא על פי בקשה
  13. חייל משוחרר שסמוך לפני התגייסותו היה עובד קבוע במפעל, ולאחר שחרורו התחיל לעבוד בו שלא על פי בקשה לפי סעיף 7, דינו כדין חייל משוחרר שנתקבל לעבודה על פי בקשה כאמור.
  פרק שלישי: זכות-עבודה לבני משפחת חיילים נפטרים ונכי-מלחמה

  פירושים (תיקון התשנ"ח)
  14. (א) ואלה בני-משפחתו של אדם שעליהם חל פרק זה:
  (1) אשה או בעל;
  (2) בנים ובנות, ובנים ובנות חורגים, שבזמן הקובע היה מחסורם עליו;
  (3) הורים, שבזמן הקובע היתה על האדם לפחות מחצית מחסורם או שעלו ארצה אחרי הזמן הקובע.
  (ב) ואלה בני-אדם שמתו בשירות, לצורך פרק זה:
  (1) חייל שמת בתקופת שירותו הצבאי;
  (2) חייל משוחרר שמת תוך שנה אחת מיום שחרורו מחמת מחלה שלקה בה או שהחמירה, או מחמת חבלה שנחבל, בתקופת שירותו הצבאי; (3) אדם שמת בהיותו בשירות חלקי;
  (3א) אדם שמת בהיותו בשירות מילואים, כמשמעותו בחוק שירות בטחון [נוסח משולב], התשמ"ו-1986 (להלן – שירות מילואים); (4) אדם שמת תוך שנה אחת מיום היותו בשירות חלקי, מחמת מחלה שלקה בה או שהחמירה, או מחמת חבלה שנחבל, בהיותו בשירות החלקי. (ג) הזמן הקובע הוא:
  (1) לגבי חייל או חייל משוחרר – סמוך לפני התגייסותו;
  (2) לגבי אדם בשירות חלקי – שעת שירותו החלקי;
  (3) לגבי אדם בשירות מילואים – שעת שירותו במילואים.

  חובה לקבל בן-משפחה לעבודה
  15. (א) היה אדם בזמן הקובע עובד קבוע במפעל ומת בשירות או היה לנכה-מלחמה, חייב בעל המפעל, בהתאם להוראות פרק זה, לקבל לעבודה אחד מבני-משפחתו של אותו אדם, אם אותו בן-משפחה מתאים לעבודה שבה עבד אותו אדם בזמן הקובע או לעבודה אחרת הפנויה במפעל. (ב) סעיף זה לא יחול במקרה שהאדם שמת בשירות או שהיה לנכה-מלחמה קיבל בזמן הקובע פיצויי-פיטורים מבעל המפעל. כן לא יחול סעיף זה במקרה שאותו אדם או הבאים תחתיו קיבלו אחרי הזמן הקובע פיצויי-פיטורים על פי הסכם בתום-לב עם בעל המפעל.
  הבקשה
  16. (א) בן-משפחה התובע לעצמו זכות להתקבל לעבודה במפעל על פי סעיף 15, יגיש בקשה לבעל המפעל, באמצעות לשכת העבודה. (ב) הבקשה תוגש –
  (1) תוך שלושה חדשים מיום קבלת הודעה על המוות – אם המדובר הוא בבן-משפחה של חייל שמת בתקופת שירותו הצבאי או באדם שמת בהיותו בשירות חלקי; (2) תוך שלושה חדשים מיום המוות – אם המדובר הוא בבן-משפחה של אדם אחר שמת בשירות;
  (3) תוך שלושה חדשים מיום השחרור – אם המדובר הוא בבן-משפחה של נכה מלחמה שהוא חייל משוחרר;
  (4) תוך שלושה חדשים מיום תום הטיפול הרפואי בנכה המלחמה – אם המדובר הוא בבן-משפחה של נכה מלחמה שהיה בשירות חלקי. (ג) אין לפסול בקשה שהגשתה במועדה נמנעה מסיבה מספקת, ובלבד שהוגשה תוך שלושים יום לאחר שניטלה המניעה.
  (ד) בבקשה ייקבע יום מסויים, בתוך שלושים יום מיום הגשתה, שבו מוכן המבקש להתחיל בעבודה.

  סמכות לשכת העבודה
  17. (א) היו בני-משפחה אחדים של אותו אדם תובעים לעצמם זכות להתקבל לעבודה במפעל על פי סעיף 15, תקבע לשכת העבודה למי מהם תינתן הזכות, ואין עוררים על החלטתה. (ב) בקביעת בן-המשפחה אשר לו הזכות, כאמור, תתן לשכת העבודה את דעתה על מצבם הכלכלי של בני-המשפחה.

  דין בן-משפחה
  18. בן-משפחה אשר לו זכות להתקבל לעבודה במפעל על פי סעיף 15, יחולו עליו הסעיפים 8, 9, 10, 11 ו-13, בשינויים ובתיאומים לפי הענין, כאילו היה חייל משוחרר אשר לו זכות להתקבל לעבודה באותו מפעל על פי סעיף 6. (תיקון התשל"ז)

  פרק רביעי: זכות קדימה בשליחה לעבודה

  חייל משוחרר משירות סדיר (תיקון התשל"ז)
  19. (א) בסעיף זה, "חייל משוחרר משירות סדיר" – למעט –
  (1) מי שחל עליו הפרק השני מכוח האמור בסעיף 5א;
  (2) מי שקיבל פיצויי פיטורים מבעל המפעל בנסיבות המפורטות בסעיף 6(ב) לחוק זה או בסעיף 11(ג) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963. (ב) לחייל משוחרר משירות סדיר תהא תוך שנה אחת מיום השחרור זכות קדימה להישלח לעבודה במקום עבודה במפעל שבו היה מועסק ארבעה שבועות רצופים לפחות סמוך לפני תחילת השירות; זכות הקדימה כאמור בסעיף קטן זה תהיה עדיפה על פני זכות קדימה על פי סעיף 33 וכן על פני כל הוראה בחוק שירות התעסוקה, התשי"ט-1959, ובתקנון השירות שנקבע לפי אותו חוק.
  פרק חמישי: מנגנון ביצוע

  ועדת תעסוקה (תיקון התשס"ב)
  20. (א) שר הבטחון ימנה ועדות תעסוקה לצורך חוק זה. יושבי ראש הועדות יתמנו בידי שר המשפטים לאחר התייעצות עם שר הביטחון. (ב) ועדת תעסוקה יכולה להיות כללית, או מיוחדת לשטח מסויים או לענף תעסוקה מסויים.
  (ג) כל ועדת תעסוקה תהיה של ארבעה חברים והם: אחד הכשיר לכהן כשופט בית משפט השלום ואשר אינו נמנה עם המפורטים להלן, והוא יהיה היושב ראש, אחד שהוא עובד הלשכה להכוונת חיילים משוחררים במשרד הביטחון והוא ירכז את עבודת הועדה (בחוק זה – מרכז עבודת הועדה), אחד יתמנה מתוך מועמדים שיוצעו על-ידי ארגון העובדים המייצג את המספר הגדול ביותר של עובדים במדינה, ואחד יתמנה מתוך מועמדים שיוצעו על-ידי ארגוני נותני עבודה רפרזנטטיביים במדינה. (ד) הודעה על מינוי ועדת תעסוקה ועל כתבתה תפורסם ברשומות.

  סמכויות ועדות תעסוקה (תיקון התשס"ב)
  21. (א) אדם הטוען שחוק זה מקנה לו זכויות ושזכויותיו אלה הופרו (הנקרא להלן "תובע"), רשאי תוך זמן המתקבל על הדעת לפנות לועדת תעסוקה בבקשה שתפסוק בכל ענין הנוגע לזכויותיו האמורות. (א1) מרכז עבודת הועדה ישלח לנתבע, בדואר רשום או בפקסימיליה, העתק מהבקשה סמוך להגשתה, בצירוף הודעה כי הוא רשאי להגיש לועדה את תשובתו בכתב וכי החל בתום עשרה ימים מיום משלוח העתק הבקשה לנתבע, רשאית הועדה להפעיל את סמכויותיה לפי חוק זה אף בלא קבלת תשובתו; שר הביטחון רשאי לקבוע דרכים נוספות למשלוח העתקי בקשות לפי סעיף קטן זה, וכן לקבוע נהלים למשלוח. (ב) ועדת תעסוקה צריכה, ככל האפשר, לדון ולפסוק בכל בקשה תוך חמישה-עשר יום מיום הגשתה.
  (ג) מצאה ועדת תעסוקה שבעל מפעל לא קיים חובה המוטלת עליו כלפי התובע לפי חוק זה (בחוק זה – הנתבע), תיתן אחד מאלה:
  (1) בהסכמת התובע – צו המורה לנתבע לקבל או להחזיר, לפי הענין, את התובע לעבודה, בתנאים, בזמן ובמקום שתקבע (בחוק זה – צו להעסקה); (2) צו המורה לנתבע לשלם לתובע, במועד שתקבע, פיצויים בסכום השווה לחמש פעמים השכר שהתובע קיבל או שהיה זכאי לקבל בעבור חודש העבודה שבסמוך לפני הפרת זכותו; ואולם רשאית הועדה להחליט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, לפסוק פיצויים בסכום אחר שתקבע; לענין חישוב השכר לפי פסקה זו יחולו הוראות סעיף 13ב והתקנות שלפי סעיף 13 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 (בחוק זה – צו לפיצויים); (3) צו להעסקה וצו לפיצויים, כאחד (בחוק זה – צו משולב), ואולם סכום הפיצויים בצו משולב ייקבע, על אף הוראות פסקה (2), רק בהתאם לנזק שנגרם לתובע בפועל עקב הפיטורים שלא כדין; בהערכת הנזק שנגרם לתובע לענין צו משולב תשקול הועדה, בין השאר, הפסד שכר עבודה, נזקים כספיים אחרים עקב הפסד השכר בזמן שחלף ממועד הפרת הזכות וכן פגיעה בשמו הטוב או במוניטין של התובע ועגמת הנפש שנגרמה לו. (ד) נתנה ועדת תעסוקה צו מהצווים שלפי סעיף קטן (ג) תורה בו כי הנתבע יישא בהוצאות התובע בשל ההליך בסכום שקבעה; דין הוצאות שקבעה הועדה לפי סעיף קטן זה כדין פיצויים שנקבעו לפי חוק זה. (ה) לסכום הפיצויים וההוצאות שציוותה ועדת תעסוקה ושלא שולמו במועד, ייווספו ויהיו לחלק מהצו, הפרשי הצמדה כמשמעותם בחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961, וכן ריבית צמודה, כמשמעותה בחוק האמור, בכפל השיעור הקבוע בסעיף 10א(א) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967, מהמועד שנקבע בצו לתשלום ועד למועד הפירעון בפועל.
  אכיפת הצווים (תיקון התשס"ב)
  21א. (א) צו להעסקה, בין בצו יחיד ובין בצו משולב, וכן צו זמני כמשמעותו בסעיף 26, שנתנה ועדת תעסוקה, דינם לענין סעיף 6 לפקודת ביזיון בית משפט (בסעיף זה – הפקודה), כדין צו שניתן על ידי בית דין אזורי לעבודה; לשופט בית הדין האזורי לעבודה תהא הסמכות לפי סעיף 6 לפקודה לענין הצווים כאמור שניתנו על ידי ועדת תעסוקה או על ידי בית הדין, ולענין סעיף 8 לפקודה יהיו לבית הדין הארצי לעבודה, במותב של שלושה שופטים, הסמכויות של בית המשפט העליון. (ב) עשה בית הדין שימוש בסמכותו לפי סעיף 27(א)(1), לא יעשה שימוש בסמכותו לפי הוראות סעיף זה.
  (תיקון התשכ"ט)
  22. (בוטל).

  זכות ערעור (תיקונים: התשכ"ט, התשס"ב)
  23. (א) על כל החלטה ועל כל צו של ועדת תעסוקה אפשר לערער לפני בית-דין אזורי כמשמעותו בחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 (להלן – בית-דין אזורי) תוך עשרים ימים מיום מסירת ההודעה על ההחלטה או הצו לתובע ולנתבע. (ב) זכות הערעור ניתנת:
  (1) לתובע;
  (2) לנתבע;
  (3) לארגון העובדים שהתובע נמנה עמו;
  (4) לארגון העובדים שעמו נמנה המספר הגדול ביותר של עובדים במפעלו של הנתבע;
  (5) לארגון נותני העבודה שהנתבע נמנה עמו.
  (ב1) כל מי שהיה צד להליך לפי סעיף 21 ואינו המערער יהיה משיב בערעור, ובערעור על החלטת ועדת תעסוקה לפי סעיף 41א(ב) – גם ועדת התעסוקה; כן רשאים להצטרף כמשיבים הארגונים המפורטים בסעיף קטן (ב)(3) עד (5). (ג) אין להתחיל בדיון בפני בית-דין אזורי לפני תום תקופת הערעור, ואם הוגשו בענין אחד יותר מערעור אחד, יאוחדו כל הערעורים הנוגעים לאותו ענין ויישמעו כאחד. (ד) בית-דין אזורי צריך, ככל האפשר, לדון ולפסוק בכל ערעור תוך חמישה-עשר יום מתום תקופת הערעור.

  סמכויות בית דין אזורי (תיקון התשכ"ט)
  24. בית-דין אזורי רשאי לדחות את הערעור, או לבטל את ההחלטה או את הצו שעליו מערערים ולהחליט כל החלטה ולתת כל צו שועדת תעסוקה מוסמכת להם.
  יועצים (תיקון התשכ"ט)
  25. (א) שר העבודה 4 רשאי למנות יועץ לכל ועדת תעסוקה.
  (ב) הודעה על כל מינוי על פי סעיף זה תפורסם ברשומות.
  (ג) נתמנה יועץ לועדת תעסוקה, יודיע יושב-ראש הועדה ליועץ בעוד זמן על המועד של כל דיון בפני הועדה.
  (ד) היועץ רשאי להשתתף בכל דיוני הועדה בזכות דעה מייעצת.

  סמכויות עזר (תיקונים: התשכ"ט, התשס"ב)
  26. (א) לועדת תעסוקה סמכויות כסמכויותיה של ועדת חקירה, שנתמנתה לפי פקודת ועדות החקירות, ושהוענקו לה כל הסמכויות שניתן להעניק לועדת חקירה בזאת על פי סעיף 5 לפקודה האמורה. (ב) ועדות תעסוקה לא יהיו קשורות בדקדוקי דיון ובדיני ראיה, אלא יפעלו בדרך שתיראה להן כמועילה ביותר לבירור השאלות השנויות במחלוקת. (ג) כל ועדת תעסוקה מחליטה את החלטותיה ברוב דעות. היו הדעות שקולות, תהיה ליושב ראש הועדה דעה מכרעת.
  (ד) כל ועדת תעסוקה תקבע את סדרי דיוניה ועבודתה במידה שלא נקבעו בחוק זה ובתקנות שיותקנו על פיו.
  (ה) (1) ועדת תעסוקה רשאית בכל עת עד לסיום ההליך לפניה, לבקשת התובע או ביזמתה, לצוות על הנתבע, בצו, להחזיר את התובע לעבודתו אצל הנתבע; צו לפי פסקה זו יעמוד בתוקפו עד לסיום ההליך לפני הועדה או עד למועד מוקדם מזה שקבעה (בחוק זה – צו זמני); (2) צו זמני לא יינתן אלא בהתקיים כל אלה:
  (א) חלף המועד למתן תשובת הנתבע לפי סעיף 21(א1);
  (ב) ועדת התעסוקה סבורה, על סמך הנתונים שלפניה, כי קיים בסיס לכאורה להניח שהנתבע פיטר את התובע בניגוד להוראות חוק זה; (ג) אי מתן צו זמני עלול להגדיל את נזקי התובע או להכביד על החזרת התובע לעבודה בסיום ההליך;
  (ד) לענין צו זמני ביזמת הועדה – התובע הסכים למתן הצו.

  ניגוד ענינים בבקשה מסוימת (תיקון התשס"ב)
  26א. (א) חבר ועדת תעסוקה לא ידון בבקשה מסוימת, אם הוא עלול להימצא, במישרין או בעקיפין, במצב של ניגוד ענינים בין תפקידו כחבר ועדת התעסוקה לבין ענין אחר שלו; לענין זה –
  "ענין אחר" – לרבות ענין של קרוב של חבר ועדת התעסוקה או ענין של גוף שחבר ועדת התעסוקה, או קרובו, הם מנהלים או עובדים אחראים בו, או ענין של גוף שיש להם בו חלק – בהון המניות, בזכות לקבל רווחים, בזכות למנות מנהל או בזכות הצבעה;
  "קרוב" – בן זוג, הורה, ילד אח או אחות או אדם אחר הסמוך על שולחנו של חבר ועדת תעסוקה.
  (ב) על אף האמור בסעיף קטן (א), לא יראו ניגוד ענינים אם הוא נובע מהוראת סעיף 20(ג) ולפיה חבר ועדת תעסוקה יתמנה מתוך ציבור של בעלי ענין או השתייכות מסוימים. (ג) נתברר לחבר ועדת תעסוקה שהוא מנוע מלהשתתף בדיון בבקשה מסוימת בשל ניגוד ענינים, יודיע על כך לחברי הועדה האחרים, ואם החל הדיון – גם לבעלי הדין, ויימנע מלהשתתף בדיון באותה בקשה. (ד) התעורר אצל חבר וערת תעסוקה ספק בשאלה אם הוא מנוע מלהשתתף בדיון בבקשה מסוימת בשל ניגוד ענינים, או טען אחד מבעלי הדין שחבר ועדת תעסוקה מנוע כאמור, תחליט בדבר ועדת התעסוקה לרבות אותו חבר ותנמק את החלטתה. (ה) לא תישמע טענה של בעל דין כי חבר ועדת תעסוקה מנוע מלהשתתף בדיון בבקשה מסוימת בשל ניגוד ענינים, אלא אם כן נטענה בתחילת הדיון או מיד לאחר שנודעה לבעל דין עילת ניגוד הענינים. (ו) נמנע מחבר ועדת תעסוקה להמשיך ולהשתתף בדיון בבקשה מסוימת בשל ניגוד ענינים, ימלא את מקומו לצורך המשך הדיון באותה בקשה חבר ועדה אחר הנמנה עם אותו ציבור, מהמפורטים בסעיף 20(ג), שאליו משתייך החבר המנוע מלהשתתף כאמור.
  אי קיום צו להעסקה (תיקונים: התשכ"ט, התשל"ה, התשס"ב)
  27. (א) (1) נתנה ועדת תעסוקה או נתן בית הדין האזורי לעבודה, צו להעסקה לפי סעיף 21(ג) או סעיף 24, לפי הענין, בין בצו יחיד ובין בצו משולב, והנתבע לא קיים את הצו, רשאי בית הדין האזורי לעבודה, לפי בקשת התובע, לחייב את הנתבע, נוסף על פסיקת הוצאות ההליך, לשלם לתובע פיצויים בסכום מוגדל, אשר לא יפחת מפי אחד וחצי מהשיעור הקבוע בסעיף 21(ג)(2) רישה, אלא אם כן יחליט בית הדין, מטעמים מיוחדים שיירשמו, לפסוק פיצויים בסכום אחר שיקבע; בהחלטת בית הדין ייקבע המועד לתשלום; דין פיצויים לפי פסקה זו כדין פיצויים לפי סעיף 21(ג); (2) עשה בית הדין שימוש בסמכותו לפי סעיף 21א, לא יעשה שימוש בסמכותו לפי סעיף זה אלא אם כן חלפו שלושים ימים מן היום שבו נעשה שימוש בסמכות לפי סעיף 21א ובית הדין קבע כי הנתבע לא קיים את הצו.
  (ב) בסעיף זה, "לא קיים את הצו" – לא קיימו במלואו או בחלקו, או קיימו שלא בתום לב.
  (ג) (בטל).
  (ד) אין להגיש בקשה לבית הדין האזורי לעבודה לפי סעיף זה על אי-קיום צו של ועדת תעסוקה, אלא לאחר שחלפה תקופת הערעור על הצו, או – אם הוגש ערעור – לאחר שניתנה החלטה בערעור או לאחר שהמערער חזר בו מערעורו.
  הוצאה לפועל של צו לפיצויים ורישום צווים (תיקונים: התשכ"ט, התשס"ב)
  28. (א) נתנה ועדת-תעסוקה או בית-דין אזורי צו המחייב אדם לשלם לאחר סכום כפיצויים, הריהו סופי מיד לאחר שנרשם על ידי שר הבטחון בפנקס מיוחד למטרה זו, ודין הצו, בכל הנוגע להוצאה לפועל, כדין פסק-דין סופי של בית-משפט מוסמך. (ב) הודעה על רישום צו בפנקס כאמור תישלח לצדדים.
  (ג) שר הביטחון ירשום צו של ועדת תעסוקה סמוך לנתינתו; לא יהיה בהגשת ערעור כדי לעכב את ביצועו, אלא אם כן בית הדין האזורי לעבודה שאליו הוגש הערעור הורה אחרת.
  דין המוחזר לעבודה על פי צו (תיקון התשכ"ט)
  29. תובע שנתקבל לעבודה בתוקף צו שניתן על ידי ועדת-תעסוקה או על ידי בית-דין אזורי, דינו כאילו נתקבל לעבודה בהתאם להוראות חוק זה החלות עליו.
  סמכות בית משפט
  30. לא ייתבע אדם לדין בבית-משפט, בין לדין אזרחי ובין לדין פלילי, בקשר לכל חובה שחוק זה מטיל עליו, מלבד במקרים שהדבר הורשה במפורש בחוק זה או בתקנות שיותקנו על פיו.
  פרק ששי: נכי-מלחמה וזכויות-קדימה לעבודה

  תקנות בדבר נכי מלחמה
  31. שר הבטחון רשאי, בהסכמת שר העבודה 5 , להתקין תקנות, ובהן:
  (א)להטיל חובה על נותני-עבודה, או על סוגים מסויימים של נותני-עבודה, להעסיק נכי-מלחמה במכסה או במספר שיקבע בתקנות; (ב) לייחד לנכי-מלחמה סוגי-עבודות במפעלים או התעסקויות מסויימות;
  (ג) לקבוע את סדרי קבלת נכי-מלחמה לעבודה ואת תנאי-העסקתם;
  (ד) לקבוע את הנוהל ואת התנאים בדבר רישום נכי-מלחמה ואת דרכי קביעת התאמתם לעבודה;
  (ה) לכונן רשויות מוסמכות לטיפול בעניני העסקת נכי-מלחמה ולקבוע את סמכויותיהן.

  צווים בדבר נכי מלחמה
  32. שר הבטחון רשאי, מפעם לפעם, בצו כללי או מיוחד, לחייב נותני-עבודה או סוגים מסויימים של נותני-עבודה, להעסיק נכי-מלחמה, במכסה או במספר שיקבע בצו.
  תקנות בדבר זכות קדימה לעבודה
  33. שר הבטחון רשאי, בהסכמת שר העבודה 6 , ולאחר התייעצות עם מרכז לשכות-העבודה הכלליות, להתקין תקנות, ובהן:
  (א) לקבוע כי לאחד מבני-המשפחה של חייל תהיה, בתקופת שירותו הצבאי של החייל, זכות-קדימה לקבלת עבודה במפעל שבו הועסק החייל סמוך לפני התגייסותו; (ב) לקבוע כי לחיילים משוחררים תהיה זכות-קדימה לקבלת עבודה;
  (ג) להורות הוראות להפעלת זכויות-הקדימה האמורות.

  תחולת פרקים מסויימים
  34. הוראות הפרקים השני, השלישי, הרביעי והחמישי לא יחולו על תקנות שיותקנו ועל צווים שיינתנו לפי פרק זה; אך משמעות המונח "בן-משפחה" בפרק זה היא כמשמעותו בסעיף 14.
  פרק שביעי: הוראות שונות

  זכות קדימה (תיקון התשס"ב)
  35. (א) דין פיצויים והוצאות שתצווה ועדת תעסוקה, או שיצווה בית הדין, לשלמם לתובע לפי חוק זה כדין שכר עבודה כמשמעותו בחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958, לענין דין קדימה לכל שאר החובות בפירוק או בפשיטת רגל לפי כל דין. (ב) (בוטל).
  (ג) נתמנה מקבל נכסים מטעם בעלי איגרות-חוב של חברה המבוטחת בשיעבוד רובץ, או שבעלי איגרות-חוב או באי-כוחם תפסו רכוש של חברה הנתון בשיעבוד, ייכלל בין החובות שלפי סעיף 134 לפקודת החברות, סילוקם קודם לכל תביעה לסילוק הקרן והריבית של איגרות-חוב, כל סכום שהחברה נצטוותה על פי חוק זה לשלמו כפיצויים בגלל מעשה או אי-מעשה שאירע לפני תאריך מינוי מקבל הנכסים או לפני תאריך תפיסת הרכוש כאמור, ואפילו ניתן צו השילום אחרי התאריך האמור.
  הפרשות לקופות תגמולים וכו'
  36. (א) חייל שסמוך לפני התגייסותו היה עובד במפעל, ובעל המפעל ועובדיו, או בעל המפעל בלבד, נהגו לשלם תשלומים לקופת תגמולים או לקופת פנסיה או לקופה או לקרן כיוצא באלה (הנקראת בסעיף זה "קופה"), יהיו בעל המפעל והחייל, או בעל המפעל בלבד, הכל לפי הענין, חייבים במשך התקופה שמיום התגייסותו של החייל ועד לקבלתו לעבודה במפעל על פי חוק זה, או – אם אין הוא מתקבל לעבודה על פי חוק זה – עד יום שחרורו – לשלם תשלומים לקופה בשיעורים שנהגו לשלם לפני התגייסותו של החייל; ואין האמור בסעיף זה פוגע בהוראות סעיף 12. (ב) לא שילם החייל את התשלומים במשך התקופה הנזכרת בסעיף קטן (א), לא יגרע הדבר מחובתו של בעל המפעל לשלם את התשלומים שהוא חייב בהם; אך החייל יהיה חייב לשלם אחרי שחרורו את תשלומיו, או את יתרתם שלא שולמה, תוך תקופה גדולה פי שלושה מתקופת שירותו הצבאי, ובעל המפעל יהיה רשאי לשלם את תשלומיו המקבילים בעת ובעונה אחת עם תשלומי החייל. (ג) כל סכום שבעל המפעל או החייל חייב לשלם לקופה, דינו לכל דבר כדין תשלום המגיע כחוק לקופה.
  (ד) התגייס בעל מפעל לשירות צבאי, והמפעל הפסיק את פעולתו במשך תקופת שירותו הצבאי או חלק ממנה, לא יחול סעיף זה על בעל המפעל ועובדיו לגבי התקופה שבה הפסיק המפעל את פעולתו כאמור.
  התחמקות מחובות המוטלות לפי החוק
  37. (א) פיטר נותן עבודה עובד, שחובת הגיוס לשירות צבאי חלה עליו או צפויה לו בעתיד הקרוב, מתוך כוונה להתחמק מחובות שחוק זה מטיל עליו, ולאחר הפיטורים התגייס העובד, לא יהיה לפיטורים כל תוקף חוקי בכל הנוגע לזכויות ולחובות לפי חוק זה, וכל הזכויות הנתונות לעובד לפיו יעמדו בעינן כאילו לא פוטר וכאילו הוסיף להיות מועסק על-ידי אותו נותן עבודה עד סמוך לפני התגייסותו. (ב) על נותן העבודה הראיה שהפיטורים לא באו מתוך כוונה להתחמק מחובות שחוק זה מטיל עליו.

  תחולה למפרע
  38. (א) חוק זה יחול על חייל משוחרר ששוחרר לפני יום היכנס חוק זה לתקפו כאילו שוחרר באותו יום; אך אם היה חייל משוחרר כזה עובד קבוע במפעל סמוך לפני התגייסותו, והוא מועסק במפעל ביום היכנס חוק זה לתקפו, רואים אותו לצורך חוק זה כאילו נתקבל לעבודה במפעל על פי סעיף 6 באותו יום. (ב) חוק זה יחול לגבי מי שהיה לנכה מלחמה לפני יום היכנס חוק זה לתקפו כאילו הטיפול הרפואי בו תם באותו יום. (ג) חוק זה יחול לגבי בני-משפחה של אדם שמת בשירות, כאמור בסעיף 14, לפני יום היכנס חוק זה לתקפו כאילו מת בשירות, כאמור, באותו יום.
  גיוס מחדש
  39. חייל משוחרר שחזר והתגייס תוך שלושה חדשים מיום שחרורו, רואים את תקופת שירותו הראשונה כאילו נמשכה ללא הפסק עד תום תקופת שירותו השניה. (תיקון התשל"ז)
  39א. (בוטל).

  הקלות שונות (תיקונים:התש"ל, התשל"ה, התשנ"ד, התשנ"ה)
  40. (א) שר הממונה על ביצוע כל חוק שהוא, רשאי, לאחר התייעצות עם שר הבטחון ושר העבודה 7 –
  (1) להתקין תקנות שתכליתן לפטור, בשלמות או באופן חלקי, חיילים משוחררים או נכי מלחמה, או סוג מסויים שבהם, מדרישות אותו החוק, או מחובות, מתנאים ומהגבלות המוטלים על פיו; (2) להתקין תקנות אשר לפיהן תינתן לחיילים משוחררים או לנכי מלחמה, או לסוג מסויים שבהם, זכות קדימה לקבלת רשיונות לעסוק במקצוע, בתעשיה, במלאכה או במסחר. (ב) לצורך סעיף זה רואים שר כממונה על ביצוע חוק, אם הוא נקבע בו במפורש כשר הממונה על ביצועו, או – כשהמדובר הוא בפקודה או בתקנות שעמדו בתקפן ביום ה' באייר התש"ח (14 במאי 1948) – אם נתונות בידו הסמכויות שהיו קודם בידי הנציב העליון או בידי הנציב העליון במועצתו על פי אותה הפקודה או אותן התקנות. (ב1) (1) בסעיף קטן זה –
  "חוק הביטוח הלאומי" – חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשכ"ח-1968;
  "בן משפחה" – כל אחד מאלה:
  (1) בן זוג, ילדים או הורים של חייל;
  (2) אח או אחות של חייל שנתקיימו בהם שניים מאלה:
  (א) ועדה רפואית קבעה לפי סעיף 5(ג) לחוק שירות בטחון [נוסח משולב], התשמ"ו-1986, כי הם בלתי כשירים לשירות; (ב) הכנסתם מהמקורות המפורטים בסעיף 2 לפקודת מס הכנסה אינה עולה על סכום השווה לפעמיים השכר הממוצע כמשמעותו בחוק הביטוח הלאומי, אם יש לו שלושה ילדים ובתוספת סכום השווה למחצית השכר הממוצע כאמור – בעד כל ילד נוסף; "חייל" – מי שמשרת או שירת בצבא הגנה לישראל, במשטרה או בשירות בתי הסוהר ומי ששירת לפני ו' באייר התש"ח (15 במאי 1948) בשירות צבאי שעליו הוכרז לפי סעיף 1(א)(2); סעיף 1(ג) לא יחול לגבי סעיף קטן זה; "הענקה" – תשלום חדשי לחייל או לבן משפחה בעד ילדיהם;
  "המוסד" – כהגדרתו בסעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי;
  "נקודת קיצבה" – כמשמעותה בסעיף 33א לפקודת מס הכנסה;
  "ילד" – לרבות –
  (1) ילד חורג או ילד מאומץ;
  (2) נכד שכל פרנסתו על החייל או על בן המשפחה;
  (3) מי שאינו ילדו, אם הוכח כי בתקופה של שנים עשר חודשים פרנסתו היתה על החייל או על בן המשפחה;
  ולמעט נערה נשואה, ובלבד שהילד נמצא בישראל ולא מלאו לו שמונה עשרה שנים והמונחים "אם" ו"אב" יתפרשו בהתאם לכך. (2) בשנים 1994, 1995 ו-1996 יהיו חייל או בן משפחה זכאים להענקה בעד ילדם השלישי ובעד כל ילד נוסף כל ומן שיש להם עוד שני ילדים בכירים מהם; החל משנת 1997 לא ישולמו הענקות לפי סעיף קטן זה. (3) שיעורי ההענקה לילד יהיו לפי ערך נקודות קיצבה כמפורט להלן:

  
  הילד השנה 1994 1995 1996
  השלישי 0.55 0.35 0.15
  הרביעי 1.9 1.3 0.7
  החמישי 1.5 1.0 0.5
  כל ילד 1.7 1.15 0.6
  נוסף

  
  (4) האמור בסעיפים 104(ב), 106, 112, 114, 128, 129, 142 ו-230 לחוק הביטוח הלאומי יחול לענין הענקה כאמור בסעיף קטן זה בשינויים המחוייבים. (5) (א) ההענקה תשולם לאמו של הילד, אולם אם הילד נמצא עם האב בלבד תשולם ההענקה לאב; ביקש ההורה שמשתלמת לו ההענקה לשלמה להורה השני – תשולם ההענקה לפי המבוקש; באין הורים – תשולם ההענקה לאפוטרופוס. (ב) על אף האמור בפסקת משנה (א) רשאי המוסד לשלם את ההענקה למינהלת המקום שבו מוחזק הילד וכל החזקתו על אותו המקום. (6) (א) המבקש הענקה יצרף לבקשה את המסמכים הדרושים להוכחת הזכאות או יציג אותם בפני המוסד.
  (ב) המוסד רשאי לדרוש מהמבקש מסמכים נוספים או ראיות אחרות הנראים לו מועילים לבירור הבקשה.
  (7) (א) הענקות לפי סעיף קטן זה ישולמו מאוצר המדינה באמצעות המוסד לביטוח לאומי.
  (ב) אוצר המדינה יעביר למוסד מדי חודש בחודשו את כל הכספים הדרושים לו כדי לבצע את התשלומים לפי סעיף קטן זה, לרבות ההוצאות המינהליות של המוסד הנובעות מביצוע סעיף קטן זה. (ג) תקנות שיותקנו על-ידי שר על פי סעיף זה כוחן עדיף מכוחו של כל חוק אחר.
  (ד) בסעיף זה המונח "שר" כולל את ראש הממשלה.

  נכים לפי חוקים אחרים (תיקון התשי"ד)
  40א. כל סמכות הנתונה לשר לפי הסעיפים 31, 32 או 40, לגבי נכי מלחמה, נתונה בזה לאותו שר גם לגבי כל נכה, כמשמעותו בחוק הנכים (תגמולים ושיקום), התש"ט-1949, ולגבי כל נכה, שחל עליו חוק נכי המלחמה בנאצים, התשי"ד-1954.
  זכות עובד בשירות חלקי (תיקונים:התשל"ז, התשמ"ח)
  41. (א) העדרו של עובד מעבודתו במפעל לרגל שירות חלקי לא ייראה כהפסקה ברציפות עבודתו במפעל, ואם פיטר בעל מפעל עובד בשל שירותו בשירות חלקי, בטלים הפיטורים. (ב) לא יפטר בעל מפעל עובד בתקופת היותו בשירות חלקי אלא בהיתר מאת ועדת תעסוקה; ועדת תעסוקה שהיא כללית רשאית לתת היתר כללי לענין סעיף קטן זה. (ג) במנין ימי ההודעה המוקדמת לפיטורים לא יבואו הימים שבהם נמצא העובד בשירות חלקי.
  (ד) בהליך לפני ועדת התעסוקה לפי סעיף 21, על בעל המפעל הראיה שהפיטורים כאמור בסעיף קטן (א) היו בשל טעם שאיננו שירותו של העובד בשירות חלקי.
  זכויות עובד המשרת במילואים (תיקונים: התשנ"ח, התשס"ב, התשס"ד)
  41א. (א) היעדרותו של עובד מעבודתו, לרגל שירות מילואים, לא תיראה כהפסקה ברציפות עבודתו במפעל.
  (א1) לא יפטר בעל מפעל עובד בשל שירותו במילואים, קריאתו לשירות מילואים או שירותו הצפוי בשירות מילואים, לרבות בשל תדירותו או משכו (בחוק זה – פיטורים בשל שירות מילואים), ואם פיטרו – בטלים הפיטורים. (ב) לא יפטר בעל מפעל עובד בתקופת היותו בשירות מילואים אלא בהיתר מאת ועדת התעסוקה ולענין שירות מילואים העולה על יומיים רצופים, לא יפטרו בלא היתר כאמור גם בתקופה של שלושים ימים לאחר תום שירות המילואים; לא תיתן הועדה היתר לפי סעיף קטן זה אלא אם כן יוכיח בעל המפעל כי הפיטורים המבוקשים אינם בשל שירות המילואים; הועדה תיתן את החלטתה, ככל הניתן, לאחר שתובא לפניה תגובת העובד. (ג) במניין ימי ההודעה המוקדמת לפיטורים, לא יבואו התקופות המפורטות בסעיף קטן (ב).
  (ד) בהליך לפני ועדת התעסוקה לפי סעיף 21, על בעל המפעל הראיה שהפיטורים כאמור בסעיף קטן (א) היו בשל טעם שאינו שירותו של העובד במילואים. (ה) בחוק זה, "פיטורים" – לרבות אי חידוש חוזה עבודה לתקופה קצובה, שהוא אחד מאלה:
  (1) חוזה עבודה לתקופה קצובה של שנים עשר חודשים או יותר;
  (2) חוזה עבודה לתקופה קצובה הפחותה משנים עשר חודשים, שהאריך או שחידש העסקה קודמת של העובד שהיתה סמוך לפני תחילת תוקפו של החוזה.
  עונשין – פיטורים בלא היתר (תיקון התשס"ג)
  41א1. בעל מפעל העובר על הוראות סעיף 41א(ב), דינו – הקנס הקבוע בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.
  חובותיו של מעסיק בפועל (תיקון התשס"ב)
  41ב. (א) לענין עובד של קבלן כוח אדם, יחולו הוראות אלה:
  (1) מעסיק בפועל לא יגרום לפיטוריו של עובד בניגוד להוראית חוק זה;
  (2) קבעה ועדת תעסוקה כי התובע פוטר בניגוד להוראות חוק זה –
  (א) חזקה היא כי המעסיק בפועל הוא שגרם לפיטוריו כאמור;
  (ב) צו להעסקה, בין בצו יחיד ובין בצו משולב, יינתן נגד קבלן כוח האדם והמעסיק בפועל, אלא אם כן קבעה הועדה אחרת; (ג) צו לפיצויים, בין בצו יחיד ובין בצו משולב, יינתן נגד המעסיק בפועל, אלא אם כן מצאה הועדה כי התקיים אחד מאלה:
  (1) קבלן כוח האדם פיטר את התובע בניגוד להוראות חוק זה והמעסיק בפועל לא גרם לפיטורים כאמור; התקיים האמור בפסקה זו, יינתן הצו לפיצויים נגד קבלן כוח האדם; (2) קבלן כוח האדם פיטר את התובע בניגוד להוראות חוק זה וגם המעסיק בפועל גרם לפיטוריו כאמור; צו לפיצויים לענין פסקה זו יינתן, לפי הוראות סעיפים 21(ג)(2) ו-27(א)(1), לפי הענין, נגד המעסיק בפועל ונגד קבלן כוח האדם, בהתאם לחלוקת האחריות ביניהם כפי שתקבע ועדת התעסוקה. (ב) הוראות סעיף זה באות להוסיף על החובות והאיסורים החלים על קבלן כוח אדם כבעל מפעל לפי חוק זה.
  (ג) הוראות סעיף זה לא יחולו על פיטורים או גרימת פיטורים לפי הענין של עובד של קבלן כוח אדם, בתום התקופה הקבועה בסעיף 12א(א) או (ב) לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, התשנ"ו-1996, אלא אם כן קבעה ועדת התעסוקה אחרת, מטעמים מיוחדים שיירשמו. (ד) בסעיף זה ובסעיף 41ג –
  "קבלן כוח אדם", "מעסיק בפועל" – כהגדרתם בחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, התשנ"ו-1996;
  "פיטורים" – כהגדרתם בסעיף 41א(ה) וכן הפסקת עבודה, זמנית או קבועה;
  "גרם לפיטוריו", לענין מעסיק בפועל – הביא לכך שקבלן כוח האדם פיטר את התובע בניגוד להוראות חוק זה.

  מתן הודעה (תיקון התשס"ב)
  41ג. (א) בלי לגרוע מהוראות סעיפים 41א ו-41ב, קיבל עובד צו קריאה לשירות מילואים, יודיע על כך בתוך שבעה ימים מיום קבלת הצו, לבעל המפעל, לממונה עליו במפעל, או לאחראי על כוח אדם במפעל, ואם הוא עובד של קבלן כוח אדם – לממונה עליו או לאחראי על כוח אדם, אצל המעסיק בפועל או אצל קבלן כוח האדם; הוראה זו תחול רק לגבי שירות מילואים שנתי שלגביו ניתנה בפועל, לעובד, התראה של 60 ימים לפחות, הנמנים מתאריך משלוח צו הקריאה עד למועד תחילת שירות המילואים, בהתאם להוראות קריאה לשירות מילואים המוצאות על ידי אגף כוח אדם בצבא הגנה לישראל. (ב) לא היה העובד מועסק במפעל במועד שקיבל צו קריאה לשירות מילואים כאמור בסעיף זה, יודיע על קריאתו לשירות המילואים לפי הוראות סעיף זה בתוך שבעה ימים ממועד תחילת עבודתו במפעל. (ג) בסעיף זה, "שירות מילואים שנתי" – כמשמעותו בחוק שירות ביטחון [נוסח משולב], התשמ"ו-1986.

  ראיות (תיקון התשכ"ט)
  42. (א) תעודה חתומה בידי רשות צבאית מוסמכת המעידה שאדם שירת בשירות צבאי או בשירות חלקי והמפרטת את תאריכי השירות, תשמש בכל דיון על פי חוק זה ראיה חותכת על תכנה. (ב) תעודה חתומה בידי שני קצינים רפואיים המאשרת שאדם פלוני מת בשירות או שהוא נכה מלחמה, תשמש ראיה לכך בכל דיון לפי חוק זה, כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר. (ג) (1) רשות צבאית מוסמכת הוא ראש המטה הכללי, וכל מי שנתמנה על ידיו לשמש רשות צבאית מוסמכת לצורך סעיף זה; (2) קצין רפואי הוא קצין צבא-הגנה לישראל המורשה לעסוק ברפואה על פי פקודת המתעסקים ברפואה, 1947, ונתמנה על ידי ראש המטה הכללי להיות קצין רפואי לצורך סעיף זה. (ד) מסמך שנראה מתוכו כי הוא תעודה כנזכר בסעיף-קטן (א) או בסעיף-קטן (ב), רואים אותו כתעודה כזאת, כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר. (ה) מסמך שנראה מתוכו כי הוא העתק מהחלטה או מצו של ועדת-תעסוקה, מאושר כהעתק נכון על ידי שר הבטחון או על ידי מי שהוסמך על ידיו לכך, ישמש בכל דיון ראיה על ההחלטה או על הצו, כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר. (ו) אם בתביעה אזרחית או פלילית הנובעת מאי-קיום צו של ועדת תעסוקה או של בית-דין אזורי בערעור לפי חוק זה יוכח שניתן צו כאמור נגד אדם ששמו כשם הנתבע או הנאשם, יראו את הצו כאילו ניתן נגד הנתבע או הנאשם, כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר.
  שמירת זכויות (תיקונים:התשי"א, התשל"ז, התשס"ב)
  43. (א) חוק זה –
  (1) לא יפגע בכל חוק, נוהג או חוזה, קיבוצי או אחר, הנוגע לתנאי הפיטורים וההתפטרות של עובדים ולזכויותיהם בקשר לכך; (2) בא להוסיף על זכויות הקשורות בעבודה, ולא יפורש כפוגע בכל חוק, נוהג או חוזה עבודה קיבוצי או אחר, או כגורע מהם; (3) לא יפגע בזכותו של העובד לתבוע פיצוי לפי סעיף 21(ג)(2) או (3) בשל נזק שנגרם לו עקב הפרת זכות מזכויותיו לפי חוק זה, שנגרם, שהתגבש או שנודע לו עליו לאחר החלטת ועדת התעסוקה או בית הדין, לפי המאוחר. (ב) המנויים להלן ייחשבו כעובדים שפוטרו, לצורך קביעת זכויותיהם בקשר לפיטורים:
  (1) חייל משוחרר אשר לו זכות להתקבל לעבודה על פי סעיף 6 ושהגיש בקשה על פי סעיף 7, אך לא נתקבל לעבודה;
  (1א) חייל המשרת שירות צבאי על פי התחייבות לשירות קבע (ולשירות צבאי כזה ייקרא להלן "שירות קבע") –
  (I) אם לשירות הקבע לא קדמה ללא הפסק תקופת שירות צבאי שלא על פי התחייבות לשירות קבע (ולשירות כזה ייקרא להלן "שירות חובה"), ולפני תחילת שירות הקבע היה עובד קבוע במפעל – מיום תחילת שירות הקבע; (II) אם לשירות הקבע קדמה ללא הפסק תקופת שירות חובה, וסמוך לפני התגייסותו לשירות החובה היה עובד במפעל – מהיום שבו התחיל לשרת שירות קבע על פי התחייבות שבה התחייב לשירות קבע לתקופה שביחד עם כל תקופת שירות הקבע שקדמה לה ללא הפסק היא עולה על שתי שנים; (1ב) חייל משוחרר משירות סדיר אשר לו זכות קדימה להישלח לעבודה לפי סעיף 19, אך לא נשלח לעבודה לפיו או נשלח לעבודה ולא נתקבל; (2) נכה מלחמה שבזמן הקובע היה עובד במפעל ולא חזר לעבוד במפעל;
  (3) אדם שמת בשירות, כאמור בסעיף 14 ושבזמן הקובע היה עובד קבוע במפעל.

  ביצוע ותקנות
  44. (א) שר הבטחון ממונה על ביצוע חוק זה.
  (ב) שר הבטחון רשאי, בהסכמת שר העבודה 8 , להתקין תקנות בכל ענין הנוגע לביצועו של חוק זה; ואין האמור בזה פוגע בהוראות סעיפים 31 ו-33.
  מפקח על תעסוקת חיילים משוחררים

  
  45. (א) שר הבטחון רשאי למנות אדם להיות מפקח על תעסוקת חיילים משוחררים.
  (ב) שר הבטחון רשאי, להעביר למפקח על תעסוקת חיילים משוחררים את הסמכויות הנתונות לו על פי חוק זה, כולן או מקצתן, חוץ מן הסמכויות הנתונות לו על פי סעיפים 22, 31, 33 ו-44. (ג) כל מינוי וכל העברת סמכויות על פי סעיף זה יפורסמו ברשומות ותקפם מיום פרסומם, מלבד אם בגוף המינוי או העברת הסמכויות נקבע לכך תאריך מאוחר יותר.
  מפקח לענין אכיפה פלילית (תיקון התשס"ג)
  45א. למפקח שמונה לפי סעיף 18 לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988, יהיו נתונות הסמכויות לפי הסעיף האמור, גם לענין פיטורי עובד בלא היתר מאת ועדת התעסוקה כאמור בסעיף 41א(ב).

  תחילת תוקף
  46. תקפו של חוק זה הוא מיום ט"ז באייר התש"ט (15 במאי 1949).(סוף החוק)